21.12.12. יום הדין. סוף העולם. קץ האנושות. מה לא נאמר על התאריך הידוע לשמצה, בו חזו בני המאיה שהעולם ייחדל מלהתקיים? ועכשיו הרגע הזה קרוב מתמיד, בשעה 11:11 ליתר דיוק.
איך הכל התחיל? לבני המאיה, שהיו אובססיביים למספרים ותאריכים, היו לפחות 17 לוחות שנה שונים שהיו מבוססים על חישובים מסובכים מאוד, הן ירחיים והן שמשיים. אחד מהם, מהיותר עתיקים, בן 15,000 שנה ופירוש שמו "חלוקת הימים". על פי אותו לוח, סוף העולם יגיע בתאריך המדובר.
טוב, אנחנו בכל זאת נמצאים באתר ספורט, אז כדאי שנפסיק עם שיעור ההיסטוריה. רגע לפני שמגיע היום אותו מכנים בני המאיה כ"סוף העולם", אנשי ONE זכו לבקשה אחרונה, ממש כמו באגף הנידונים למוות.
רק שבמקום ארוחה אחרונה ביקשנו משהו קצת שונה - אירוע הספורט האחרון בו כל אחד ירצה לבלות את רגעיו האחרונים.
מור מרקוס - ווסטהאם נגד מילוול בדיל "הכל כלול"
מכיוון שלא נותרו לי שעות רבות לחיות, לא אוכל שלא לבחור בכדורגל, ענף הספורט האהוב עליי, למשחק הכדור האחרון אותו אראה בחיי. איך לעזאזל בוחרים משחק כדורגל אחד? האם אני אמור לבחור בגמר ליגת האלופות? בגמר המונדיאל? אולי במשחק בין אולימפיאקוס לפנאתינאיקוס או בין גלאטסראיי לפנרבחצ'ה? ומה עם ויסלה קראקוב נגד קראקוביה, או בוקה נגד ריבר? וזה עוד בלי שכתבתי ברצלונה וריאל מדריד.
 |
| פאב לונדוני אחרי ביקור של אוהדי ווסטהאם. אם הכל כלול, אז הכל כלול |
|
| |
לא, לא אבחר באחד המשחקים הללו. אם כבר ניתנה לנו ההזדמנות לפנטז, אז למה לא לעשות זאת עד הסוף? המשחק שבו הכי ארצה להיות הוא המפגש המשוגע בין ווסטהאם למילוול. אבל בדיל "הכל כלול". מה זה אומר? אחד הצדדים יהיה חייב לקחת אותי תחת חסותו. משמע שכמה שעות לפני המשחק אשב איתם בפאב הקבוע, אלמד את השירים ולאחר המשחק... טוב, אתם יודעים את ההמשך. אם לא - ממליץ בחום על הסרט "בלי חוקים". שם תקבלו את התשובה.
ניב חביב - לראות בפעם האחרונה קרב אליפות ב-WWE
לראות בפעם האחרונה קרב אליפות על חגורת ה-WWE בין אנדרטייקר, CM PUNK, דה רוק וברוק לסנר. אם כבר קרב אחרון אז שיהיה בסטייל. האלוף הנוכחי שסוחף אחריו את כל ארה"ב ינסה להגן על התואר מול הגדול ביותר בכל הזמנים, הקברן, הסופרסטאר ההוליוודי שכבר שכח מה זה קרב אליפות, דה רוק והלוחם האולטמטיבי, ברוק לסנר.
 |
| CM PUNK. רק לראות את האלוף בפעם האחרונה |
|
| |
מגיל צעיר אני צופה בהיאבקות וזוכר שמידי שישי בצהריים הייתי מרותק לספה בכמיהה לברט "היטמן" הארט ומפנטז על כך שיום אחד הוא יעניק לי את משקפי השמש הוורודים שלו. לאחר 20 שנה נשארתי עם האהבה לענף ועם תקווה למפגש בין דה רוק לברוק לסנר שיחזירו אותי עשור אחורה בחיי.
אסף שלו - גמר ה-NBA בין מיאמי לאוקלהומה באולם הפחים
כדורסל הוא משחק שמתחלק לשניים. מצד אחד מדובר במשחק טכני, אם כי יצרי ורגשי שאנחנו רואים בארץ מדי שבוע והסוג השני הוא תצוגת הראווה המתנהלת כל יום ברחבי ארה"ב. לפני שאמסור את נשמתי לבני המאיה הפסימיים, אשמח לראות את שני האירועים האלו מתחברים.
לא הייתי מתנגד לראות את השחקן האהוב עליי, לברון ג'יימס וחבריו ממיאמי מגיעים לארץ הקודש ופוגשים את הקבוצה המדהימה מאוקלהומה במשחק שישחזר את סדרת הגמר האדירה משנה שעברה. השילוב של האינטנסיביות, הרצון לנצח, ביחד עם הרמה הגבוהה, האינטליגנציה והשואו, הם אירוע מהפנט שלצערי, טרם חוויתי במו עיניי. החיבור עם הרגש והחום הישראלי ייצור אירוע כדורסל מיוחד ומרגש.
 |
| לברון ודוראנט. החלום: לראות אותם באולם הפחים (GettyImages) |
|
| |
הטוויסט הוא, שלא הייתי רוצה שהאירוע יתרחש בנוקיה או באולם כמו מלחה או נהריה - אולמות נהדרים לכשעצמם. אם כבר לחבר בין יין ליאנג, אז עד הסוף - את המשחק המטורף הזה הייתי רוצה לראות באולם בו גדלתי - אולם הפחים בחולון. אותנטיות בשילוב שואו, כך יהיה אפשר ללכת בכיף.
דן שדה - ג'ונס נגד סילבה בפאב בריו דה ז'ניירו
אני חייב להתחיל בהנחה הבסיסית שאני לא באמת מאמין שהעולם יגיע לקיצו. עם כל הכבוד לבני המאיה, אותי יותר מדאיגה מחלת הסרטן של טיטו וילאנובה. אבל אם כבר למות, אז זה יהיה רק אחרי שאראה קרב ב-UFC.
המתמודדים: האלוף במשקל בינוני, אנדרסון סילבה, והאלוף במשקל חצי כבד, ג'ון ג'ונס. שני המתמודדים לא זוכרים מה טעמו של הפסד, אבל אחד מהם בטוח יפסיד. אלא שהקרב לא ייערך בסתם זירה רגילה, אלא בפאב בריו דה ז'ניירו. ג'ונס, שמגיע מרקע של היאבקות, לא באמת יודע מה קורה בקרב מכות אמיתי של פעם.
 |
| אנדרסון סילבה. לבלות איתו במסיבה בריו? יכול להיות דווקא נחמד |
|
| |
סילבה יתעלל בו במשך חמישה סיבובים של חמש דקות וישתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותו בפאב. בסיום, כשהשופט ירים את ידו של העכביש כמנצח, בקרב היסטורי שמעולם לא צולם או שודר, אני אהיה בין יחידי הסגולה שצפו בו. סילבה יודיע שהוא פורש, ואחרי זה נמשיך את הערב למסיבה בריו. ואחרי זה שהמאיה, או נבואת המאיה, תתגשם כמה שהיא רק רוצה.
מור רכס - לראות את דל פיירו במדי יובנטוס בפעם האחרונה
אם ישנו אירוע ספורט אחד אותו ארצה לראות רגע לפני סוף העולם מדובר ללא ספק בחזרתו של אלסנדרו דל פיירו ליובנטוס. כן, אמנם אירוע מרגש כזה לא יקרה כנראה לעולם, אך ללא ספק מדובר בחלומו הגדול ביותר של כל ביאנקונרו. מאז שאני זוכר את עצמי, רק שתי קבוצות הצליחו להכנס לי עמוק עמוק ללב - מכבי חיפה בישראל והגברת הזקנה באיטליה.
אהובתי הירוקה מהכרמל גרמה לי לחכות הרבה שנים כדי לראות את אליל נעוריי, ראובן עטר, שוב בחיפה. לצערי אותו חלום מתוק נגמר רגעים ספורים אחרי שהוא התחיל. באיטליה הנסיך היה המלך הבלתי מעורער של הקבוצה הגדולה ביותר בארץ המגף בכל הזמנים. לא משנה באיזה מצב ידעתי שדל פיירו תמיד יהיה שם, מעוטר בבגדי השחור-לבן. גם במצבים החשוכים ביותר, כשיובנטוס הורדה לסרייה ב', כשהפכנו לנושא מרכזי ללעג בכל מקום ביבשת, תמיד הייתה לנו, לאוהדי יובנטוס, פינה אחת של אור ונחת, פינה שהייתה שייכת כולה לשחקן הנשמה הגדול ביותר שידעה העיר טורינו בכל הזמנים.
 |
| אוהדי יובנטוס נפרדים מדל פיירו. זה היה יום עצוב (GettyImages) |
|
| |
כן, כיום הימים השתנו, גברתי הזקנה חזרה לטופ של הטופ עם סגל צעיר ושאפתן, תצוגות אדירות בליגת האלופות ואותה יראת כבוד על פניהם של שחקני היריבות שסוף כל סוף חזרה. רק דבר אחד חסר, במיוחד עם חוד בינוני שכולל חלוצים כמו ניקלאס בנדטנר, אלסנדרו מאטרי ופאביו קוואליארלה. לכן אם באמת ניאלץ להיפרד מעולמנו היקר, הייתי רוצה לראות ולו רק למשחק אחד, את אותו שחקן אגדי שגדל כנסיך והפך למלך לובש את מדי הגברת הזקנה.
לי נוף - לראות את קבוצת הכוכבים של מכבי ת"א מתאחדת
המשפט המפורסם אומר: "אתה לא יודע מה יש לך ביד עד שאתה מאבד את זה". ואם כבר סוף העולם אז נלך עם הסוף הספורטיבי הכי מתוק שיש. אי שם בתחילת-אמצע שנות ה-2000 מכבי תל אביב הצליחה לרשום שושלת נכבדה שכללה ארבעה שחקנים שספק אם נזכה לראות בארץ הקודש פעם נוספת - שאראס, פארקר, ווייצ'יץ' ובאסטון, שהרכיבו את אחת הקבוצות המפחידות של היבשת.
 |
| אנתוני פארקר ובאסטון. אני מתגעגעת |
|
| |
ואם סוף העולם מגיע אין ספק שמה שירגיע אותי ויעשה לי הכי טוב על הלב הוא לראות את החבר'ה הללו מתאחדים בפעם האחרונה במדי הקבוצה הצהובה. אבל אם כבר מדברים על הסוף, אז שהאיחוד הזה לא יהיה לאיזה סתם משחק צדקה או ראווה, אלא לשחזר את ההיסטוריה. ואם כבר היסטוריה, שהמשחק יהיה בנוקיה, בפאריס או במוסקבה ויהיה שם איזה גביע אחד, מצופה זהב, ואיזה אחד, שמעון מזרחי, שיצליח להגניב איזה חיוך ואת שאראס מוסר אסיסט לפארקר שמטביע ב-360 מעלות בהאלי הופ נדיר. אם אראה את זה, אוכל לעזוב את העולם עם חיוך.
שלום לוי - חייב לראות ניצחון צהוב בדרבי בפעם האחרונה
אם היו נותנים לי את האופציה לבחור שלושה אירועי ספורט שהייתי רוצה להיות נוכח בהם לפני יום הדין, אז הייתי בוחר מן הסתם במפגשים גדולים עם כוכבים כמו רונאלדו ומסי ועם כמות גדולה של קהל ואצטדיונים יפים שעדיין לא יצא לי להכיר מקרוב. אך מכיוון שהקציבו לי משחק בודד רגע לפני שהכל נגמר, אני לא אלך רחוק מדי ואבחר במה שבאמת אני הכי אוהב - כדורגל ישראלי.
 |
| עטר חוגג. לא רונאלדו ולא מסי. מכבי (יוסי ציפקיס) |
|
| |
אז זה הולך ככה: המיקום - אצטדיון בלומפילד, המשחק: דרבי תל אביבי. תנו לי לשיר בלי הפסקה, לחוות בפעם האחרונה את הריגוש, המתח והלחץ ולסיים בלי לשים לב קופסת סיגריות. רק תבטיחו לי שזה יסתיים ב-0:1 צהוב.