הנתונים הסטטיסטיים במשחקה של ספרד מול קרואטיה אתמול היו הזויים עבור כל מי שמכיר את הגישה המסורתית של האדומים. הם לא רק "הפסידו" בהחזקת כדור, אלא החזיקו בו 46 אחוזים מהזמן בלבד – דבר שלא קרה להם באף מפגש בטורניר גדול מאז 2008.
כפועל יוצא מכך, הם ספרו פחות מסירות – 455 לעומת 528. העניין הוא שהם גם דייקו פחות, עם 86 אחוזי הצלחה לעומת 88 של הקרואטים. הם השלימו הרבה פחות מסירות קצרות – 106 לעומת 137, וזה נכון גם לגבי המסירות לטווחים הבינוניים – 247 לעומת 296. דווקא במסירות ארוכות מדויקות "ניצחה" ספרד, כי היו לה 39 כאלה לעומת 34 ליריבה. סמלי, אם כך, כי מסירת עומק ארוכה אחת היא זו שהכריעה מעשית את ההתמודדות.
היה זה כדור פנטסטי של פביאן רואיס שהוציא את אלברו מוראטה למתפרצת קלאסית. החלוץ המרכזי מצא את עצמו חופשי ומאושר מול השוער דומיניק ליבאקוביץ', הכניע אותו ללא קושי – והנה לכם שער שהספרדים בסגנון שספרד נוהגת בדרך כלל לספוג ולא לכבוש.
טיקי טאקה, שכה בלט בקדנציות של ויסנטה דל בוסקה ולואיס אנריקה, גם אם הדקויות היו שונות, כבר הרבה פחות רלוונטי בתקופתו של המאמן החדש לואיס דה לה פואנטה. ספרד החדשה שמה דגש על מעברים מהירים יותר מהגנה להתקפה, ולא בהכרח מתעקשת להניע את הכדור עד שכל הצופים יירדמו. על מנת ליישם זאת, היא גם משחקת עם שחקני אגף טבעיים לגמרי.
המערך 4-3-3 נשמר היטב, אבל בגרסאות הקודמות הוא לא אוייש על ידי קיצונים מובהקים. התופעה הזו הגיעה לשיאה ביורו 2012, אז תופקדו אנדרס אינייסטה, דויד סילבה וססק פברגאס בשלישייה הקדמית, ובפועל היה זה מערך עם 6 קשרים – מעין 0-6-4. אם נחזור למפגש הקודם מול קרואטיה, בשמינית גמר יורו 2020, נגלה כי באגפים תופקדו אז פראן טורס ופאבלו סראגיה – אופציות הגיוניות יותר, אך עדיין לא קיצונים קלאסיים במלוא מובן המילה.
אגב, במשחק הדרמטי ההוא ניצחה ספרד 3:5 בהארכה. היא נהנתה מ-64 אחוזי החזקת כדור, והגבילה את הקרואטים ל-454 ניסיונות מסירה ב-120 דקות, כלומר פחות מהנתון שהושג אתמול ב-90 דקות. לצורך העניין, לספרדים היו 904 ניסיונות מסירה, ו-820 מהם הגיעו לכתובת הנכונה. זה כלל לא מפתיע, כי בשני המשחקים בהם הודחו מהמונדיאלים האחרונים היו לספרד יותר מאלף מסירות. זה לא עזר להם לפרוץ את הבונקרים של רוסיה ומרוקו, ובשני המקרים הם נסעו הביתה מתוסכלים בגלל חוסר מזל בפנדלים. גם באליפות אירופה הקודמת הודחו האדומים בפנדלים בידי איטליה בחצי הגמר.
הבעיה הייתה חוסר היכולת להכניע את היריב בזמן אמת, למרות השליטה הברורה במרכז המגרש. אז ספרד הנוכחית מוותרת לא פעם ביוזמתה על השליטה הזו, ומנסה להיות ישירה ותכליתית הרבה יותר כאשר הכדור ברגליה. היא אפשרה לקרואטיה להניע את הכדור בסוג של היפוך תפקידים, והשתמשה במסירות ארוכות ובמהירות מסחררת באגפים על מנת להכות בהם.
ההכרעה הייתה חדה וברורה, וכבר בהפסקה הובילו הספרדים 0:3, כך שהמחצית השנייה הפכה לגארבג' טיים. לא בטוח שתהיה לכך המשכיות, ודי להזכיר כי במשחק הפתיחה במונדיאל האחרון הביסה ספרד את קוסטה ריקה 0:7, אבל האיתות חד וברור.
סמלי למדי כי אדריכל המופע היה פביאן רואיס, שפתח לראשונה בהרכב בטורניר גדול בגיל 28. ביורו 2020 הוגבל חלקו ל-3 הופעות קצרות כמחליף, ולמונדיאל האחרון הוא כלל לא זומן. קל לראות כי לואיס אנריקה לא מתלהב מכישוריו בלשון המעטה, ולכן "האיחוד" ביניהם בפאריס סן ז'רמן גרם לכך שהקשר בילה זמן רב על הספסל.
באופן כללי, החלטתו לקבור את עצמו בכסף הקטארי לפני שנתיים מצערת מאוד, כי בנאפולי הוא היה שחקן מרתק ודומיננטי הרבה יותר. בדרום איטליה הוא אף למד מקרלו אנצ'לוטי ולוצ'אנו ספאלטי, ולכן ניתן לומר כי הוא השחקן הספרדי הכי לא טיפוסי בסגל הנוכחי. פביאן מעולם לא היה מכור למסירות רוחב, ובתקופתו בנאפולי ניסה לפתח התקפות מהירות ויעילות.
זה מה שהוא עשה אתמול, ופרס השחקן המצטיין הגיע לו בזכות. פביאן לא רק סיפק את המסירה היפה ביותר של היום למוראטה, אלא גם הבקיע שער נאה בעצמו. בהרכב הספרדי החדש הוא החוט המקשר בין רודרי שמנקה את השטחים כהרגלו לפדרי האלגנטי, ובזכותו הורגש פחות חסרונו של גאבי הפצוע – הרי הוא היה אמור להיות באנקר ודאי בהרכב לו היה כשיר.
פביאן התגנב להרכב של דה לה פואנטה רק בחודשי הסתיו, אך ההצגה אתמול ביססה את מעמדו, והמאמן ימשיך לבנות את המשחק סביבו. מי יודע, אולי זה אפילו יעזור לו לברוח מהמלכודת הקטארית ולמצוא קבוצה שתאפשר לו למצות את הפוטנציאל. הדרל בה התמודד מול הקישור עתיר הניסיון של קרואטיה הייתה מרשימה בהחלט.
באופן ביזארי למדי, לקשר ההרכב קרואטי עם מספר ההופעות הנמוך ביותר (מרצלו ברוזוביץ' עם 96) יש יותר משחקים בין-לאומיים מאשר לכל שלישיית הקישור הספרדית גם יחד. על לוקה מודריץ', שהגיע ל-176 משחקים, כבר התעייפנו לדבר, אבל בשלב מסוים דרוש דם חדש, וקרואטיה מתקשה לנהל את חילופי הדורות בצורה יעילה.
במרכז ההגנה, למשל, הלך המאמן זלאטקו דאליץ' על הקיצוניות השניה, ושילב כצמד בלמים את יוסיפ שואטלו (בעל פוטנציאל, אך נטול נסיון) עם מרין פונגראצ'יץ' (נטול נסיון, וגם נטול פוטנציאל הולם). כתוצאה מכך, החורים היו גדולים, ומוראטה ניצל אחד מהם כדי לכבוש את שער היתרון.
מדוע לא שולב יושקו גברדיול במרכז ההגנה, כפי שנעשה במונדיאל? אולי כי דאליץ' סבר כי תהיה ממנו תועלת גדולה יותר כמגן שמאלי כדי לעצור את לאמין ימאל. בפועל, הרעיון הזה נכשל, כי כוכב מנצ'סטר סיטי גם חסר מאוד במרכז ההגנה, וגם לא הצליח להתמודד עם ילד הפלא של ברצלונה. הקיצוני המופלא, שעדיין לא חגג יום הולדת 17, היה השחקן מספר 2 במגרש אחרי פביאן. כל נגיעה שלו בכדור הייתה אפקטיבית, הוא שאף למצוא את הדרך הקצרה ביותר קדימה גם כאשר הייתה סכנה לאבד את הכדור, והאסיסט לשער השלישי הגיע לו בזכות.
השחקן הצעיר ביותר בתולדות המפעל הפך כך, כמובן, למבשל הצעיר ביותר – וההיסטוריה הזו רק מתחילה להיכתב. בקצב הנוכחי, ימאל מסוגל להוסיף מספר נאה של שערים ואסיסטים ולסחוף את ספרד רחוק. אחרי הניצחון המשכנע במשחק הפתיחה, אין סיבה להצטנע. זכייה בגביע אמורה להיות המטרה המוצהרת.
זן בוודאי השאיפה של ווינר כמו דני קרבחאל. החלטתו של דה לה פואנטה להעדיף את מארק קוקורייה על פני אלכס גרימלדו בעמדת המגן השמאלי הייתה שנויה במחלוקת בלשון המעטה, אבל לא הייתה שום התלבטות בבחירת המגן הימני. קרבחאל סיים עונת שיא אדירה במדי ריאל מדריד כשהוא מבקיע שער היסטורי בגמר ליגת האלופות, והמאמן הלאומי העניק לו חופש פעולה בחלק הקדמי גם באליפות אירופה.
הכוכב בן ה-32 כבש 8 שערים בכל הקריירה עד העונה. ב-2023/24 היו לו 6 כיבושים במדי קבוצתו, ואתמול הוא התכבד להרשית לראשונה גם בשורות ספרד. הוא עשה זאת בסטייל של חלוץ רחבה אמיתי, ממסירה של שחקן הצעיר ממנו פי שתיים – וזה היה רגע חשוב. שיתוף הפעולה של קרבחאל עם ימאל, כלומר ריאל עם בארסה, לאורך האגף הימני היה נהדר במשחק הזה, והוא יהיה חיוני ביותר גם להמשך.
האוהדים נשארו עם טעם של עוד, ואם זה לא מספיק, הרי שגם בפנדל היה לספרד מזל אתמול, כי אונאי סימון הדף את הבעיטה של ברונו פטקוביץ'. מבחינת התוצאה הסופית זה כבר לא שינה הרבה בשלב כה מאוחר, אבל מבחינה מנטלית זה היה מועיל ביותר.
גם השוער פיתח מומנטום חיובי, והטעות שלו שגרמה לפנדל מלכתחילה פעלה בסופו של דבר לטובתו. אם ספרד תגיע לדו קרב בשלבים המכריעים, יהיה לשוער בילבאו ביטחון עצמי גבוה יותר, אבל המשימה של ספרד היא להכריע משחקים ב-90 או ב-120 דקות. אתמול זה עבד, כעת נמתין להמשך.