אחרי 4 שעות של מותחן יוצא דופן בגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה, שוב נובאק ג’וקוביץ’, הוכיח שהוא פשוט עשוי מחומר אחר. הג’וקר הסרבי, שרשם עוד קאמבק מפואר לספרי ההיסטוריה, השיג את התואר היוקרתי במלבורן בפעם השמינית (!) בקריירה ועל הדרך גם מנע מדומיניק תים האוסטרי החביב והעיקש לעשות את ההיסטוריה שהוא כל כך כל כך מחכה לה.
אז עם כל הכבוד שזה הגביע השמיני שלו באוסטרליה, בשקט בשקט הסרבי כבר עם 17 זכיות במייג’ור ובדרך הבטוחה להפוך לגדול מכולם. לרוג’ר פדרר יש את הקלאסה, לרפאל נדאל יש את ההגנה והשליטה האבסולוטית בחימר ולנולה פשוט יש הכול מהכול – הגנה מדהימה, אתלטיות, ידיים טובות ליד הרשת, מעבר יוצא מן הכלל מהגנה להתקפה וכמובן טונות של אופי.
בזמן שהפנומן השווייצרי תקוע על 20 תארי גראנד סלאם ולא עושה רושם שייקח אחד נוסף, והשור ממיורקה ממש לא מוצא פתרונות במצ’אפ הישיר מול הסרבי, האחרון הפך בשנתיים האחרונות לשחקן הכי יציב וחזק בסבב. ומה שעוד יותר מדהים? העובדה שהתאושש כמו ענק מ-2017 שהייתה נוראית עבורו ועם פציעה לא פשוטה.
הטניס אולי לא הכי נוצץ שנראה, לאישיות אולי קשה מעט להתחבר, אבל בשורה התחתונה – אם נולה יישאר כשיר, הוא לבסוף גם יהיה שיאן הזכיות ולפחות בפרמטר זה יוכרז כגדול מכולם וזאת אני אומר כאוהד נדאל מושבע. אז נכון, שפדרר ונדאל נאבקו זה בזה עוד לפני שהגיע, אך מאז שהוא ממש פרץ את הסכר ב-2011 הוא הצליח להסתכל לשתי האגדות בלבן של העיניים.
השור ממיורקה (19 זכיות) בן 33 אך מראה סימני דעיכה, רוג’ר הבלתי נגמר כבר בן 38 ונולה בן 32, ככה שכבר בתוך שנה וחצי הסרבי עשוי להשתוות לפדרר ולנדאל, שסביר להניח שיזכה ברולאן גארוס הקרוב. ומלבד שתי האגדות יש את הדור הבא שמנסה לפרוץ את תקרת הזכוכית ופשוט לא מצליח, שלוש האגדות זכו ב-13 המייג’ורים האחרונים (!) ועושה רושם שלפחות השנתיים הקרובות הולכות להיות בשליטה כמעט אבסולוטית של הג’וקר.
הכתוב הוא טור דעה.