"הילד מהבלוקים בקריית־אליעזר לדולצ'ה גבאנה". אם הייתה ניתנת לכם הזדמנות חד־פעמית בחיים, הייתם לוקחים אותה בשתי ידיים? דני צ'רבוננקו (26), היום שחקנה של מועדון ספורט קריית־ים, המשחקת בליגה ג' שומרון, מצא עצמו טס לגרמניה, לארבעה ימים, עם תיק קטן, אל הלא נודע. "אף פעם לא חשבתי על קריירת דוגמנות באירופה או בחו"ל. בשלושת הימים הראשונים אמרו לי 'לא. אתה לא מתאים'", סיפר ל-ONE. צ'רבוננקו החל את קריירת המשחק שלו בטרום ילדים א' במכבי חיפה. עד גיל 20 שיחק כדורגל, ובמקום מסוים, בעקבות פציעות, החליט לעזוב את הכדורגל המקצועני. בעונת 2013/14 אף חתם בהפועל תל־אביב, אלא שהספיק לשחק שם שלושה משחקים בלבד בעקבות הגיוס שלו לצבא.
צ'רבוננקו נולד וגדל בחיפה. יותר נכון בשכונת קריית־אליעזר, שכונה שנאמר עליה כמעט הכל – "החלון האחורי של חיפה", המוזנחת של העיר, עליבות עירונית ועוד. מקום שבשנים עברו, ואפילו עד היום, נחשב לאחד הבעייתיים בעיר. הוריו עלו ארצה מרוסיה ואוקראינה וגידלו אותו ואת אחותו הקטנה בעיר המפרץ הצפונית. "לא החסירו ממני שום דבר כשהייתי קטן. אתה פתאום חושב לעצמך ואתה אומר 'רגע, מאיפה יש לאמא 3,000 שקלים לשלם לי על זה שאני אמשיך לשחק כדורגל? לקנות לי נעליים, בגדים...'. היו הרבה מחשבות. אבל תמיד תמכו בי והאמינו בי. לא הרגשתי שמחסירים ממני כלום. גדלתי במקום לא קל, בבית שלא תמיד היה בו כל מה שיש לאחרים, אבל תמיד הייתי שמח בחלקי". ב־2012, בין משחקי הכדורגל, חבר רשם אותו לתחרות "נער השנה בחיפה". "הייתי בן 17. זכיתי בתחרות. זכיתי אפילו לחוזה של שבע שנים בקריירת דוגמנות. פה ושם, בין הפציעות והזמן החופשי שהיה לי, דגמנתי. אבל מפה ועד לקריירת דוגמנות בחו"ל? זה לא עניין אותי כמו קריירת הכדורגל שלי".
צ'רבוננקו בקמפיין נוסף של דולצ'ה גבאנה (ווג) (מערכת ONE)חזרתו של צ’רבוננקו למגרשים הייתה בעונת 2015/16, אז היה שחקנה של עירוני טבריה. הוא פתח עם הקבוצה את משחקי גביע המדינה, מול הפועל אסי גלבוע (האגדית) בניצחון 0:2 ואחרי המחזור השישי, נפצע. "שיחקתי באותה עונה רק ארבעה משחקים. באימון, לקראת המחזור ה-7, אני מוצא את עצמי בתנועה לא נכונה, והגיד מתנתק מהארבע ראשי. פציעה הכי קשה שהייתה לי בקריירה. למרות פיזיותרפיה, לא הצלחתי לחזור לשחק כדורגל באותה עונה. לקחתי את זה מאוד קשה. תוך כדי שאני פצוע, עבדתי בחנות נעליים, להתפרנס קצת. בכל זאת, בחור צעיר, צריך קצת כסף".
צ'רבוננקו בקמפיין של דולצ'ה גבאנה (ווג) (מערכת ONE)הכל קרה שם. בחנות נעליים הזו, נכון?
"כן. באחד הימים שאני עובד, ניגשת אליי לקוחה, שאעזור לה. בדיעבד, היא עזרה לי יותר, מאשר אני לה. 'אני לא באמת צריכה את העזרה שלך, אני חושבת שיש לך עתיד בתור דוגמן באירופה'. באלה המילים, אני מנסה להבין האם היא צוחקת איתי או דוברת אמת. היא שאלה אותי אם אני מכיר את אח שלה, יותם שוורץ. בחור שהיה בעבר דוגמן והיום הוא צלם ומתגורר בברלין שבגרמניה. אמרתי לה שאני מכיר אותו מהכדורגל בשכונה כאן, אבל לא מעבר לזה. יצרתי איתו קשר, ואחרי מספר התכתבויות איתו, אני מחליט לעשות מעשה".
צ'רבוננקו בקמפיין של דולצ'ה גבאנה (ווג) (מערכת ONE)ואז אתה טס.
"על בליינד, לגמרי. לוקח תיק, לארבעה ימים בלבד. ב־13 אוגוסט 2016, אני עולה לטיסה הראשונה בחיים שלי, אף פעם לא טסתי לפני, ונוסע אל הלא נודע. הטיסה הייתה להמבורג. אמרתי לאמא שלי שזה אולי נשמע משוגע, אבל אני הולך לנסות משהו שאין לי מה להפסיד. תוך כדי אני פצוע, כי כמו שאמרתי לא הצלחתי לטפל בפציעה שלי, אז כביכול פרשתי מהכדורגל. בהמבורג, הסוכנות שלי בארץ, ‘יולי מודלס’, שלחו אותי לפגישות עם כמה סוכנויות דוגמנות, פגישה אחרי פגישה אתה מקבל 'לא'. אתה אומר לעצמך, 'מה קורה פה'. ביום הרביעי והאחרון שלי שם, כבר התחלתי לחפש טיסות לישראל. מלחיץ. מי שאירח אותי בדיוק עבר דירה למקום אחר ואני צריך לחזור הביתה".
ביום הרביעי, למרות הלחץ לחזור, אתה הולך לפגישה שפתחה לך דלתות.
"אני הולך לפגישה בסוכנות דוגמנות מאוד גדולה בגרמניה, שנקראת 4M. נורא התלהבו ממני ושאלו אותי אם אני מתכוון להישאר כאן. אמרתי 'כן'. לא חשבתי פעמיים בכלל, למרות שאני יודע מה המצב שלי באמת. ושוב, אני בגרמניה עם תיק לארבעה ימים, תיק שיש בו בגדים לקיץ. מי חשב שיהיה קר במדינה הזו בכלל. מלחפש כרטיס טיסה חזרה לארץ, אני מוצא את עצמי בקמפיינים מטורפים באירופה. כל חצי שנה הייתי חוזר לארץ".
דני צ'רבוננקו (באדיבות אבי רביבו)הכדורגל נשכח מבחינתך באותן 4 שנים שאתה מטייל מסביב לגלובוס?
"קשה להגיד שנשכח. בתיק שלקחתי איתי, היו פקקים. לא ויתרתי לעצמי. בזמן הפנוי שהיה לי, שיחקתי כדורגל עם החבר'ה מהדוגמנות במגרשים בשכונות. אתה מוצא את עצמך בין קמפיינים של דולצ'ה גבאנה לאהבה שלך לכדורגל, שאי אפשר להסביר אותה. תמיד היו שואלים אותי איפה אני משחק, אם אני שחקן כדורגל. החמיאו לי, על היכולות שהצגתי שם. היה לי קשה לשמוע את זה. מה, לספר להם עכשיו שאני פצוע? זה תמיד בער בי להצליח. אני יודע שגם היום, למרות שאני שחקן ליגה ג', אני נותן 500% בכל משחק. אני מוכיח את עצמי ממשחק למשחק ויודע שיבוא יום ואגיע רחוק".
דולצ'ה גבאנה, וורסצ'ה, מונקלר, טימברלנד, וולקסווגן, ריפליי ועוד.
"קמפיינים שאנשים חולמים עליהם בלילות. בגלל שעבדתי עם אישורי עבודה, תמיד הסתובבתי עם אצבעות מאחורי הגב. מתפלל שלא יתפסו אותי. אהבתי להישאר במקומות ששלחו אותי עד הסוף ואפילו למתוח את זה לקצת יותר. אף פעם לא שכחתי מאיפה הגעתי. הכסף היה גדול. אין ספק. תמיד חשבתי על המשפחה שלי. על ההורים שלי. הם נתנו לי ועזרו לי והאמינו בי בכל דבר שרציתי, המשוגע ככל שיהיה, והנה – אני מוצא את עצמי מחזיר להם בגדול. כשהייתי קטן, הייתי ילד שובב. לימודים פחות עניינו אותי, יותר הכדורגל. אחרי הפציעה, הרגשתי שאכזבתי את המשפחה שלי, אחרי כל השנים שהשקיעו בי. אז כן, הקמפיינים האלה, עזרו לי להחזיר להם. כי באמת שמגיע להם".
דני צ'רבוננקו (באדיבות אבי רביבו)אתה חוזר ארצה ב-2020.
"הספיק לי להיות לבד בחו"ל. אני והפקקים, כמו שאומרים. בדיוק התחילה הקורונה. ההורים שלי אמרו לי לחזור הביתה, לקחת חופשה. בדיוק גם התחיל החולה הראשון באירופה, לא רציתי להסתבך. ובאמת בשנה הזו חזרתי לשחק כדורגל כשחקן פעיל. נכון, זה היה למשחק אחד בבית"ר חיפה, אבל רציתי את זה. לא יכולתי בלי הכדורגל, עם כל הכבוד לדוגמנות והכסף הגדול. שנה לאחר מכן, אני במועדון כדורגל כרמל חיפה, נותן מספרים יפים וסוף כל סוף חוזר לתלם. אני אומר לעצמי, 'וואלה, עדיין יש לי את זה. למרות ששנים לא שיחקתי מקצועי'. שם באמת שמו עליי עין. לחוזר לחו"ל? לא. יש לי פה עסק, תכשיטים לגבר. אבא שלי צורף למעלה מ־30 שנה והוא עוזר לי. אני לא הולך לשום מקום".
מועדון ספורט קריית ים, מליגה ג'?
"אף פעם לא האמינו בי והתייחסו אליי כמו שמתייחסים אליי במועדון הזה. מועדון ברמה הגבוהה ביותר שאפשר לבקש. מגיעים גם מאמני ליגת־העל לעשות לנו הרצאות, אימונים ברמה גבוהה, יש כאן שאיפה לעלות לליגה ב'. כולם עובדים קשה. זה לא רק אני. כולם עבדים יחד. הקבוצה לא בנויה על שחקן אחד. אם בעבר הייתי שחקן כנף, שיניתי עמדה ועכשיו אני חלוץ. 8 שערים בסך הכל ב־11 משחקים. זה לא רק להבקיע. זה גם לעזור בהגנה ובטח שיש מטרה. לעלות ליגה העונה. כל העיניים עליך, ולא רק עליך – על כולם".
דני צ'רבוננקו עם גביע המחוז (באדיבות אבי רביבו)השאיפות שלך? חלומות?
"בואו תראו אותי על המגרש. אני 1.87. אני 83 קילו שרירים. אני שחקן מהיר. מבטיח לכולם שיגיעו ויגידו 'ואו'. להגיע ללאומית לא מאוחר מדי. נכון, תמיד אומרים את זה. שחקן שירד לליגה נמוכה יותר, בחיים לא יחזור לליגה גבוהה יותר. אצלי זה אחרת. המנטליות שלי אחרת. הייתי באירופה לבד. שנים. לא תגיד חודשים או ימים. יש שחקנים בארץ שחותמים בקבוצות כדורגל יותר טובות מאיפה שאני נמצא, מרוויחים סכומים יותר גבוהים משלי ועוד בוכים. עשיתי דולצ'ה גבאנה ואני מדמיין בראש שאני עם הכדור – אחד על אחד. אם הילד מקריית אליעזר עשה קמפיינים יוצאי דופן, אותו ילד – בעצם אני – יכול להגיע רחוק גם בכדורגל שלנו".