כל מי שביקר באמסטרדם ארנה לאורך השנים ידע שזו לא הייתה משימה קשה במיוחד למצוא דגל ישראל תלוי באחד היציעים – ובדרך כלל ביותר מאחד. זו הייתה מסורת באייאקס ובדוכנים שמחוץ לאצטדיון היו נמכרים דגלי ישראל שהפכו לפריט אינטגרלי בתפאורה שהתגלתה בתוכו. וכל זה לא מפתיע במיוחד כשמדובר במועדון שהיה מזוהה תמיד עם יהודים, גם אם זה קצת מטעה כי הכינוי ‘היהודים’ הודבק לאוהדי אייאקס על ידי הקהלים היריבים מכיוון של קריאת גנאי.
אז לאורך הרבה שנים, כשלא מעט כישרונות צעירים עלו ממחלקת הנוער המפורסמת של אייאקס לקבוצה הבוגרת, הם כיכבו על הדשא וביציעים הופיעו דגלים בכחול-לבן. זה לא השתנה גם אחרי שהאצטדיון נקרא על שמו של יוהאן קרויף האגדי, אבל אחרי היום (רביעי) זה כנראה כן הולך להשתנות ומעתה לא נראה את דגל ישראל מתנוסס ביציעים בעתיד הנראה לעין, פשוט כי בארגון האולטראס, אף-סייד, החליטו שפחות מתאים להם לראות אותו בזמן שהמדינה – כל מדינה – נמצאת במלחמה.
אחרי שבמשחק הקודם מול הירנביין, הארגון הוריד דגלי פלסטין שנתלו על ידי אוהדים אחרים, בצהריים האולטראס של אייאקס הבהירו: “אנחנו לא רוצים לראות יותר ביוהאן קרויף ארנה דגלים של מדינות בהן יש מלחמה או כאלה שכוללים הצהרה פוליטית". וכך, בזמן שאייאקס שרויה באחד המשברים הגדולים בתולדותיה, האולטראס שלה מפנה גב לישראל ולמסורת ארוכת שנים באצטדיון על שם האגדה הגדולה ביותר בתולדות המועדון – ועוד כזה שהנציח את משפחתו היהודית ומילא דף עד ביד ושם.
היהדות, יש לציין, הייתה קרובה לליבו של מספר 14 ודוגמה קטנה לכך ניתנה כשקרויף פגש חוואי הולנדי בשנות ה-80 במקום שבו האחרון הציל משפחה יהודית בזמן מלחמת העולם השנייה. "זאת זכות גדולה עבורי לפגוש אותך, שמעתי עליך רבות", אמר לו קרויף, "אני גאה בך על מעשיך".
דגל ישראל ביציע אוהדי אייאקס (רויטרס)את הסיפור על המפגש בין יוהאן המנוח לבין אותו חוואי שהיה על ערש דווי, חשף בזמנו העיתונאי ההולנדי, פריץ ברנד. למעשה, אלו היו חיי משפחתו של אותו פריץ ברנד אשר החוואי המדובר הציל וכמתנה על המעשה האצילי, ניצל את ביקורו של קרויף באזור אותה החווה כדי להפגיש בין השניים ולהעניק מתנה מאוחרת לאדם שבזכותו הוא חי וקיים.
קרויף התרגש, מספר פריץ ברנד (שנקרא פריץ על שם אותו חוואי הולנדי שהציל את משפחתו של ברנד מידיהם של הנאצים), מאירועי אותו היום. לשואה היה מקום מיוחד בליבו והקשר שלו אליה הגיע ממשפחתו וגם דרך משפחתה של אשתו. כאשר בנו ג'ורדי החל לעבוד במכבי תל אביב, יוהאן ניצל את הביקורים כדי לפקוד את יד ושם ואף לסדר סגירת מעגל מרגשת במיוחד עבור משפחות קרויף ופופ הקשורות זו בזו.
כדי לחלוק כבוד נוסף לאגדת הכדורגל ההולנדית ולתרומתה ליהודים בזכות החשיבות הרבה שהם תפסו בליבו, מוצג כאן סיפורה של משפחת דה מטס והמעשה המרגש שביצע יוהאן ב-4.5.2012, היום בו יהודי הולנד מציינים באופן מסורתי את זכר קורבנות השואה.
רג'ינה דה מטס הייתה האחות הבכורה מבין שלוש אחיות. היא נולדה ב-13 באפריל, 1898 באמסטרדם, הולנד. בשנות ה-20 לחייה הכירה את מוריץ דה גרוט, מאוחר יותר נישאה לו ועברה להתגורר בכרונינגן עימו. לרג'ינה ומוריץ היו שני בנים, אנדריאס ומרקוס. שנה אחרי שרג'ינה הגיחה לאוויר העולם, נולדה לה אחות ראשונה. ג'ודית דה מטס. זה קרה בחודש יוני, ביום החמישי לו, 1899. כמו אחותה, גם ג'ודית הכירה בשנות ה-20 לחייה את האהבה הגדולה ביותר שלה, סלומון ואן דן ברג. יחדיו הם הביאו שני ילדים לעולם, בן ובת, ג'וזף ופלורה. גם ג'ודית הלכה בעקבות אחותה ואת חייה מיסדה בכרונינגן.
ג'ודית דה מטס ובני משפחתה (יד ושם)שנה אחרי שג'ודית נולדה, בבית משפחת דה מטס חגגו את הולדתה של הבת השלישית - רוזטה (21.6.1900). היא התחתנה עם אייזיק בהער ויחדיו הם הביאו שלושה צאצאים לעולם. בדיוק כמו אחיותיה, היא החליטה לעבור ולגור בכרונינגן. האחיות לבית דה מטס נהנו מהכל, בעלים אוהבים, ילדים מקסימים ועתיד מבטיח בעיר ההולנדית, כאשר כל המשפחה המורחבת התגוררה באותה העיר. לרג'ינה, ג'ודית ורוזטה היה גם אח, יונאס. מוזס ו-וראוט דה מטס, הוריהם, היו גאים בילדים אשר הצליחו להמשיך את השושלת והעניקו להם נכדים.
משפחת דה מטס הייתה מאושרת, אבל ב-10 במאי, 1940, הכוחות האוויריים של הצבא הגרמני תקפו את ארצות הבלנוקס (הולנד, בלגיה ולוקסמבורג) ואת צרפת והרחיבו את ההשתלטות שלהם על מדינות נוספות באירופה. הגרמנים הצליחו בפרק זמן קצר לכתר את כל הכוחות הצרפתיים והבריטיים שנכנסו פנימה לתוך בלגיה והולנד על מנת לקבל את פניהם של הפולשים. רק ארבעה ימים עוברים והגרמנים במתקפת הבזק אשר אפיינה אותם לאורך כל מלחמת העולם השנייה, מצליחים להכניע את הכוחות בהולנד ומשתלטים על מדינה נוספת.
בזמן כיבוש הולנד חיו בה 140 אלף יהודים על פי הגדרות השלטון הנאצי וכ-150 אלף פליטים שהגיעו מגרמניה זמן קצר לפני כן. שלושה חודשים אחרי שפלשו להולנד, החלו הנאצים לנשל את היהודים מחיי הכלכלה והציבור. בינואר של 1941 חוייבו כל היהודים להירשם במרשם מיוחד. חודש לאחר מכן התנהל מרדף ברובע היהודי באמסטרדם שהסתיים תוך שלושה ימים בכניעה מוחלטת ואף גרר את משטרת הולנד להתחיל ולשתף פעולה עם הנאצים.
מראשית קיץ 1941 החלו הנאצים להעביר יהודים, תושבי הולנד, למחנות עבודה בכפייה. ביולי 1942 נשלחו 2,000 יהודים לאושוויץ. עד תום המלחמה נשלחו 107 אלף יהודים מהולנד למחנות, כשני שלישים מהם לאושוויץ והשאר לסוביבור. כולם מצאו את מותם (האחוז הגבוה ביותר מבין יהודי אירופי אשר נרצחו בשואה). כאשר הנאצים כבשו את הולנד והחלו להטיל את הסנקציות שלהם, גם בנות דה מטס לא הצליחו להתחמק מהזרוע הנאצית הארוכה. על פי ארכיון ודפי העדויות ביד ושם, ב-1942, עם העברת היהודים מהולנד למחנות באושוויץ ובסוביבור שבפולין, הועברו האחות הבכורה, רג'ינה עם האחות הקטנה, רוזטה, לאושוויץ. ג'ודית הועברה לסוביבור.
יוהאן קרויף באחד מביקוריו בישראל לצד שמעון פרס (לע"מ)ב-1 באוקטובר 1942 נלקחה רג'ינה על ידי הנאצים והופרדה מבעלה ושני ילדייה. היא נרצחה באותו היום כשהיא בת 44. ב-31 בינואר, 1943, רצחו הנאצים גם את מוריץ, אנדריאס ומרקוס. ב-2 בנובמבר 1942, נרצחה האחות הקטנה, רוזטה יחד עם בני משפחתה אשר הקימה. ב-30 בספטמבר איבדה ג'ודית דה מטס את ביתה, פלורה, אשר נרצחה במחנה ההשמדה בסוביבור כשהיא בת 16 בלבד. ב-2 ביולי 1943, בנה בן ה-22, ג'וזף, נרצח גם כן. שבוע לאחר מכן, ג'ודית ובעלה מצאו את אותו הגורל.
ליונאס דה מטס היו שלוש אחיות ושבעה אחיינים. הם מצאו את מותם הנורא בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. אלא שביד ושם, עד 2012, משפחת דה מטס לא הונצחה ולא היה כל תיעוד לכך שחלק מרכזי ממנה נספה בשואה. כל זאת עד ל-4 במאי, 2012, התאריך בו מצויין יום הזיכרון לקורבנות השואה על ידי יהודי הולנד. היום בו יוהאן קרויף מילא את טפסי העד ביד ושם ודאג לסגירת מעגל מרגשת עבור משפחת קרויף ודה מטס. יונאס היה נשוי לאחות אמו של יוהאן.
הדבר קרה לאחר החלטה משפחתית מרגשת ומשותפת, בה לקח חלק גם בן דודו של ג'ורדי (אחיינו מצד האמא), פסקאל פופ, אשר עלה בשנות ה-90 לישראל אחרי שהשתתף במכביה, התגייר ושינה את שמו לפסח פופ. הקשר של משפחת קרויף לשואה מגיע למעשה גם מהצד של יוהאן, וגם מצד אימו של ג'ורדי. פסח איבד בשואה את סבו וסבתו מצד אביו וגם את הוריהם. סלומון ואנה פופ אשר נרצחו ב-16 ביולי, 1943 במחנה ההשמדה בסוביבור וליאופולד וג'טה פופ אשר נרצחו באותו מחנה ההשמדה ב-2 באפריל, 1943.
אחרי שהתקבלה ההחלטה המשפחתית, מילא יוהאן את טפסי העד כדי שבנות משפחת דה מטס יזכו להנצחה אשר מגיעה להן. ב-27 בינואר 2014 ובתאריך אשר מציין את יום השואה הבינלאומי, הגיע ג'ורדי קרויף ליד ושם ומסר את טפסי העדות אשר מולאו על ידי אביו. בכך, למעלה מ-70 שנה לאחר מותן, הונצחו רג'ינה, ג'ודית ורוזטה.
מסר את דפי העד. ג'ורדי עם יוהאן ופיטר בוס (מערכת ONE)ונשאלת השאלה מה היה חושב היום יוהאן קרויף על הצעד של אוהדי אייאקס לו היה עדיין בחיים.
הסיפור על משפחת דה מטס נכתב על ידי רז אמיר ב-2016.