אז למה הניפו האולטראס של סלטיק כרזות מחליאות על תמיכה בשחרור פלסטין בזמן הטבח שביצעו מחבלי חמאס באזרחים ישראלים? הפעם הם קיבלו תגובה הולמת מצידו של ניר ביטון וגם ליאל עבדה הגיע לשיחות עם ראשי המועדון בסוגיה. אחרי הפגישה, הוציאה סלטיק הודעה רשמית בה היא מתנערת מהתנהלות האוהדים ואף מגנה אותם. כתוצאה מכך, הביעו האולטראס כעס וזעם על ההנהלה – וכל זה ממש לא חדש. כבר יותר מעשור מזוהה ארגון 'גרין בריגייד' (Green Brigade, כלומר הבריגדה הירוקה) עם המאבק הפלסטיני באופן גורף. מדוע? לשם כך יש צורך להעמיק בהיסטוריה, אך לא רק.
ובכן, סלטיק הוקמה ב-1887 על ידי אנדרו קרינס, איש דת אירי שהיה ידוע יותר בשם האח וולפריד. הוא הגיע לגלאזגו ממחוז סלייגו בצפון מערב אירלנד ומטרתו המרכזית הייתה לסייע למהגרים האירים העניים שהתגוררו בעיקר ברובע המזרחי של העיר. לפיכך, המועדון הוא בעל מאפיינים קתוליים מובהקים מאוד, בניגוד לריינג'רס הפרוטסטנטית. במקור, סלטיק הייתה קבוצה אירית בסקוטלנד והקשר לתנועות שלחמו למען עצמאותה של אירלנד נגד האימפריה הבריטית הוא אינטגרלי לחלוטין. במקביל, הוא נוסד על מנת לטפל בבעיותיהם הקשות של אנשים חסרי כל, מדוכאים ונרדפים.
מכאן התפתח העסק לשני כיוונים מרכזיים. מצד אחד, אוהדי סלטיק רבים הם לאומנים. לאורך עשורים, הם תמכו בצבא האירי הרפובליקני, ה-IRA, גם כאשר ביצע פעולות טרור מחרידות. זו המהות הבסיסית ביותר של סלטיק, כי בטקס פתיחת האצטדיון הביתי העתיק שלה, סלטיק פארק, שנחנך ב-1892, השתתף כאורח כבוד מייקל דאביט – הוגה דעות שהיה פעיל מרכזי במחתרת האירית. כמיהתם של האירים לעצמאות מהכיבוש הבריטי הייתה מובנת ולגיטימית מאוד, אך דרכי הפעולה שלהם לא תמיד היו תקינות, וגם טרור הוא חלק בלתי נפרד מבסיס האוהדים של סלטיק.
מצד שני, העוני ממנו צמח המועדון לוקח את הקהל השורשי שלו שמאלה. עם הזמן, צמחה סלטיק, התעצמה ואף התברגנה במידה לא מבוטלת, אבל בבסיסה תמיד נותר האתוס הקדוש של עזרה לזולת והזדהות עם החלש. האתוס הזה – יפה ונעלה כשלעצמו – עלול, כמובן, לסטות לזרמים הפופוליסטיים של השמאל הקיצוני, ולהזיות קומוניסטיות. לגורמים אינטרסנטיים לא קשה במיוחד לנצל את טוב ליבם של אנשים עם כוונות טובות למחוזות של שנאה נגד החזקים והעשירים, עד כדי פילוג ואנרכיה.
וכך מתקבלת תמונה מורכבת, בה משתלבים ביחד לאומנות ובדלנות, המזוהים בדרך כלל עם הימין הקיצוני, עם הנכונות להזדהות ללא בדיקת עובדות מינימלית עם השמאל הקיצוני. המאבק הפלסטיני מתאים כמו כפפה ליד לשתי האסכולות האלה. אוהדי סלטיק רואים הקבלה ברורה בעיניהם בין השאיפה של הפלסטינים לעצמאות לבין המאבק לשחרור אירלנד מידי הבריטים – מה גם שהם רואים בשלטונה של בריטניה באיזור עד להקמת מדינת ישראל אחד הגורמים המרכזיים לסבלם של הפלסטינים המדוכאים והנרדפים.
מכיוון שזו בדיוק הדרך בה מוצגים הפלסטינים במסגרת קמפיין יחסי ציבור ארוך שנים מוצלח, הכולל דה לגיטימציה של ישראל, בעזרתה של מדיניות ישראלית עצמה, הוא מתחבר גם להיבט השמאלני בנפשם של אוהדי סלטיק. הם הרי תמיד יהיו לצד אלה שנתפסים כחלשים ואומללים – ומ יכול להיות אומלל יותר מאנשים שעוברים את כל חייהם במה שמוגדר כמחנות פליטים?
אם לוקחים בחשבון כי האנטישמיות הטהורה והמזוקקת ביותר פורחת בעיקר בחוגי הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני, הדבר משביח עוד יותר את הקרקע להתנגדות בסיסית לישראל ולציונות. לגרעין הקיצוני של אוהדי סלטיק יש, אם כך, כל המרכיבים הדרושים כדי להפוך לתומכים נלהבים במאבק הפלסטיני, מבלי לנסות להבין את התנועה המלאה. אלה אנשים שרגילים לחלק את העולם לשחור ולבן (גם אם הם נאמנים לצבעי ירוק-לבן). הפלסטינים החלשים הם הטובים, והישראלים החזקים הם הרעים. זה הכל הסיפור – ואת השקפתה העולם הזו אי אפשר לערער באמצעות טיעונים לוגיים.
זה לא אומר שהסכסוך במזרח התיכון היה חשוב עבור אוהדי סלטיק לאורך השנים, אבל הוא הפך למרכזי יותר עם הקמת הבריגדה הירוקה ב-2006, ולאנשים בודדים הייתה השפעה עצומה על השינוי שהתחולל בחלוף שלוש שנים. ב-2009 הוגרלה הקבוצה מול הפועל תל אביב בשלב הבתים בליגה האירופית ולקראת ביקורם של האדומים בגלאזגו היו גורמים בתוך ארגון האולטראס הקולני שרצו לנצל את הבמה לטובת הפגנות פרו-פלסטיניות ואנטי-ישראליות.
מדובר בארגון קטן יחסית, המונה כאלף אוהדים בלבד, אך הוא קולני מאוד ומעוניין להכתיב את סדר היום. לא במקרה קובע המוטו שלו: "עד המורד האחרון". בעבודה אקדמית שנכתבה ב-2014 על פועלו של הארגון, רואיינו חלק ממנהיגיו ואחד מהם העיד כי הוא היה פעיל בהפגנות אנטי-ישראליות עוד לפני שהצטרף אליו. כאשר חבר לבריגדה הירוקה, הוא השתוקק להחדיר את המסרים האלה לתוך היציעים של סלטיק, והשכנועים שלו מצאו ללא קושי אוזן קשבת.
"לפני הביקור של הפועל, זה לא היה הנושא המרכזי, ובארגון הוחלט לא להביא דגלי פלסטין ליציע, ולא להזדהות פומבית עם תנועת BDS", סיפר האוהד בשיחה עם כותב העבודה האקדמית, "השתתפתי בהפגנות למען פלסטין עוד לפני שהצטרפתי לבריגדה הירוקה וזה היה הפרוייקט שלי בתוך הארגון. הסברתי למה צריך לעשות את זה ויש גם מספר חברים עם דעות דומות שהצטרפו בעקבותיי. ההשפעה שלנו גדלה ואני רוצה לוודא שהמקרה של הפועל לא יחזור על עצמו. הבריגדה הירוקה תמיד צריכה להיות לצד הפלסטינים".
בעבודה צוין, לפיכך: "בשנים האחרונות, אי אפשר לדמיין מצב בו סלטיק תפגוש יריבה ישראלית בלי שייעשה מאמץ עליון לקדם מחאה למען הפלסטינים ולמען ה-BDS. הארגון מפגין סולידריות עם הפלסטינים ביתר שאת והבלוג באתר שלו אפילו נכתב על ידי אוהד שמתגורר בפלסטין. הפעולות של ישראל בעזה ב-2014 הביאו להפגנות הזדהות של אוהדי סלטיק עם הפלסטינים במהלך המשחקים בליגת האלופות ולפחות 50 מחברי הארגון השתתפו בהפגנות למען הפלסטינים במרכז גלאזגו".
כרזות פרו-פלסטיניות ואנטי-ישראליות נצפו ביציעי סלטיק פארק כאשר הקבוצה התמודדה מול הפועל באר שבע במוקדמות ליגת האלופות באוגוסט 2016. בהמשך, התופעה רק הלכה והתעצמה, ובמאי 2021 החרימו הסדרנים את דגלי פלסטין שהציגו חברי הבריגדה הירוקה במהלך משחק הליגה מול סנט ג'ונסון, בו נפרד המועדון מהקפטן הוותיק, סקוט בראון.
גישתה של ההנהלה זכתה גם אז לתגובה חריפה מצד ראשי האולטראס: "הבאנו דגל שהנפנו בגאווה במשך עשורים. אנחנו מאוכזבים, אך לצערנו לא מופתעים שהדגל הפלסטיני נתפס כמטרד על ידי המועדון. אנחנו רואים בו סממנים של הומניות וסולידריות, והחרמתו מדגישה עד כמה התרחקו חברי הוועד הנוכחי של סלטיק מהערכים הבסיסיים של המועדון. להיות נייטרלים ולהתעלם מפעולות מזוויעות ואלימות של הכובש פירושו להיות לצד הכובש, וזה סותר לחלוטין את האתוס של מייסדי המועדון".
כמו כן, ציינו מנהיגי הבריגדה הירוקה: "הודעת ההנהלה הייתה מטעה והעובדה כי לא הופיעה באתר הרשמי מוכיחה את פחדנותה. אין לנו ספק שאוהדי סלטיק ימשיכו לעמוד לצד הפלסטינים. על אף שפעולותינו אינן רצויות בסלטיק פארק, אנחנו קוראים לכולם להצטרף להפגנות מחוץ לאצטדיון".
וכך, הולכים ונשאבים האולטראס בירוק-לבן לתוך סוגיה שהם כלל לא מבינים. כל דיווח על התחממות בסכסוך הישראלי-פלסטיני גורם לתגובה אינסטינקטיבית, מובנת מאליה, בלי ניסיון מינימלי לבדוק עובדות כלשהו. לכן, בעוד ביצעו מחבלי חמאס טבח חסר תקדים בחפים מפשע, מיהרו אוהדי סלטיק להניף את השלטים השפלים שלהם. הם לא מייצגים את כלל האוהדים, אבל השפעתם חזקה מספיק בכדי להכתים את המועדון. ייתכן כי האירוע האחרון יהיה קו פרשת המים, אחריו תפסיק ההנהלה לנהוג באיפוק כלפיהם, אבל זה לא יהיה קל בהתחשב בעוצמתם ובהיסטוריה של המועדון.