רמזור: מכבי חיפה והפועל תל אביב, לאן?

1. כבירי מול שחר. למשחק בין מכבי חיפה להפועל תל אביב יהיה מי שיקרא דרבי המאכזבות של העונה. זו לא הגדרה מוטעית, אבל יש משתנים שיכולים לשנות אותה. זכייה בגביע תגדיר מחדש את העונה של הירוקים. פיניש חזק עם כדורגל טוב, ניצחונות והבטחת ההישארות בשלב מוקדם ישאיר טעם אופטימי לעונה של האדומים.

מדובר במציאות בעייתית. כדורגל - על הסיקור והניתוח שלו והדרך שבה רואים אותו עסקנים, פרשנים ואוהדים - מושפע מאותה שורה תחתונה. מסתכלים על תוצאות ולא על תהליכים. הדרך לא רלוונטית. הצלחה של שחקן נמדדת לפי תוצאות הקבוצה. הצלחה קבוצתית משכיחה כישלון אישי.

אז בואו נדבר תהליכים. הפועל עברה כמה מהפכות העונה, אבל הבסיס נותר פחות או יותר זהה. אמיר כבירי לא שונה ממיטש גולדהאר או אלונה ברקת בקו המחשבה שלו. הוא מוכן להשקיע סכומי עתק כדי להפוך את הפועל ת"א לפקטור רלוונטי בכדורגל הישראלי. מבחינתו הוא בונה מועדון מאפס, על התשתיות שלו, מחלקת הנוער שלו והקבוצה הבוגרת.

כבירי. לא שונה מברקת או מגולדהאר (נעם מורנו)

נכון, הוא עשה טעויות של חוסר ניסיון וגם הוטעה על ידי יועצי אחיתופל, אבל בסופו של דבר האדומים עלו על מסלול התייצבות ורואים את זה בשבועיים האחרונים תחת אלי גוטמן. מבחינה מקצועית, יש היררכיה בסגל והמנג'ר/מאמן לא מנסה להסתיר מי בתכניות העתידיות שלו, מי מקבל צ'אנס כדי להוכיח את עצמו ומי יכול להתחיל לחפש לעצמו קבוצה כבר מעכשיו.

במכבי חיפה אין דרך. זאת אומרת, יש מחשבות על דרך, יש רצון שתהיה דרך, אבל אין דרך. בסיום התבוסה 3:0 לבית"ר ירושלים רוני לוי הודה שהתאכזב מהגישה המנטאלית של השחקנים. הירוקים נראו נהדר במשך 20 דקות, אבל התקשו למצוא פתרונות כשהמשחק התאזן, לא הגיבו אחרי ספיגת השער הראשון ונשברו טוטאלית אחרי השני. כשקבוצה לא מצליחה להגיב לפיגור זה מראה על חולשה מנטאלית ברורה.

ב-12 מ-23 משחקים העונה ספגה מכבי חיפה את השער הראשון במשחק. פעם אחת בלבד - בדרבי וביתרון מספרי - היא הצליחה להפוך פיגור לניצחון. שלוש פעמים נוספות היא השוותה ל-1:1 ולקחה נקודה. בשאר המשחקים היא הפסידה וברובם המכריע לא הצליחה לכבוש . לעומת זאת, רק פעם אחת העונה - ב-1:1 מול באר שבע - הירוקים לא ניצחו משחק בו כבשו ראשונים. זה עוד סממן לקבוצה בלי דרך. קבוצה שנעה בין אופוריה לדיפרסיה גם תוך כדי משחק.

2. הכל בראש. הפועל ת"א של השנה נראתה לעיתים כלפי חוץ כמי שמתנהלת באימפולסיביות על גבול השכונתיות, מקבלת החלטות מהבטן ומשתנה מרגע לרגע. אבל כל הטעויות הללו יישכחו כשהמועדון יעלה על המסלול הנכון. באר שבע למשל עלתה רק בשנה השנייה של ברקת (ומהמקום השלישי בעונה של חמש עולות) והייתה רחוקה 90 דקות מירידה בעונה הראשונה של אלישע לוי. כלומר, לבעלים היו שש שנים רעות לפני ההצלחה.

אלונה ברקת. המתינה שש שנים להצלחה (איתי כהן)

למכבי חיפה יש תדמית נקייה יותר. מועדון מאורגן שמנוהל בצורה מסודרת, תשתיות לתפארת, מחלקת נוער מקצוענית ואיכותית, אבל אין קו שמנחה את הקבוצה הבוגרת. כלומר, מכבי חיפה תמיד מכוונת לצמרת ולזכייה בכל התארים ותמיד יש סביבה ציפיות, אבל במשך ארבע שנים אתה לא יודע מה תקבל מהקבוצה לפני ובמהלך העונה. היא נעה על הסקאלה שבין ציפיות לאפאטיות, התרגשות לשברון לב, שבחים לקטילות, מנצחת 0:4 את מכבי פתח תקווה ואז מושפלת מול בית"ר.

איך תיראה מכבי חיפה בעונה הבאה? אחרת לחלוטין. מדברים על כך שתהליך הניקוי יגיע לחן עזרא, אייל משומר וקובי מויאל. טאלב טוואטחה רוצה אירופה וההתנהגות של אלירן עטר לא משביעת רצון. יוסי בניון טרם הודיע רשמית אם ימשיך לשחק, מה שמשאיר אותנו עם שלד שכולל את הזרים סטויקוביץ', ואליינטה ופלט החתומים לעונה הבאה, את קינן, דגני וקריאף ואת הצעירים.

3. צעירים זו המילה הכי בעייתית בכדורגל הישראלי. ברירת מחדל. תמיד כשמדברים על צעירים ושחקני בית, אפשר לדעת שמשהו לא דופק. במשך ארבע שנים, למשל, אף אחד לא שאל את ג'ורדי קרויף למה שחקני הבית שלו משמשים ברובם כשחקני חיזוק לבית"ר תל אביב/רמלה ורמת השרון. כשקבוצה מצליחה, אף אחד לא סופר לה שחקני בית או בודק לה ממוצע גילאים. לעומת זאת, באותן ארבע שנים שיח הצעירים שולט ברחוב החיפאי.

נטע לביא. הוא הבשורה היחידה מהנוכחות המסיבית של שחקני הבית (עמית מצפה)

כשרוני לוי החל במהלך ינואר לדלל את הסגל והרוטציה התקצרה, דיברו על מהפכת צעירים. כשהוחתמו גילי ורמוט ורומאריו פירס, היה מי שהרים גבה וטען שהמהלך מנוגד למהפכה. שתי האמירות שגויות. כשהרוטציה התקצרה, הצעירים קיבלו יותר אוויר לשחק בביטחון בלי לחשוש שירדו לספסל אחרי כל טעות. אבל מכבי חיפה יודעת היטב שזה לא מספיק. תחשבו על זה רגע. מהעונה עם הנוכחות הכי מסיבית של שחקני בית בסגל יצאה בשורה אחת - נטע לביא.

שחקני בית כמו: אריק בנאדו, ניר דוידוביץ', יניב קטן, דקל קינן, בירם כיאל, ליאור רפאלוב, תומר חמד ואחרים הובילו את הירוקים לאליפויות, אבל רק אחרי תקופת התחשלות מחוץ למועדון ו/או בשנים רעות של המועדון ולצד שחקני רכש בכירים. עכשיו נשאלת השאלה: איך מכבי חיפה רוצה להיראות רגע לפני שהיא נשארת עם מספר מצומצם של שחקני רכש?

אם היא רוצה ללכת על קו אמיתי של שחקני בית כמדיניות, מדובר בהצהרה לגבי התחרותיות. כאילו אומרים: אנחנו הולכים לתהליך של כמה שנים, תהיו סבלניים ותורידו מאיתנו את רף הציפיות. לא בטוח שקו כזה יתקבל בברכה על ידי האוהדים. מצד שני, אם מכבי חיפה רוצה להיות תחרותית ולהמשיך לשלב שחקני בית מסוימים בתוך סגל חזק, היא צריכה לחזור להיות שחקן מרכזי בחלון ההעברות ולהגדיל את האיכות שלה על ידי משיכת הישראלים הטובים ביותר בשוק.

העובדה שבניון, הנושק לגיל 36, הוא השחקן המשמעותי שהקבוצה תלויה בו מספרת את סיפור הפער ממכבי ת"א וב"ש. בניון רשם העונה 1,006 דקות ליגה - פחות מ-50 אחוז מכלל הדקות. אבל כשהוא על המגרש, מכבי חיפה הבקיעה 18 מ-27 שעריה, כשהקפטן אחראי באופן ישיר ל-30 אחוז מהם. אז נכון, עטר הבקיע שבעה שערים ופלט שישה, אבל ברור שלמכבי חיפה חסרה איכות אמיתית. אין לה טריו קדמי קטלני, אין לה מספיק שחקני הכרעה או שוברי שוויון. אין לה מספיק בסגל הנוכחי.

יוסי בניון. התלות של הירוקים בו מספרת את כל הסיפור (עמית מצפה)

למשחק בין מכבי חיפה להפועל תל אביב יהיה מי שיקרא סוג של קלאסיקה מודרנית. זו לא הגדרה מוטעית, אבל למרות ההיסטוריה עדיין מדובר בקרב קבוצה במקום החמישי לקבוצה במקום ה-11.  גורלן של שתי האימפריות נמצא בידיהן. איך הן ייראו בעתיד? מדובר בשאלה של מדיניות שלא קשורה לתוצאה בשבת או למה שיקרה עד תום העונה. הפועל ת"א על 30 השחקנים שהביאה ואלו שתביא בקיץ כבר קבעה את המדיניות שלה. מכבי חיפה צריכה לקבל החלטה. 

4. הרשימה. הפעם לכבודם של שלומי דורה ואלי כהן, שחזרו השבוע לפרק ב' בליגת העל בעונה הנוכחית. זו עונה די מוזרה מבחינת מעמד המאמן. חילופי המאמנים המרובים הביאו למצב שהליגה ראתה כמעט הכל. צעירים עולים, סנסציית השנה (סלובודאן דראפיץ' שהמעבר המוצלח שלו מבית"ר ת"'א/רמלה למקום שלישי עם בית"ר ירושלים יהפוך אותו למועמד למאמן העונה) ו-ותיקים שחזרו לבמה. וכך, גם כהן ודורה שפוטרו במהלך העונה, חזרו השבוע לישורת האחרונה עם אתגר ענק והזדמנות לצבור נקודות זכות. ואגב, כהן השלים את "הסבב של דורה" ואחרי עכו וסכנין יזכה לאמן את הפועל חיפה. דורה מצדו הרחיב את הסבב הצפוני למקום חדש וקיבל משימה נקודתית שיכולה להרים אותו או להחזיר אותו לקליקה. הנה רשימה של מאמנים שהצליחו יותר בפרק ב' שלהם באותה עונה.

ראובן עטר (מכבי הרצליה, מכבי נתניה - 2006/7)

גיא לוי (בני סכנין, בית"ר ירושלים - 2014/15)

אלי אוחנה (בית"ר ירושלים, הפועל כפר סבא - 2005/6)

שלומי דורה (אחי נצרת, הפועל עכו - 2014/15)

יוסי מזרחי (מכבי תל אביב, מ.ס אשדוד - 2010/11)

פרדי דוד (הפועל רמת גן, הפועל תל אביב - 2012/13)

ניר לוין (צפרירים, מכבי ת"א - 2000/1, הפועל ב"ש, הפועל פ"ת - 2005/6)

יוסי אבוקסיס (בני יהודה, בני סכנין - 2015/16)

יוסי אבוקסיס. מצליח יותר בפרק ב´ (איתי כהן)

5. קטנות לשבת:
הפועל רעננה – מכבי נתניה: ניצחון הליגה האחרון של הצהובים באצטדיון בנתניה היה "בחוץ" מול רעננה ב-11 באפריל (1:2). 
במשפט: ההחלטה לפתוח עם דין גל בשער היא הצעד האמיתי הראשון שנתניה עשתה כהכנה לעונה הבאה בלאומית.

מכבי ת"א - הפועל חיפה: הניצחון האחרון של הפועל חיפה (על איזושהי קבוצה) בבלומפילד במסגרת הליגה היה בדיוק לפני חמש שנים, 0:1 על מכבי ת"א. אלי כהן שפוטר מסכנין אחרי הפסד לאלופה, לא יכול היה לבקש יריבה גרועה יותר לספתח. 
במשפט: אין מאבק אליפות או יריבות שנבנית בלי קצת טראש טוק הדדי כמו שסיפקו השבוע נציגי מכבי ת"א וב"ש.

בני סכנין - הפועל כפר סבא: בששת המחזורים האחרונים סכנין ספגה שער אחד וכפר סבא לא סיימה משחק בלי לכבוש.
במשפט: קרב על הפלייאוף העליון, מי היה מאמין?

שרון מימר. כפר סבא תמשיך לכבוש? (רדאד ג´בארה)

מכבי פ"ת - עירוני ק"ש: מפגש רביעי העונה בין הקבוצות בכל המסגרות. המאזן עד כה: שלושה ניצחונות לרב"ש.
במשפט: במחזור הראשון, דורה הפסיד במושבה 1:0 למכבי פ"ת, תוצאה כזו מחר והקבוצה החדשה הופכת למועמדת ברורה לירידה.

מכבי חיפה – הפועל ת"א: הניצחון האחרון של האדומים במפגשים הישירים היה במרץ 2014 (0:4), מאז התקיימו ארבעה משחקי ליגה והמאזן: שני ניצחונות ירוקים, שתי תוצאות תיקו.
במשפט: זה יהיה המפגש האחרון בין השתיים העונה.

6. המחזור בציוץ: