למכבי ת"א יש רקורד חיובי מול סיינה, אלופת איטליה, אבל כל המפגשים שייכים לעבר ולתקופה בה אימן את הקבוצה קרלו רקלקאטי, המשמש כיום כמאמן נבחרת איטליה.

גם למכבי ת"א היתה קבוצה אחרת, שמות אחרים, מאמנים ושחקנים אחרים באותו זמן. עושה רושם, שהפעם מדובר באמת בתקופות וקדנציות שונות מבחינת שתי הקבוצות.

גם אם סיינה לא תזכה באליפות היורוליג, ותסתפק בהגעה לפיינל פור האירופי, זו תהיה בכל מקרה העונה הטובה בתולדותיה.

סיינה בדרך לאליפות שנייה ברציפות באיטליה, תוך שהיא מובילה בפער גדול על פני כל הקבוצות והופכת את עצמה לדרגה בפני עצמה בכדורסל האיטלקי. כרגע, לזכותה 27 ניצחונות לעומת 2 הפסדים בלבד והמדורגת שניה, רומא, מפגרת אחריה בשבעה ניצחונות.

שאר הנציגות האיטלקיות ביורוליג – מילאנו, בולוניה ורומא – לא הצליחו להגיע לרבע הגמר. שתי הראשונות לא עלו אפילו לטופ 16.

אבל סיינה היא משהו אחר. היא קבעה העונה שיא כל הזמנים באיטליה, כשהבטיחה את המקום הראשון בליגה כבר כשנותרו עוד שישה מחזורים לסיום העונה.

פיני גרשון ודייויד בלאט, שני המאמנים הישראלים שכבר ראו דבר וחצי ביורוליג בקריירה שלהם, הרעיפו על הקבוצה הזו ועל המאמן הצעיר שלה, סימונה פיאניג'אני (בן 39), שבחים רבים במהלך העונה ושניהם חטפו ממנה הפסדים כפולים.

סאטו. הגיע מהרפובליקה המרכז אפריקנית (אתר היורוליג)

סיינה היתה מספיק טובה כדי לנצח גם באיסטנבול וגם בפיראוס, ולמעשה הפיטורים של פיני גרשון ועוזרו, ארז אדלשטיין מאולימפיאקוס, הגיעו אחרי הפסד ביתי לאיטלקים במחזור האחרון של העונה הסדירה.

המאזן של סיינה באולם הביתי שלה הוא 1:10, כאשר ההפסד הבודד היה נגד צסק"א מוסקבה. בטופ 16, השלב בו הרמה עולה, נרשמו כבר שני הפסדים לסיינה ושניהם במשחקי חוץ נגד פרטיזן בלגרד (בשלוש נקודות הפרש) ונגד פנתינאייקוס (בנקודה בלבד).

סיינה קבוצה עקבית מאוד, וכאלה גם התוצאות שלה. פעם היא היתה קבוצה התקפית מאוד ומי שזוכר אותה מהדרבי האיטלקי נגד בולוניה בפיינל פור בתל-אביב, זוכר בדיוק במה מדובר. נכון להיום, לא תראו את המספר 90 באף אחד מהמשחקים שלהם העונה – לא בטור הזכות ולא בטור החובה.

.

העונה הטובה ביותר של סיינה (אתר היורוליג)

לעומת זאת, תוכלו לגלות המון תוצאות באזור ה-70 ואפילו ה-60. זו קבוצת הגנה משובחת, שבמחזור ה-15 קבעה שיא חטיפות ביורוליג כשהשיגה 29 כאלה במשחק ביתי נגד פרטיזן בלגרד (54:71). מי שמגיע למשחק מול הקבוצה הזו חייב להיות דרוך וזהיר. השחקנים שם שומרים שם חזק, אתלטיים מאוד וזריזים מאוד ובדרך כלל לא מזייפים בהגנה.

עושה רושם שהקאדר של סיינה הגיע לבשלות. מרבית השחקנים המובילים בו מסתובבים סביב גיל 30, ונראים כאילו הם רגע לפני השגשוג המושלם, אחרי תקופת פריחה ארוכה. יחד עם האתלטיות והניסיון של מרבית השחקנים בכדורסל האירופי, יש לקבוצה הזו מה למכור והיא עושה את זה לאורך כל העונה.

סיינה עולה לא פעם עם חמישייה בה שני מתאזרחים איטלקיים - הסנטר הניגרי במקור, בנג'מין אזה, והפאוור פורוורד שון סטונרוק האמריקאי. איתם עולים הרכז טרל מקינטייר (1.75 בלבד), קלע שלשות מצוין, הגארד בוטסי ת'ורנטון שמכיר את מכבי ת"א מהסיבוב הקודם של מפגשים בין סיינה למכבי והסמול פורוורד המאוד-מוכשר רומיין סאטו שמגיע ממקום מאוד נדיר עבור הכדורסל האירופי: הרפובליקה המרכז אפריקנית.

שון סטונרוק. האיש והתלתל (אתר היורוליג)

מהספסל סיינה מקבלת שחקנים מצוינים אחד-אחד. בין הגארדים היא מעלה את ולאדו אילייבסקי המקדוני, שפגש את נבחרת ישראל בטורניר ההזדמנות האחרונה בקיץ שעבר, ואת הקלע האמריקאי דרייק דיינר, שהגיע אליה במהלך העונה כדי לחזק את העמדה שנפגעה קשות עם הפציעה הקשה של רימאס קאוקינאס הליטאי.

קאוקינאס, שהחל את הקריירה האירופית שלו בהפועל גליל עליון, הפך לכוכב גדול בסיינה והוביל אותה בנקודות במשחקים רבים. יחד איתו ההתקפה שלה היתה קטלנית וטובה מאשר היא כיום, אבל לפני מספר חודשים הוא נפצע וסיינה חיפשה לו מחליף. קית' מקלאוד הגיע אבל לא התחבר וסיינה הלכה על דיינר, פיתרון מקומי מתוך הליגה האיטלקית (קאפו דא'ורלנדו) שאמנם השתלב, אבל רחוק מלתת לקבוצה את אותה תרומה אפקטיבית שהיתה לקאוקינאס.

בין המחליפים הגבוהים השחקן הדומיננטי ביותר הוא קשישטוף לברינוביץ', עוד ליטאי, שסבל מפציעה שהרחיקה אותו מפעילות למשך מספר שבועות. באותו טווח זמן הובא לקבוצה הקטור רומרו, שחקן נבחרת ונצואלה, שמוכר כאן כזר מצטיין ברמת השרון בזמנו. אחרי זמן קצר יחסית לברינוביץ' החלים ורומרו נשאר.

על אף שהוא מגיע מהספסל בדרך כלל, לברינוביץ' הוא בפירוש אחד הגבוהים הטובים באירופה, בעיקר במשחק ההתקפה. וגם כאן, בין השאר, מתגלם המסר שמעביר המאמן הצעיר סימונה פיאניג'אני: קודם כל הגנה (בנג'מין אזה), רק אחר כך התקפה (לברינוביץ').

פיאניג'אני. רקע קצר בצמרת האירופאית (אתר היורוליג)

והנה אנחנו מגיעים שוב לסיפור על המאמן הלא מנוסה, כמו שיצא למכבי ת"א לפגוש אצל שתי קבוצות בכירות מולן התמודדה באחרונה: חואן פלאסה של ריאל מדריד, וצ'אבי פסקאל של ברצלונה. גם הרקע של פיאניג'אני בצמרת האירופית קצר מאוד: הוא משמש כמאמן ראשי בסך הכל עונה שנייה בסיינה, וקודם לכן לא עשה דבר ברמות הגבוהות כמאמן ראשי.

למה? כי לאורך עשר שנים רצופות, שימו לב, הוא שימש בתפקיד עוזר המאמן של סיינה. ראה הכל, היה שותף לכל. בחור צעיר שבקיץ 2006 קיבל לידיו את הקבוצה והחל לרוץ קדימה עם תוצאות יוצאות דופן, מעל ומעבר לכל מה שמישהו בסיינה יכול היה להעריך.

פיאניג'אני הוא כנראה עוד מאמן, שיכתבו ויאמרו עליו שחוסר הניסיון שלו מול זה של צביקה שרף יכול להטות את התוצאה בפיינל פור לזכות מכבי ת"א. בפעמיים האחרונות, נגד שני הספרדים, זה עבד. בואו נראה מה יקרה הפעם במדריד.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה