1986... כולם יודעים מה המשמעות של השנה הזו עבור ארגנטינה וליאו מסי, אבל גם נבחרות אחרות נזכרו בה רבות בשבועות אלה. קנדה שיחקה במונדיאל בפעם השנייה – והראשונה הייתה ב-1986. פולין עלתה לשמינית הגמר לראשונה מאז 1986. ועבור מרוקו, המונדיאל ההוא במקסיקו היה חשוב באופן מיוחד. אז, כנגד כל הסיכויים, היא הפכה לנבחרת האפריקאית הראשונה ששרדה את שלב הבתים.
ועוד איך שרדה! איש לא נתן סיכוי קלוש לנמושה הזו כאשר הוגרלה לבית אחד עם שלוש אימפריות אירופיות – אנגליה, פורטוגל ופולין. מה כבר יכולה לעשות נבחרת קטנטנה מצפון אפריקה, אשר רובו המוחלט של הסגל שלה הורכב מנציגי הליגה המקומית. אף אחד לא שמע עליהם, והם אולי לא היו אמורים להתבזות, אבל כל נקודה הייתה בונוס אדיר. ובכן, מרוקו סיימה במקום הראשון בבית הזה, ולא קל לחשוב על סנסציה מרעישה יותר.
שחקני מרוקו (רדאד ג'בארה)היא עשתה את זה דרך ההגנה. המאמן הברזילאי ז'וזה פאריה, שהתאסלם במהלך כהונתו, הצליח לארגן בונקרים מפוארים, ומרוקו תסכלה מאוד תחילה את הפולנים, ואז את האנגלים, כדי להשיג שתי תוצאות תיקו מאופסות ברציפות. במחזור האחרון בשלב הבתים, היא גם הדהימה את פורטוגל עם מתפרצות יעילות, מצאה לשם שינוי את הרשת, ורק כאשר הובילה 0:3 אפשרה ליריבה לצמק איכשהו, וספגה את השער הראשון בטורניר.
לומר שהשוער באדו זאקי, שענד גם את סרט הקפטן, היה מדהים זה לא אומר כלום. לעתים נדירות מאוד ראה גביע העולם הופעות כאלה בין הקורות – הן תגובות נהדרות על קו השער והן יציאות אמיצות מאוד לרגלי החלוצים. זאקי היה כמעט בלתי ניתן להכנעה, וגם מערב גרמניה טעמה זאת בשמינית הגמר. היה זה משחק משמים ביותר, בו השכילו המרוקאים לנטרל ולמנוע מסגנית אלופת העולם לסכן את השער שלהם ברוב הדקות, וזאקי עשה עבודה מצוינת כאשר זה קרה בכל זאת. הכל היה מוכן לתיקו 0:0 שלישי של מרוקו בטורניר, אבל לותאר מתיאוס עשה לזה סוף בבעיטה עוצמתית ממרחק רב בדקה ה-87. זאקי קצת שגה באופן חריג, והמרוקאים נפרדו מהטורניר בדמעות, אך עם המון גאווה. בבית המתינה להם קבלת פנים של מלכים, ועד היום מכיר כל ילד מרוקאי את שמות הגיבורים האלה.
שחקני מרוקו. כמו ב-1986 (רדאד ג'בארה)אף אחד במרוקו לא התנצל, כמובן, על ההתגוננות ועל מיעוט השערים במשחקיה. בעצם, הבעיה המרכזית בהופעות הבאות של הנבחרת בגביע העולם הייתה נעוצה בכך שהיא הייתה שמחה ושיחקה כדורגל הרפתקני מדי. עם מוסטפה חאג'י הכריזמטי, היא הפסידה בכל המשחקים ב-1994, ואז הזילה דמעות כאשר נצחון 0:3 על סקוטלנד לא הספיק כדי לעלות לשמינית הגמר ב-1998 בגלל שנורבגיה ניצחה במשחק המקביל את ברזיל. ב-2018 חזרו המרוקאים לבמה הגדולה אחרי היעדרות בת שני עשורים, ונתנו שואו בכל המשחקים – אבל ספגו שער עצמי מגוחך מול איראן אחרי שתקפו במשך 90 דקות, הפסידו גם לפורטוגל שהתגוננה מולם היטב ו"התנחמו" בתיקו 2:2 מול ספרד שהשוותה בזמן פציעות.
אז לקראת הטורניר הנוכחי החליטו המרוקאים לחזור להיות משעממים. לשם כך, נעשה בצעד שנוי במחלוקת שינוי בעמדת המאמן פחות מ-3 חודשים לפני שריקת הפתיחה בקטאר – ואהיד חלילהדוז'יץ' הבוסני פוטר, והעילוי המקומי וואליד רגראגי מונה במקומו. רגראגי, מגן עבר יליד צרפת ששיתף פעם פעולה עם יוסי בניון בראסינג סנטאנדר, ספג לאורך הקריירה על הספסל ביקורת נוקבת על היותו הגנתי מדי. זה מעולם לא הפריע לו, גם אם הוא טוען שהוא רב גוני מאוד ואוהב להתאים את הסגנון והשיטה ליריבה. רק השנה הוא הוביל את ווידאד קזבלקה לזכייה מפתיעה בליגת האלופות באפריקה בזכות עורף מאורגן מאוד, כולל 0:2 מפואר על אל-אהלי המצרית בגמר. המשחק הזה הוא כרטיס הביקור שלו.
שחקני מרוקו חוגגים עם וואליד רגראגי (רדאד ג'בארה)כן, קבוצותיו של רגראגי יכולות להיות משעממות מאוד, וזו בדיוק הייתה המטרה. הוא השכיל להחזיר לסגל את הכוכבים הגדולים – חכים זייש מצ'לסי ונוסייר מזראווי מבאיירן מינכן, שהיו מסוכסכים עם חלילהודז'יץ' – אבל הם לא באו כדי לכדרר. למעשה, מרוקו מעדיפה לתת את הכדור ליריבה ולספוג את הלחץ, אבל לא לתת לסכן באמת את השער. תאמינו או לא, מאז מינויו של רגראגי, אף שחקן יריב לא הבקיע מולה. זה התחיל עם רשתות נקיות ב-3 משחקי ידידות, והמשיך בקטאר עצמה. רק שער עצמי של נאיף אגרד במשחק מול קנדה מקלקל את הרקורד המושלם, אבל הוא מושלם בכל זאת. עד כדי כך שאפילו בדו קרב פנדלים מול ספרד לא חצה אתמול אף כדור את קו השער של בונו.
ב-0:0 מול קרואטיה, הם שיתקו את שלישיית הקישור והכריחו את לוקה מודריץ' לנדוד אחורה כדי לקבל כדורים. זה היה משמים, אבל עבד. ב-0:2 על בלגיה, עם שני שערים מאוחרים, הם אמללו את קווין דה בראונה, שהגיע גם כך נטול מוטיבציה. זה היה משמים גם כן, אבל עבד מדהים. במשחק מול קנדה הם נתנו ליריבה את הכדור, אבל היו מסוכנים יותר וניצחו 1:2 תוך שהם כובשים את כל השערים. ואתמול... טוב, אתמול הניעו הספרדים את הכדור כמה שבא להם במשך 120 דקות מזעזעות שגרמו לאנשים להירדם מול המסך, אבל בעטו רק פעם אחת למסגרת של בונו. בדו קרב, בעט פאבלו סראביה לעמוד, ואז עצר בונו את הניסיונות של קרלוס סולר וסרחיו בוסקטס.
מרקו אסנסיו מול שחקני נבחרת מרוקו. הגנת ברזל (רדאד ג'בארה)מובן שספרד יכולה הייתה לעשות הרבה יותר. היא הייתה חייבת לנסות פתרונות יצירתיים יותר אל מול הבונקר המרוקאי המופתי, ואולי כדאי היה לקחת דוגמה ממתיאוס ולבעוט גם ממרחקים גדולים. ב-1986, זה מה שפרץ את המנעול וסיים את סיפור הסינדרלה של זאקי. כעת, בונו וחבריו אפילו גדולים יותר – הנבחרת הערבית הראשונה שמעפילה לרבע גמר גביע העולם. האם יאסין בונו גדול כעת מזאקי? זו כבר סוגיה מורכבת בהחלט, אבל דבר אחד בטוח – שוער העבר האגדי מאושר עד הגג בשביל הכוכב הנוכחי. הוא הרי תמך בו וזיהה את הפוטנציאל כבר מזמן.
יאסין בונו (רויטרס)"הוא יהיה אחד הטובים בעולם", התנבא זאקי לפני עשור, וזה נשמע לא הגיוני – אבל בשורה התחתונה הוא צדק. כעת, בונו לא רק השווה את ההישג שלו. מרוקו הנוכחית התעלתה על הגרסה של 1986, לפחות מבחינת התוצאה. ויש הרבה אירוניה בכך שאת השער (העצמי) היחיד ספג בונו דווקא מול קנדה. הוא הרי נולד במונטריאול, עבר למרוקו רק בגיל 8, ולכן יכול היה לשחק בנבחרת קנדה, לשם ניסו לזמנו. בווידאד קזבלנקה, קבוצתו לשעבר של זאקי אותה הוא גם אימן במספר קדנציות, לא תמיד האמינו בבונו, אבל הוא התמיד, המתין להזדמנות, ולקח אותה בשתי הידיים. וכאשר הדהים בבכורה דווקא בגמר ליגת האלופות ב-2011, הוא לא היסס לצאת להרפתקה בספרד, גם אם שכרו היה בהתחלה נמוך משמעותית מהחוזה בקזבלקה.
"אם אני לא זוכה בפרס, אני שמח שהוא הולך לבונו כי אנחנו חברים, ואני מעריך אותו מאוד", אמר טיבו קורטואה, העילוי הבלגי של ריאל מדריד, כאשר בונו זכה בתואר השוער המצטיין בליגה הספרדית בעונה שעברה. הם הכירו עוד ב-2012, כאשר המרוקאי הצעיר לא היסס להצטרף לאתלטיקו מדריד, גם אם ידע שהדרך להרכב לא תהיה פשוטה. הוא לא הצליח לשכנע את דייגו סימאונה, ועזב בשלב מסוים כדי לטפס בהדרגה, דרך סראגוסה וג'ירונה, ולמצוא בית חם בסביליה, שם סומכים עליו בעיניים עצומות. כעת, כאשר בונו חבריו הדיחו את ספרד בכבודה ובעצמה, לא קל למעריציו באנדלוסיה להבין כיצד מאזנים את הרגשות.
שחקני מרוקו מניפים את יאסין בונו באוויר (רויטרס)העניין הוא כי בונו חשוב למרוקו, אבל הוא לא העיקר. כאשר הרגיש לא טוב ממש לקראת שריקת הפתיחה מול בלגיה, אחרי נגינת ההמנונים, הוא הוחלף על ידי מוניר – ובאופן משעשע מאוד רוב השדרים כלל לא שמו לב לשינוי, עד שהפנו את תשומת ליבם. מוניר, יליד מלייה, המובלעת הספרדית במרוקו, עשה עבודה מצוינת במקומו, ונהנה כמוהו מחוליית הגנה פנטסטית שכוללת בין היתר את אשרף חכימי, יליד ספרד ובוגר האקדמיה של ריאל מדריד. יש לנבחרת הזו כוכבים גדולים, והיא ממש לא אוסף של כישרונות אלמוניים כמו ב-1986. זו סיבה משמעותית נוספת מאחורי ההישג ההיסטורי, אבל זה ממש לא ממעיט מערכו.
ואולי זה לא נאה לעין, ואוהדים נייטרלים רבים היו מעדיפים לקבל את השעות שבזבזו על צפיה במשחקיה של מרוקו מול קרואטיה ומול ספרד, את המלך וכל המדינה זה מעניין קצת פחות כרגע. הם יצאו לחגוג ברחובות, והביטחון העצמי של השחקנים יהיה גבוה גם לקראת רבע הגמר מול פורטוגל. המטרה היא לא לגרום אושר לכל חובבי המשחק, אלא רק לאוהדי מרוקו. בכך, רגראגי הצליח מעל ומעבר לכל הציפיות האופטימיות ביותר.