"בדיוק נסעתי היום עם נהג מונית והוא שאל מה שלומי. אז סיפרתי לו. הוא הקשיב, ואז אמר לי 'רגע, את רק בת 23 ועברת את כל זה? זה לא הגיוני'. ואני יושבת במונית, מחייכת ובוכה". ימים לא פשוטים עברו על מתעמלת המכשירים אופיר נצר, שנפצעה בסוף השבוע האחרון באליפות ישראל שהתקיימה באולם הדר יוסף שבתל אביב. מאז אותו יום שישי, היום שבו היא הופיעה בתחרות וירדה ממנה חבולה, היא לא הצליחה לעצום עין. ומסתבר שלא רק היא נותרה בהלם. סיפור החיים שלה הוא מטורף וידע המון משברים שספק אם ספורטאים אחרים היו מצליחים לעבור.

נצר היא המתעמלת המובילה בענף המכשירים הישראלי, שרשם הצלחות ומדליות בעיקר בקרב המתעמלים הגברים. אופיר, מתעמלת שהובילה את כל נבחרת הנשים על הגב שלה, הייתה אמורה להתחרות בעוד כחודש וחצי באליפות העולם בניסיון להשיג את הקריטריון למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020. אלא שהפציעה ממנה היא סובלת מנפצת לה את החלום פעם נוספת. הרופאים שישבו איתה השבוע סיפרו לה שהיא קרעה את הרצועה הצולבת בברך, אחרי שנחתה לא טוב על הרגל בתרגיל הקפיצות, והיא תפסה את הראש. לפעמים קשה לה להאמין שזה קורה לה שוב.

אופיר נצר. שוב נפצעה (עמית שיסל, הוועד האולימפי)אופיר נצר. שוב נפצעה (עמית שיסל, הוועד האולימפי)

היא כבר מכירה את ההרגשה, יודעת מה כרוך בזה. פעמיים שאופיר נצר עברה את הפציעה הזו ברגל שמאל, עכשיו היא חווה אותה לראשונה גם ברגל ימין - והיא יודעת שיהיה לה קשה לחזור אחרי ניתוח שלישי במספר לקרע ברצועה הצולבת בברך. רק השיקום שלה אמור להימשך לפחות שנה ואת הקמפיין האולימפי הנוכחי היא סיימה כבר עכשיו. או בקיצור, גמרה את העונה.

קשה לה ללכת, קשה לה לתפקד כרגיל, קשה לה בלי להתאמן - ויותר מכל, קשה לה לקבל את המצב. הספורטאית הזו עברה כל כך הרבה בקריירה הקצרה שלה, עם פציעות קשות, מאמן שהתמודד עם מחלת הסרטן והלך לעולמו, מדליות שפספסה בדרך, חלום המשחקים האולימפיים שעדיין נשאר רחוק ממנה - וכעת עם הקריירה שעלולה להסתיים בקרוב.

“הבורג עף לי מהברך”

הפציעה הראשונה שלה ברצועה הצולבת הגיעה ב-2014. היא עברה ניתוח בברך, וכעבור שנה וחודשיים, באליפות אירופה שנערכה במונפלייה, היא נפצעה שוב באותה הרגל. "בניתוח הראשון שמו לי בורג שיחזיק את הברך וכשהייתי בתחרות פתאום הרגשתי שהבורג יצא מהמקום. הוא פשוט עף לי מהברך והרגשתי שהיא מתפרקת. אני לא יכולה להגיד אם הניתוח נכשל, אבל כנראה שמשהו שם לא היה ממש מוצלח. בגלל זה עברתי עוד ניתוח ועשיתי שיקום מחדש, שהיה ארוך יותר, סבלני יותר ומוצלח יותר".

ובגלל הפציעה החוזרת בעצם פספסת הזדמנות להתמודד על הכרטיס לאולימפיאדת ריו 2016?
"לא יודעת אם הייתי מועמדת ברורה להגיע לשם, אבל זה כן השפיע על הקריטריון שלי לאולימפיאדת ריו, כי ברגע שנפצעתי בצורה כזאת לפני אליפות העולם של 2015 אז ידעתי שכבר אין לי כבר ממש סיכוי להגיע לשם. ועכשיו זה קרה לי שוב, שנה לפני אולימפיאדת טוקיו, רק שהפעם הסיכויים שלי להגיע אליה היו הרבה יותר גדולים".

אולם התעמלות מכשירים (אורן בן חקון)אולם התעמלות מכשירים (אורן בן חקון)

מעבר לזה שמדובר בפציעה קשה שמגיעה בפעם השלישית בתוך חמש שנים, כמה זה מאכזב אותך לפספס את ההזדמנות להגיע למשחקים האולימפיים גם הפעם?
"בהרגשה שלי, כבר הייתי בדרך לטוקיו. רק הייתי צריכה לעשות את הקריטריון בעוד חודש וחצי באליפות העולם וזהו. ולדעתי הייתי עושה אותו בלי בעיה אם לא הייתי נפצעת גם עכשיו".

אופיר נצר מוכרת למי שמכיר את ענף ההתעמלות, אבל לא לציבור הרחב. הסיבה לזה נעוצה בכך שהיא לא הגיעה למשחקים האולימפיים, אבל כנראה גם בכך שהיא לא פעם פספסה מדליות בתחרויות הגדולות. ב-2013, למשל, היא הייתה קרובה מאוד למדליה באליפות אירופה בקפיצות, בה היא סיימה במקום הרביעי ולא עלתה על דוכן המנצחים, למרות שהמקום השלישי נותר ריק. מתעמלת אחת זכתה במדליית הזהב עם תוצאה של 14.750 נקודות, עוד שתיים זכו במדליית הכסף עם ציון דומה של 14.466 נקודות - ונצר, שקיבלה 14.166 עם מתעמלת נוספת, נותרה בחוץ. רק שלוש עשיריות הפרידו בינה לבין הפודיום.

אופיר נצר. עדיין בלי מדליה בתחרות גדולה (חגי מיכאלי)אופיר נצר. עדיין בלי מדליה בתחרות גדולה (חגי מיכאלי)

"הייתי עם הציון השלישי בטיבו בתחרות ולא קיבלתי מדליה, סיימתי רביעית בגלל שאלה החוקים של אליפות אירופה במקרה של שובר שוויון", ציינה נצר. "לא יודעת למה, אבל המקום הרביעי תמיד שייך לי. בשנה האחרונה התחריתי בסבב התחרויות של גביע העולם, בשלושה מהם סיימתי רביעית ובתחרות נוספת סיימתי במקום התשיעי שהוא מרחק מקום אחד מכניסה לגמר (לכל גמר במכשיר בודד מעפילות 8 מתעמלות, א.מ)".

וואו. איך את מסבירה את זה?
"איך? אני לא יודעת מה להגיד על זה. אני יכולה רק לצחוק מזה".

“הכל בסימן שאלה”

אופיר גדלה במושב מולדת שבצפון הארץ, באזור בלי יותר מידי מתקנים להתעמלות מכשירים אבל עם מאמן אחד שגרם לה להאמין בעצמה. בוריס קינב ז"ל, זה שבנה אותה מגיל צעיר, ידע הרבה עליות ומורדות בקריירה המשותפת שלהם. כשהייתה בת 15 הוא חלה במחלת הסרטן. אחרי שהחלים והתאושש, כעבור שנתיים התגלו אצלו גידולים נוספים בבטן, וגם אותם הוא ניצח. אך כשהמחלה תקפה את גופו בפעם השלישית, הוא כבר לא הצליח להתמודד איתה והלך לעולמו. בגלל הניתוחים והאשפוזים התכופים, אופיר עברה להתאמן בהונגריה, אבל כשנודע לה שהוא גוסס, היא חזרה לארץ והתאמנה תחתיו.

בוריס, כך מספרים, היה מגיע לאימונים במצב פיזי לא טוב, אבל אופיר לא ויתרה על האימונים שלו. "היה בנינו קשר מאוד חזק", מספרת המתעמלת. "התחרות האחרונה שלנו ביחד הייתה באליפות אירופה ב-2018 בגלזגו. חודשיים אחרי זה הוא נפטר. ידענו שזה יגיע, גם כשחזרתי בחודשים האלה לעבוד איתו בארץ. כשהוא לא הצליח לבוא לאימונים, הלכתי לבקר אותו. זה היה קשה".

טרגדיה באולם האימונים. נצר (חגי מיכאלי)טרגדיה באולם האימונים. נצר (חגי מיכאלי)

לשניהם היה ברור שאופיר לא תוכל להמשיך ולהתנהל כך. "לפני שהוא נפטר, סיפרתי לו שקבעתי שבוע של אימוני ניסיון אצל מאמן בספרד. הוא אמר לי שזה צעד נכון ותמך בי. שבוע אחרי שנפטר, הגיע הרגע וטסתי לספרד. אחרי אותו השבוע, עזבתי הכל ועברתי לחיות ולהתאמן בפלמה דה מיורקה. פגשתי שם את פדרו מיר שהפך להיות המאמן שלי ומאז הגיעה ההתקדמות הכי גדולה בקריירה שלי".

לאליפות ישראל האחרונה אופיר הגיעה במיוחד, משום שהתחרות הלאומית הונצחה לזכרו של מאמנה לשעבר, בוריס קינב ז"ל. "היה לי חשוב להגיע לתחרות הזאת", הדגישה המתעמלת. "רציתי להתחרות בה בשבילו והגעתי מספרד רק בשביל זה".

אופיר לא חזרה לספרד. היא נפצעה, כאמור, ובקרוב תעבור בישראל ניתוח בברך הפגועה. בינתיים היא נמצאת בתל אביב, עוברת טיפולים ובדיקות במרפאה של הפיזיותרפיסט אדם בדיר באסותא וגרה בדירה של אחותה. הליך שיקום ארוך מאוד לפניה, בדיר מנסה לנחם אותה ועוזר לה בכל מה שהיא צריכה, אבל אופיר נראית עייפה רק מלחשוב על מה שצפוי לה בהמשך. "אני לא ישנה בלילות. תמיד המחשבות רצות על מה שהיה ומה שקרה. נכנסתי לטראומה. אני אולי הבחורה הכי חזקה שאתה מכיר, אבל גם לי יש גבול".

נצר באימון בעבר. לא חזרה לספרד (חגי מיכאלי)נצר באימון בעבר. לא חזרה לספרד (חגי מיכאלי)

יכול להיות שתפרשי אחרי הפציעה הזו?
"כרגע אני מנסה לחשוב רק על מה שאני הולכת לעשות ברמה הפרקטית. איפה לגור, מתי לעבור ניתוח, איך לעשות שיקום. אני חושבת רק על זה".

המצב האישי שלך מדאיג אותך?
"תראה, אני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי בדרך ואני גם לא מאשימה אף אחד. האיגוד מדהים והוועד האולימפי גם עזר לי מאוד. עד עכשיו היה לי כסף להתקיים וכולם תמכו בי, אבל אני לא יודעת מה יהיה מעכשיו והלאה. אני לא אשן ברחוב, את זה אני יודעת, אבל אני מקווה שאצליח להשתקם בצורה הכי טובה שאפשר ושאצליח קודם כל להיות בנאדם שהולך על הרגליים. זה הדבר הראשון שאני רוצה. אני רק רוצה להשתקם, אני לא יודעת מה יהיה הלאה. אגיע לניתוח, אעבור את זה ואחר כך נראה. לפעמים השיקום הולך טוב ולפעמים לא, אבל כרגע הכל בסימן שאלה".

העתיד שלה עדיין לא ברור (רדאד ג'בארה)העתיד שלה עדיין לא ברור (רדאד ג'בארה)

ההורים של אופיר עדיין גרים באזור הגלבוע, שמרוחק ממרכז הארץ ומהמרפאה שבה בתם מטופלת. היא עצמה מתגעגעת למיורקה, אבל רק כשהיא מדברת על הבית במושב העיניים שלה מתמלאות דמעות. הוריה, גיל ונחמה, לקחו את הפציעה האחרונה שלה בצורה מאוד קשה. "הם שבורים", היא מגלה בעצב.

"אני לא יכולה לחשוב על מה שאבא שלי עובר עכשיו. אף אחד לא יודע מה זה לגדול בצפון ולדחוף את הבת שלו לעשות את מה שהיא אוהבת, כמו שהוא עשה. כשהגעתי לתחרויות במרכז, הרבה אנשים הרימו גבה ואמרו 'אוקיי, זו הילדה ההיא מהצפון, היא בטח לא תחזיק מעמד הרבה זמן', אבל הוא לא ויתר. אני לא חושבת שיש עוד מישהו שעבר את מה שעברנו. כל יום הוא לקח אותי בנסיעה של 50 דקות לאימון, והוא אף פעם לא התייאש. למרות שתמיד הרגשתי אאטוסיידרית, הפכתי למתעמלת הכי חזקה בארץ, ואני מקווה שגם הפעם הוא לא מתייאש".

זה מה שהכי כואב לך עכשיו?
"כן. הברכיים כבר לא כואבות לי, הן יהיו בסדר. אף פציעה כבר לא כואבת לי. רק הלב שלי כואב. אבל לא ככה אני אסיים את הקריירה שלי".

את רואה את עצמך חוזרת לתחרויות?
"כן. אני לא יודעת מה יהיה, אבל אני רוצה את זה. וכבר הוכחתי לעצמי ולכולם שאני מסוגלת לזה".

אולימפיאדת פאריס 2024 יכולה להיות בגדר מטרה או חלום מבחינתך?
"כל ספורטאי יגיד לך שהקריירה שלו לא שלמה אם הוא לא התחרה במשחקים האולימפיים. זה חלום שתמיד יישאר אצלי, לא משנה מה".

אופיר נצר אחרי הפציעות הקודמות (נעם מורנו)אופיר נצר אחרי הפציעות הקודמות (נעם מורנו)

מה זה בשבילך להיות מתעמלת מכשירים?
"זה החיים שלי. בלי זה אני כלום. את הגוף שלי ואת החיים שלי נתתי רק בשביל זה".

ואם הפעם הפציעה תגביל אותך, מה תעשי?
"אני לא רואה את עצמי מסיימת את הקריירה, לא ככה. גם אם זה אומר שאני אתחרה באליפות ישראל ברמה הכי נמוכה שיש, אני אעשה את זה. כן, קיוויתי שהכל יהיה אחרת ואני יודעת שזה לא היה צריך לקרות עכשיו. הייתי בכושר הכי טוב בקריירה שלי, עברתי שיפור מטורף בחודשים האחרונים, הייתי במגמה כזאת שהייתי צריכה להגיע לשיא שלי באליפות העולם".

זה חוסר מזל? איך את מגדירה את זה?
"לא יודעת. לא הייתי משנה שום דבר בהכנה שלי, באימונים שלי ובתחרויות שלי, חוץ מהשנייה האחרונה של התרגיל הזה באליפות הארץ. זה היה חתיכת ביש מזל".