רוח חדשה בספורט האולימפי. שלוש שנים אחרי שפרש מקריירה ספורטיבית, גולש הרוח נמרוד משיח מכריז היום (שישי) בראיון בלעדי ל-ONE על קאמבק מרגש לנבחרת ישראל לקראת אולימפיאדת פאריס 2024: "אני חוזר להתחרות בגלישת רוח".
כזכור, משיח בן ה-33 פרש מספורט תחרותי אחרי קריירה מרשימה, במהלכה זכה בשלוש מדליות באליפויות העולם, אך הוא עדיין לא זכה להשתתף במשחקים האולימפיים - וכעת יצטרף לנבחרת ישראל כדי להתמודד על הכרטיס לאולימפיאדת פאריס. לאחרונה משיח התאמן בים על גלשן ה-IQ פויל החדש ביחד עם הנבחרת של המאמן גל פרידמן וכעת הוא חוזר גם להתחרות.
"עברתי תהליך מעניין בדרך להחלטה שלי לחזור", אמר נמרוד משיח בראיון ל-ONE. "כשפרשתי הלכתי לעולם של אימון מנטלי כדי לתרום מהניסיון שלי לאחרים, אחרי כל מה שעברתי בקריירה שלי ברמה האישית, המקצועית והציבורית. ריגש אותי לעבור ביחד עם אנשים אחרים את אותם התהליכים שאני עברתי. עזרתי לאנשים להאמין בעצמם ולפרוץ קדימה כדי להגיע ליעד שהם חלמו עליו, ומנגד פגשתי אנשים אחרים שמצליחים בענק מבחינה כלכלית או כאלה שכבר נגעו בחלום שלהם אבל עדיין הרגישו שאין להם חיים מאושרים. אני מכיר את זה כי חוויתי את זה בעצמי".
נמרוד משיח (הוועד האולימפי בישראל)תסביר?
"בקריירה הספורטיבית שלי כל הזמן הייתי צריך להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. הייתי הכי גבוה והכי כבד מבין גולשי הרוח האחרים, כך שהייתי חייב להתמסר לאימונים שהם על גבול הבלתי הגיוניים, כמו לצאת בארבע לפנות בוקר לרכיבת אופניים עם טובי הרוכבים ולעבור דיאטות רצחניות כדי להתאים את עצמי לספורטאי שרצו שאהיה. ביצעתי את זה, שרדתי את זה, הגעתי להצלחה גדולה והייתי בטוח שברגע שזה יקרה אז אהיה שלם ומאושר, אבל ככל שהצלחתי כך רמת החרדה שלי רק הלכה ועלתה. ככל שהצלחתי, ככה התרחקתי ממי שאני באמת. לא הייתי אני. וזה משהו שאני פוגש על בסיס קבוע כשאני מאמן מנהלים בכירים או בשיחות עם אנשים אחרים שאני מכיר".
אז איך קרה שאתה חוזר לספורט שוב?
"כשפרשתי, היה לי המון זמן להסתכל אחורה ולהבין מה הרס אותי, מה גרם לכל מה שבניתי להתפרק רגע לפני מדליה בלונדון, ובסוף זיקקתי את הכל לספר שאני כותב במשך כשנה וחצי. גיליתי כמה אני עוצמתי וכמה הדברים שהיו מובנים מאליו מבחינתי בעבר, כיום הם רחוקים שנות אור מהמציאות רגילה. אני הספורטאי היחיד בגלישת רוח שזכה בשלוש מדליות באליפויות העולם שנה אחר שנה, מלבד לי קורזיץ, אבל לקרוע את עצמך בגיל 21 כדי להגיע למצב שאתה שוקל 76 ק"ג כשאתה בגובה של 1.93 מטר, זה משהו שדורש רצון ומחויבות שהם מעבר לכל קנה מידה. כשאני מסתכל על זה, אני מבין איזו עוצמה הייתה לרצון שלי בזמנו. אמרתי 'אני אעשה הכל למען ההצלחה שלי', אבל מרוב שהייתי מחויב כלפי חוץ לדבר הזה לא הייתי מחויב לעצמי, ולכן הכל התפרק לי במאני טיים. אם אתה לא מגדיר את המסע, אלא מגדיר רק מטרה - הסוף שלך די ברור ואתה תחייה תמיד בתחושה של חוסר, כי עד שלא הגעת ליעד שלך אתה תמיד בחוסר. היום אני לא מרגיש ככה, אני בא ליהנות מהמסע ולהרגיש חופשי".
מה באמת גרם לך לחזור?
"התהליך של החזרה היה מאוד איטי. הרי לא חסרות לי שעות ים וכבר השארתי את הקריירה ההישגית שלי מאחור. כשאולימפיאדת טוקיו התחילה, הסתכלתי עליה וראיתי שם כל מיני דברים רעים. ראיתי ספורטאים שהיה לי ממש כואב לראות אותם. ראיתי את סימון ביילס מפוצצת את הכל, מפסיקה להתחרות ואומרת 'עד כאן, אני לא אחיה את הפער הבלתי נסבל הזה בין איך שאני מרגישה לבין איך שהעולם דורש ממני להיות' ופתאום ראיתי את הצדדים המכוערים והלא בריאים של הספורט. אחרי אולימפיאדת טוקיו, יום בהיר אחד אני מקבל אסמס מגל פרידמן והוא שואל אותי 'תגיד, למה שלא תחזור לגלוש?'".
נמרוד משיח (נעם מורנו)זה בטח הפתיע אותך. מה ענית?
"התשובה הראשונה שלי הייתה 'הפעם זה יכול להיות אחרת לגמרי במאני טיים' ואז התעשתי ואמרתי לו 'אתה יודע, גל, אני כבר לא שם. יש לי עסק, לקחתי הלוואה, זה החיים שלי היום. אני מאוהב בים, כיף לי בים ומעולם לא עזבתי אותו, אבל אני במקום הכי טוב שהייתי בו אי פעם. לא אהנה בעולם התחרותי'. הוא כתב לי 'תחשוב על זה'. וזהו, ככה הסתיימה השיחה. אחרי קצת זמן, בתוך תוכי הרגשתי שמשהו בוער בי. אשתי מכירה אותי כבר עשר שנים, היא הסתכלה עליי ופתאום אמרה לי 'נמרוד, למה אתה ישר קופץ עם התשובות הנחרצות? למה זה תמיד הכל או כלום? לך תגלוש קצת ותחשוב על זה רגע, מה כבר יכול להיות?'".
אז פשוט נכנסת למים וחזרת לגלוש שוב?
"הלכתי למועדון הבית שלי במכמורת, הסתכלתי על הים וראיתי תנאים של רוח בינונית-קלה שמבחינתי הם גיהנום בגלישת רוח על הגלשנים הקודמים שבהם התחריתי. פגשתי את המאמן של מכמורת סתיו ביימל, העוזר של שחר צוברי בנבחרת הנשים, ואמרתי לו שהתנאים על הפנים ושאולי עדיף שאלך, אבל הוא צחק ואמר לי 'בוא תנסה'. זה לא היה דומה בכלל למה שהיה לי בעבר. הגלשן הזה עף במים פי כמה יותר מהר מהגלשן הקודם. זה כמו להיות על אופנוע ים שמרחף מעל הגלים. סיימתי אימון של שעה בתחושה של 'וואו, יש פה משהו מטורף. יש פה חוויה שלא חוויתי מעולם'. ואז התחיל המסע שלי".
ותוך כמה זמן אתה מוצא את עצמך באימוני נבחרת ישראל?
"עזבתי את הגלשן לשבועיים, גלשתי, שוב עזבתי, שוב חזרתי. בשלב מסוים עברתי להתאמן קצת בנבחרת, קיבלתי בראש מכולם וזה עדיין היה כל כך כיף לבוא לזה בלי אגו או מחויבות. זה משהו אחר. פתאום לא היה אכפת לי מזה שאני מסיים אחרון. לא היה אכפת לי גם לקבל פידבקים מכל מי שאימנתי קודם לכן. ואז שוב עזבתי את הגלשן לשבועיים-שלושה, בדקתי עד כמה אני באמת רוצה את זה, וככה במשך כמה חודשים, עד שהגעתי לנקודה מסוימת שאמרתי לעצמי 'אוקיי, אני רוצה לתת לזה צ'אנס ברמה גבוהה יותר ולהתמקצע בזה'. מועדון השייט שלי אמר לי 'נמרוד אנחנו איתך, נתמוך בך'. ה-IQ פויל זה דגם חדש ויקר, הם השקיעו הרבה כסף בזה. חיכיתי גם לאיתות דומה מאיגוד השייט, ומישהו מהאיגוד התקשר אליי וגער בי 'נמרוד, הגלשן הזה תפור עליך, אתה מבין את זה נכון?', אמרתי לו 'כן, אני מבין ואני נהנה עליו, אבל אני רוצה שהפעם זה יהיה בדרך שלי, אני רוצה חופש פעולה'. הוא אמר לי 'אל תדאג' וככה בעצם הבנתי שגם האיגוד פתח לי את הדלת".
נמרוד משיח (הוועד האולימפי בישראל)איך זה לחזור ולהתאמן תחת גל פרידמן?
"עם גל היו לי הרבה הצלחות וחיכוכים. אחרי שפרש, הוא הפך למאמן שלי. הייתי צעיר והוא אימן בפעם הראשונה. תוך שנה הפכתי לסגן אלוף העולם במים של אולימפיאדת לונדון, כך שמיד הפכתי למועמד למדליה אולימפית, אבל כל הזמן הייתי מחויב לתוצאות ולא לעצמי. עבדתי קשה במשך שלוש שנים ובסוף זה שרף אותי ופירק אותי. אחר כך פגשתי גישה אחרת להצלחה, כאשר לי קורזיץ חזרה והביאה איתה אנרגיות אחרות ורוח חדשה ששיקפו לי את התשוקה לים, שהלכה ואבדה לי במסע ללונדון. כשהתאמתי את עצמי לגישה הזאת, גל פרידמן התקשה להבין מה אני משדר ומה אני אומר, כי הייתה דרך מסוימת שהלכנו בה והיא מאוד הצליחה כך שהוא רצה לשמר אותה, אבל מבחינתי הדרך הזאת לא נתנה לי לנשום".
הפעם הגישה כלפיך השתנתה?
"גל פרידמן ואיגוד השייט רואים אותי באור אחר ומבינים שאני בא ממקום אחר. בהתחלה גל שלח לי אסמסים כל שבוע, 'מה איתך? ניסית לגלוש?'. אמרתי לו 'גל, אם אני חוזר, זה לא מה שהיה בעבר. אני רוצה את החופש שלי וליהנות מהדרך', והוא ענה לי 'אין בעיה. תעלה על הגלשן, זה הולך להיות משהו כיפי'. כל הזמן שאלתי את עצמי אם יש מצב שאני יכול לבוא משוחרר, ואחרי שהשתכנעתי שכן, עליתי שלב והתחלתי להתאמן יותר. בסוף, כל זה בעיקר תלוי בי. כשהיה לי קשה במסע האולימפי שלי, הייתי בחרדת ביצוע וכל הזמן הרגשתי שמשהו חסר לי, גם אם ירדתי מהפודיום עם מדליה. זה הפצע הכי גדול שלי, הרבה יותר מאיבוד הכרטיס למשחקים האולימפיים. עכשיו אני רוצה הישגיות בריאה, לעשות משהו שהוא בדיוק ההפך מהמסע הקודם שלי. אני רוצה חופש והנאה, ויחד עם זאת אני אהיה מחויב לזה לחלוטין וברור לי שהחוויה הזו תעצים אותי פי כמה".
כמה היה לך קשה לחזור, אחרי שכבר היית בחוץ?
"אני כל הזמן בתפר הזה, כל הזמן שואל איפה הרצון שלי, איפה זה בהשוואה לסטנדרטים הגבוהים הדרושים לספורטאי אולימפי, וגם איפה החלום העסקי שלי לעבור תהליכי קצה עם האנשים שאני מלווה? הכל קורה במקביל. בזמן האימונים אני אמשיך לעשות הרצאות ואימון מנטלי, תוך כדי שאבוא להתאמן. בגלל שאין לי ספונסר והמצב במשק לא ברור, אמשיך להתפרנס מהעבודה שלי".
גל פרידמן (שחר גרוס)יש לך מספיק אנרגיה לכל זה?
"בחודשים האחרונים כל הזמן הבאתי את הזיכרון הישן שלי מהקמפיינים האולימפיים שעברתי לתוך המציאות העתידית, אבל בפועל כשעליתי על הגלשן החדש ופגשתי שוב את גל פרידמן אז הכל היה שונה. גל הפך כבר לאבא לארבעה ילדים, השיח הוא שונה לחלוטין. גם המערכת היא שונה לחלוטין, כי אם פעם גל פרידמן היה גם המאמן, גם התזונאי, גם הפיזיולוג וגם הפסיכולוג שלי - אז עכשיו יש אנשי צוות לכל תחום בפני עצמו וכולם עוסקים בהופעה שלך על הגלשן. קניתי משקולות, התקרבתי שוב לים והגלשן החדש זה וואו".
מה מיוחד בגלשן החדש, בהשוואה למה שהכרת קודם לכן?
"זה גלשן שונה. כשאנחנו מתאמנים על ה-IQ פויל אני מרגיש כאילו אני בלונה פארק, זה משהו מדהים. כל המהות שלו היא עבודה עם פחד. כשאתה משחרר את הפחד ולא פוחד לעוף על המים או להתרסק לתוך הים, ככה בעצם תיקח את המהירות שלו עד לקצה. אצל אנשים בעלי שאיפות להצלחה, כל הפריצות קדימה וכל המשברים שהם עוברים - הם תמיד קשורים בעבודה עם פחד. זה מה שאני אוהב".
לא עזב את הים לרגע
בשנים האחרונות, מאז שהודיע על פרישה, נמרוד משיח לא באמת התרחק מהים. אומנם הוא הפך ליזם, מרצה ומאמן מנטלי, עם עסק שהקים במו ידיו, במסגרתו קיים הרצאות למאות אנשים ואף ליווה מנהלים בכירים וחברות גדולות במשק - אבל תוך כדי הוא גם ליווה ואימן ספורטאים, כולל מנבחרת גלישת הרוח בה הוא מתאמן עכשיו. תוך כדי, הוא אפילו החל בכתיבת ספר על חייו, בו הוא מגולל את המסעות שעבר, ההצלחות והכישלונות, הפרידות, ומערכות היחסים בינו לבין עצמו, בינו לבין אשתו ובינו לבין העולם.
נמרוד משיח (עמית שיסל)מבחינה מקצועית, נדמה כי הקאמבק שלו מסתדר עם הדגם האולימפי החדש. משיח תמיד היה גולש רוח גבוה, כבד, חזק ומהיר, כך שדגם ה-IQ פויל מתאים לו מאוד, כי בדרך כלל מי שמצליחים לתפוס מקום גבוה בטופ העולמי הם בעיקר גולשי רוח בעלי יכולות פיזיות שדומות לשלו. למרות זאת, לדבריו, גם הטכניקה על הגלשן והטקטיקה בים מהווים מרכיב חשוב בהצלחה.
"ליוויתי את יואב כהן רגע לפני שעלה על המטוס לאולימפיאדת טוקיו והתבאסתי כשלא זכה במדליה האולימפית כי הוא פשוט ספורטאי מבריק, אימנתי גם את תום ראובני, אופק אלימלך, תומר ורדימון ויואב עומר. זו נבחרת מדהימה, כמות הכישרון שיש בה היא חריגה מאוד", ציין משיח. "מהניסיון האישי שלי, היכולות הפיזיות הן לא בהכרח אלה שיקדמו אותך קדימה. יואב עומר סיים במקום הרביעי באליפות אירופה והביא בשורה חדשה לענף, כי הוא הוכיח שלא חייבים להיות כבדים וגבוהים כדי להיכנס לטופ העולמי. הוא היה חריג בנוף בגמרים, כי הוא היה היחיד שמבנה הגוף שלו לא היה מעל 1.90 מטר ומעל 90 ק"ג, ועדיין הוא הצליח להגיע קרוב מאוד לפודיום".
אתה לא מרגיש שאתה חוזר אחורה במובן מסוים?
"הים זה החיים שלי, הוא תמיד היה מקור הכוח שלי והבית שלי. אין פה חזרה אחורה, זה אקט של הליכה קדימה. שאלתי את עצמי לאחרונה, האם אני יכול לעלות על גלשן אולימפי ולעבור תהליך כזה מחדש ולהיות בו טוב יותר? זו השאלה שהפגישה אותי עם כל התהליכים שאני עובר עם האנשים שאני מאמן ביום-יום. פתאום הרגשתי פחד משתק, בדיוק כפי שקורה לאותם האנשים שאיתם אני עובד, אבל זה גם מרגש אותי. אני רוצה הישגיות בריאה, להגדיר את המסע ולהרוויח אותו, ולא רק לרדוף אחרי המטרה".
שחר צוברי ונמרוד משיח (מערכת ONE)בכל זאת, אני רוצה להקשות עליך. אתה מדבר על כך שתתמקד במסע ולא במטרה הסופית, אבל יש את מבחן התוצאה. אז לאן אתה שואף להגיע?
"אני לא חושב אם אסיים את המסע הזה עם מדליה אולימפית או בלי. אני הולך לחיות את המסע הזה, ליהנות מכל רגע ולהפוך אותו למשהו איכותי. אם זה יוליד הישג אדיר בסוף הדרך? כנראה שעשיתי משהו טוב. אם לא, אז לפחות ארוויח את המסע הזה לנפש שלי. מבחינתי, יש פה רווח בטוח, כי אני אהנה מזה והתוצאה בסוף לא תגדיר אותי, למרות שזה ספורט תחרותי וברור לי שאני בא כדי לנצח. אני לא בא להגדיר מראש מה יחשב כהצלחה בסוף המסע הזה, אבל אני גם לא מפחד להגיד שאני יודע למה אני מסוגל".
מה אתה מרגיש כשאתה גולש שוב בים?
"שאני מתחבר לכל הרגשות והעוצמות שלי, ובעיקר לתשוקה שלי. אני רוצה לתת לה חופש. בניגוד לענפים אחרים, כמו שחייה לדוגמה, היופי בגלישת רוח זה שיש בפניך מיליארד אפשרויות כי אין לך שום מושג איזה תנאים תקבל בים, אין לך את תוצאת השנה בעולם שספורטאי מסוים עשה ואתה רודף אחריה - ובעצם הכל פתוח בפניך. בגלל זה הכל בוער בי, כיף לי, הגלשן מטריף אותי והרעיון מדליק אותי".
אתה חוזר לסבב העולמי של התחרויות, עם כל מה שכרוך בזה, כולל הטיסות לחו"ל. אתה מוכן לזה?
”האמת שאני לא מתגעגע לנסיעות ברחבי העולם, אבל אחד מהדברים שעזרו לי לקבל את ההחלטה לחזור היה המרחק הקצר שיהיה לנו הפעם מאתרי תחרויות. להבדיל מקמפיין ריו 2016, שם הייתי צריך לטוס במשך יום שלם ואחר כך לעבור עוד חצי שבוע רק כדי להתאושש מהטיסה, הקמפיין לפאריס 2024 הוא הרבה יותר פשוט מבחינה לוגיסטית. בתוך ארבע שעות אתה נוחת ליד אתר התחרות, רוב ההכנה מתקיימת באירופה ולכן מהבחינה הזאת עבורנו כישראלים זה יהיה קמפיין שנוח להתנהל בו".
נמרוד משיח (איגוד השייט)אתה חוזר להתחרות לראשונה בימים אלה בתחרות הפנימית של נבחרות גלישת הרוח האולימפיות בגינוסר ובקרוב תצא לאליפות העולם שתתקיים בברסט באוקטובר. זה מרגש אותך?
"התחרות בגינוסר היא תחרות קטנה, אבל מבחינתי זה הרבה מעבר לזה ומדובר בתחרות משמעותית. זו הפעם הראשונה שלי מזה ארבע שנים שאני נמצא בסביבה הישגית, חווה תחרות ובוחן את עצמי בהשוואה לאחרים. הרמה בנבחרת ישראל מאוד גבוהה, הם באמת טובים וזה אתגר שהוא מעניין אותי. אני מאמין שאם אממש את כל האיכויות שקיימות בי, זה יהיה שווה הרבה מאוד גם מבחינה הישגית".
אמרת שעדיין לא סיימת את כתיבת הספר שלך. יש מצב שנקבל פרק סיום מעניין, בעקבות הקאמבק שלך?
"יש מצב. כרגע בסוף הספר יש פרק שבו אני מתאר את סגירת המעגל שעברתי ביחד עם שחר צוברי, כשישבנו לשיחה על בירה בים ובעקבותיה במשך כמה חודשים אימנתי אותו במאבק להשגת הכרטיס לאולימפיאדת טוקיו. העבודה המשותפת שלנו הייתה אחת מהחוויות הכי מספקות שעברתי אי פעם. רציתי לעזור לו מכל הלב, אבל לצערי זה לא הצליח. כשהכריזו על יואב כהן בתור הנציג האולימפי, הפוקוס שלי עבר לעבודה איתו, כדי לדייק את הטכניקה שלו ולעזור לו בבחירת הציוד, שזו מומחיות מסוימת שסיגלתי לעצמי עם השנים ואני מעביר אותה הלאה בשמחה. המהות שלי היא של נתינה לאחרים ואין לי בעיה לעזור לכולם בנבחרת גם עכשיו".
כמה חסרה לך ההשתתפות במשחקים האולימפיים?
"ההופעה במשחקים אולימפיים זה לא מה שיגרום לי להיות בנאדם מאושר יותר בעולם הזה. לצערי, ראיתי מה קרה לגדולים ביותר שנשאבו להישגיות שלא הייתה בריאה. כל עוד אני אהנה מהאימונים ומהתחרויות בים, אז לאן שהדרך תיקח אותי, בסוף תהיה הכרת תודה".