שלא תתבלבלו לרגע, חשוב לי להדגיש שוב כי מדובר בשבוע הפחתה. לא מנוחה, לא רגליים על השולחן ובטח שלא פגרה. אנו ממשיכים להתאמן ולהיות ממוקדי מטרה אלא שעושים זאת תוך כדי צמצום קילומטראז' שבועי. כלל האצבע הוא העמסה והעלאת נפחים במשך שלושה שבועות כאשר בשבוע הרביעי מפחיתים.
כמאמנת, אני נתקלת כל פעם בשאלה - אבל למה? אני הרי בכושר, מרגיש מצוין. למה לא להמשיך להעמיס? ובכן, יש הגיון גדול והוא בעיקר פיזיולוגי. המטרה בשבוע זה הוא לתת למערכות להרגע ובעיקר להתאושש לקראת העומסים הצפויים בשבועות הבאים.
מעבר לכך, בעיני, שבוע זה הוא גם בסימן התאוששות מנטלית. כשהקילומטרים עולים אנו גם מרגישים את הקושי "בראש" גובר באופן כללי, ובריצות הארוכות בפרט. לכן, כיף לנו לדעת שאחת לארבעה שבועות אנו קצת משחררים את הרגל מהגז (או במקרה שלנו מהמסלול).
שבוע ההפחתה הוא סוג של מתנה לגוף ולנפש שלנו אחרי עבודת רגליים אינטנסיבית. עיקר ההפחתה היה בריצה הארוכה - אם בשבוע שקדם לכך, רצנו בין 22 ל 24 קילומטרים, השבוע הפחתנו ל 15 ק"מ בלבד.
סך קילומטראז' השבועי הופחת בכ-25-30 אחוז מהנפח של השבוע הקודם (יש כאלו שמגדילים עד ל 50%). אז אחרי השבוע הכיפי הזה, אנו מצפים לשבוע חדש, מלא אתגרים – עליות, פרטלקים, חיזוקים והמון קילומטרים על הרגליים. יש למה לצפות ועל כך אספר לכם בשבוע הבא.
שלכם,
יעל לביא
הכותבת הינה מאמנת כושר וריצה, מרתוניסטית והבעלים של "אימונעים"