אייל ברקוביץ' ידוע כאיש שמח, שאוהב את החיים, וגם היה עד היום חוגג את ימי ההולדת שלו כמו שצריך. ברקוביץ', אחד השחקנים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי, חוגג היום (חמישי) יום הולדת 48, עד כמה שאפשר לחגוג בימים האלו, ולרגל המאורע, סיפר בראיון ל-ONE על הזיכרונות הגדולים מהקריירה, מי המאמן שהכי השפיע עליו, סגירת המעגל שלא קרתה עם מכבי חיפה, הסליחה שלו לאברהם גרנט, הקשר לנתניהו, התכניות והחלום לעתיד.
מה שלומך בימים אלו?
“מודאג כמו כולם, מחכה שהסערה תחלוף, ומקווה שכולם יהיו בסדר”.
מגיע לך מזל טוב. זאת יום הולדת בלי חגיגות?
”זה לא זמן לחגיגות. כמו כל עם ישראל אני מחכה בציפייה שהדבר הזה ייגמר ואחרי זה נחגוג. זה לא הזמן לזה”.
כשאתה מסתכל אחורה, אתה בן 48, מה הזיכרון הכי גדול שלך מבחינת הקריירה?
”יש הרבה, אני לא יכול להתלונן, הייתה לי קריירה מדהימה. שיחקתי מאות משחקים ואני לא זוכר את רובם, אפילו 90% אני לא זוכר, אבל את העשרה אחוז הטובים זה דברים שאזכור לנצח. המשחק נגד אוסטריה עם הנבחרת, הניצחון על צרפת, המשחקים נגד מנצ’סטר יונייטד באנגליה, הדרבי בגלאזגו, הרבה רגעים שאי אפשר לשכוח”.
הרגע הכי מפוספס מבחינתך?
“אני חושב שהדקה האחרונה נגד אוסטריה, שהכדור חלף מתחת לחומה, הגול של אנדי הרצוג. זה רגע שאני לא יכול לשכוח אותו”.
מה קרה לך באותו זמן?
”כל אחד לקח את זה בצורה אחרת, אבל אני הרגשתי אשם באותו רגע, למרות שהכדור עבר לאבי נמני בין הרגליים בחומה, אבל אני הרגשתי אשם כי דקה לפני זה היה כדור עונשין לנו ואני במקום להעיף את הכדור ונסות להרים לכיוון השער של אוסטריה ולהתארגן, נתתי מסירה לעידן טל, רציתי שהוא יחזיר לי כדי לבזבז זמן ועידן איבד את הכדור ואז הייתה התקפה מתפרצת, אבל הרגשתי אחראי לטעות הזאת”.
אתה חולם על זה עדיין?
”לא, הדבר היחידי שאני חולם זה על סבתא וסבא שלי. מאוד אהבתי אותם”.
אתה מרגיש פספוס שלא הגעת לאיזה קבוצה גדולה בקריירה?
”אני לא רואה בזה פספוס, שיחקתי בפרמיירליג, שיחקתי ברמות הגבוהות. זה הכל גורל בחיים. שיחקתי בתפקיד מאוד מרכזי במגרש והיה קשה להגיע לקבוצות הגדולות, יונייטד, ארסנל, ברצלונה וריאל, כי הן העדיפו בתפקיד שלי כוכבים יותר גדולים כמו זידאן, רונאלדיניו וכל השחקנים האלו”.
אתה חושב שבתקופה אחרת היית מגיע יותר רחוק עם הכישרון שלך?
”אי אפשר לדעת. אני יכול להגיד שהיום היה לי מאוד קשה עם המאמנים, כי הם מחפשים שחקנים יותר טקטיים מיצירתיים. תראה שחקן כמו דור מיכה, הכישרון הכי גדול בישראל, מתקשה להיכנס להרכב במכבי תל אביב”.
יש סיפור עליך שלא שמענו עד היום?
”אני חושב שהייתי חשוף לגמרי לאורך כל הקריירה שלי, אף פעם לא החבאתי שום דבר, תמיד אמרתי מה שאני חושב ומה שאני רוצה להגיד, כולם יודעים הכול”.
מי המאמן הכי גדול שאימן אותך?
“מי שהטביעו חותם בשבילי בארץ היו שלמה שרף וגיורא שפיגל. שלמה ליווה אותי לאורך כל השנים, ושפיגל לימד אותי המון דברים. אבל המאמן שאני הכי אזכור הוא המאמן ילדים שלי אשר עלמני, שמגיל 10 קיבל אותי למכבי חיפה וליווה אותי עד לבוגרים, אבל ברמת הבוגרים מי שהכי השפיע עליי היה שלמה. בחו”ל היו לי רק מאמנים אנגלים, סונס, הארי רדנאפ, קווין קיגן, וכולם בערך שיחקו באותו סגנון”.
מה הרגע הכי גדול שלך בחו”ל?
”הניצחון על מנצ’סטר יונייטד. יש שני משחקים שאני זוכר מאוד, הראשון זה ה-3:6 עם סאות’המפטון, ועוד משחק שאני אישית לא אשכח לעולם. עם ווסטהאם שניצחנו בדרבי בלונדון 3:4 ובישלתי שלושה שערים, ולבשל שלושה שערים במשחק זה הישג נדיר מאוד בפרמייר ליג”.
לאברהם גרנט סלחת כבר?
”כן כן ברור שכן. אברם לא עשה את זה בכוונה, הוא בן אדם טוב. אבל עדיין אני מחכה לסליחה ממנו, זה לא מגיע. הוא אומר שזה היה מקצועי, אני לא קונה את זה”.
אתה יודע שגם צופית הייתה קשורה להחלטה הזאת, כאשר אברהם סיפר לה על ההחלטה שלו לילה לפני...
”מה היא קשורה לכדורגל? (*צוחק). אתה מזכיר לי את ביבי נתניהו. אני יכול להגיד לך שחוץ מההחלטה הזאת אני מאוד אוהב את אברהם. הוא בן אדם טוב”.
יש לך קצת אופטימיות בנוגע לכדורגל הישראלי, או רק פסימיות?
”לא לא. אני חושב שאני דווקא כן אוהב את הכדורגל הישראלי, יש בו הרבה כישרונות. אני חושב שהמאמנים צריכים להיות יותר יצירתיים ואז גם הקהל וגם השחקנים ייהנו מזה. אני חושב שאנחנו הולכים לקראת תקופה קשה של הורדה משמעותית בשכר של המאמנים והשחקנים, ואני מקווה שכולם יבינו את זה בשביל שיהיה לנו עדיין כדורגל שאנחנו כל כך אוהבים, כי עם כל מה שאנחנו רואים בחו”ל, אנחנו עדיין הכי אוהבים את הכדורגל שלנו”.
היית בעל קבוצה בעבר, הפרק הזה נגמר מבחינתך?
”לא, לא חושב שזה נגמר. כרגע זה לא התאים, אבל אצלי הכול נזיל ואני חושב שבעתיד אני כן אהיה”.
ומה לגבי תפקיד של מנג’ר מקצועי כמו שהיית בנתניה בעבר?
”לא, זה אני לא אהיה. הגעתי למסקנה שהבעלים קובע הכל, אז אין טעם לעשות תפקיד שבו יהיה מעליך מישהו שיגיד לך לא. צריך להיות עם אופי מסוים בשביל זה ולי קשה עם זה”.
מכבי חיפה זאת סגירת מעגל שלא הצלחת לעשות עד היום?
”אני אגיד לך את האמת, אני כבר לא מצפה ולא מחכה לזה. אם עד היום זה לא נעשה אז זה לא יקרה, במיוחד לא בעידן של שחר. אני לא סוגר דלתות אבל אני לא רואה את זה קורה בשנים הקרובות”.
מי אשם שזה לא קרה? אתה או יענקל’ה שחר?
“רק שחר, הוא הבעלים, בעל המאה הוא בעל הדעה. אם הוא היה רוצה שזה יקרה זה היה קורה. אני ממש לא כעוס או מאוכזב. אנחנו ביחסים טובים, זאת זכותו וזה העסק שלו”.
אתה חושב שזה פספוס לכדורגל הישראלי שאתה לא מעורב מבפנים?
”זאת ההחלטה שלי. הלכתי לכיוונים אחרים, יותר לתקשורת. כרגע אני מאוד נהנה מזה, אני מצליח בזה, אבל אני בן 48, עוד צעיר, אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד כמה שנים”.
מה אתה רוצה להשיג עד גיל 60?
”להיות מאמן נבחרת ישראל”.
אם עכשיו אנדי הרצוג יסיים ויחפשו מאמן, זה נראה לך משהו שהיית רוצה?
”תמיד ארצה להיות מאמן הנבחרת. אני מוכן לעזוב הכול כדי להיות מאמן הנבחרת”.
לסיום, מה נאחל לך?
”כמו כולם בימים האלה, בריאות, אושר ונחת לילדים”.