מהרגע הראשון אפשר היה לראות שמכבי חיפה הגיעה נחושה, עם האנרגיות הנכונות ועם האהבה והתשוקה למשחק. ניכר על כל השחקנים שלבשו לבן הערב (ראשון) באצטדיון ה-י”א שהם באו לשחק כדורגל כפי שאלופה בשלוש שנים האחרונות וכזו שמתיימרת להיות בפעם הרביעית צריכה לבוא לשחק.
הנעת הכדור שלה הייתה אבסולוטית, מרגל לרגל. הלחץ שלה היה דוגמה ומופת לאיך עושים זאת בצורה חכמה ונכונה. השימוש בשני שחקני הקו, ענאן חלאילי ופייר קורנו, אכן בא לידי ביטוי בגדול. קורנו לא הפסיק להגיח מקו שמאל וניכר עליו שהוא רעב ורוצה לאכול כל מי שעומד בדרכו. הוא כבש בצורה מרשימה, לחץ בצורה נהדרת בקו שלו ב-45 דקות הראשונות והיה נראה מדהים.
השאלה היא ממה זה נובע? כי זה היה אחד המשחקים הגדולים של קורנו מאז שהגיע. התשובה היא – תחרות היא שם המשחק. פייר קורנו כשהיה פצוע ראה וצפה בקני סייף. קני סייף הביא המון לתפקיד הכנף, ברגע שקורנו הבין, והוא הבין, שיש לו תחרות, היכולת שלו עלתה לאין שיעור.
ענאן חלאילי, פרנזי פיירו ופייר קורנו חוגגים (רדאד ג'בארה)חלאילי כהרגלו, כשמבודדים אותו באחד על אחד, חבל על הזמן ומזמן. מי ששומר עליו יודע שבכל שנייה הוא יכול לבעוט ולעשות כרצונו, ולכן חלאילי ביצע מספר פעולות, ביניהן הבישול לקורנו ובישול לפיירו, בנוסף לעוד כמה מסירות של מאה אחוז שער, שתרמו בגדול לניצחון.
כשאתה משחק דרך המגנים בצורה חכמה ואתה מקבל תמיכה מאחור, כי יש לך שואו, שהוא בובה של שחקן, שבאמת נותן שואו כשהכדור אצלו ומשחק בצורה פשוטה, ומארגן את המשחק נהדר, ומחפש חולצות ירוקות כל הזמן, והוא לא מחפש לעשות דברים גדולים, אבל כן יעילים, בנוסף להתנפלות מיידית אחרי איבודים כדי להחזיר לקבוצתו את הכדור, זה מה שחיפה צריכה ומקבלת.
שואו מול שלומי אזולאי (רדאד ג'בארה)מכבי חיפה הביאה לפה שחקן ענק בעמדת הקשר האחורי, שהיה ענק באליפות אפריקה וגם לפני שיצא התחיל להראות סימנים של קשר אחורי ברמה גבוהה. היו אנשים שפקפקו, אבל כרגיל הם אכלו את הכובע. גל אלברמן הביא לפה שחקנים מצוינים ולא נשכח את שימיץ’ שהיה נפלא כשסק לא היה.
אפרופו סק, הוא רשם את אחד המשחקים האחראיים שלו. שיחק פשוט, הגן טוב, שמר טוב ובסופו של דבר אם זה יהיה הסק שאנחנו מכירים מעונה שעברה, יהיה קשה להבקיע נגד חיפה, כי גולדברג תמיד עושה את עבודתו נאמנה ואפילו לוחץ גבוה. הלחץ בגול הראשון התחיל ממנו.
אי אפשר שלא להזכיר גם את גדי קינדה וליאור רפאלוב, שנהנו, שיחקו בשקט, בלי להתבלבל, בנגיעה, בלי לגנוב את ההצגה. מכבי חיפה במופע של כדורגל במחצית הראשונה, שאני לא זוכר אפילו בתקופתו של ברק בכר, והיו לקבוצתו הופעות גדולות, אבל לא כמו היום.
ענאן חלאילי, פרנזי פיירו ועילי פיינגולד חוגגים (רדאד ג'בארה)בסופו של דבר, אי אפשר שלא להתייחס לפיירו. מהרגע הראשון הוא חלוץ גדול, מובן מאוד למה ברק בכר הביא אותו, יש לו כל כך הרבה פרמטרים של חלוץ מרכזי והקהל של מכבי חיפה מתחיל לראות אותם מידי משחק. עם העקב, עם הראש, עם רגל שמאל מ-16 למטר, הוא עשה מה שהוא רצה, אי אפשר לשמור עליו והוא היה יכול לסיים עם שישייה אם לא היה מוחלף.
נשאל את אותם אוהדים “מתי תקבלו אותו ומתי תפסיקו ללכלך עליו”? פיירו הוא נכס למכבי חיפה. אמרו שרק באירופה הוא נותן גולים, אמרו שרק בראש הוא מבקיע, אמרו רק ברחבת ה-5, אמרו שיש לו מזל, מה לא אמרו והכל בצורה שלילית.
פרנזי פיירו חוגג עם החברים (רדאד ג'בארה)במשחקים האחרונים באירופה הוא ניצח אותם ומשפיע תמיד, יש לו כבר 21 גולים העונה והרגל עוד נטויה. הוא יכול לסיים עם 30 שערים העונה, כי זה לא פיירו המבולבל שבורחים לו הכדורים מהרגליים או מחמיצן. וגם מה רע, קורה שמחמיצים, ברגע שחלוץ מגיע למצבים זה כבר אומר משהו. כשהוא קיבל ביטחון, רואים את השינוי שהחל אצלו. הירוקים מהכרמל עוד ייהנו ממנו רבות.
חייבים לסיים את הטור במחמאות למסאי דגו, או כמו שאני קורא לו – מסי דגו. כל מה שהוא עשה השנה עד כה, ההצלחה שלו עד כה, שווה אליפות וחצי, אין סיבה בעולם שיענקל’ה שחר לא ייתן לו חוזה לעונה הבאה. כל זאת למרות שהציגו את דגו במסיבת העיתונאים בלי שהוא יהיה שם והודיעו על החתמתו, וגם אני יצאתי בסדרת שאלות קשות עליו בלי שראיתי אותו מתרגל כלום, ולכן דגו הוכיח לכל הארץ שיש בו משהו מיוחד.
מסאי דגו (רדאד ג'בארה)