כשרוב פלינקה ביצע את המהלכים האחרונים לפני הטרייד דדליין, הלייקרס היו במצב עגום. נכון, הרעיון להיפטר מראסל ווסטברוק נראה היה נכון, אבל אף אחד לא ציפה לתמורה כל כך יעילה ומהפך כל כך חד. פחות מארבעה חודשים לאחר מכן, והלייקרס כבר בגמר המערב ומועמדים אמיתיים ללכת עד הסוף. מי שחשב שאי אפשר להחליף חצי קבוצה ולרוץ לאליפות, לא יודע כנראה על מה הוא מדבר. והנה הם בפיינל פור שלמרבה ההפתעה - או שלא - כולל את ארבעת הקבוצות שהיו שם בעונת הבועה ב-2020.
אז לברון ג'יימס לקח איתו את אנתוני דייויס וחבורה יעילה של שחקנים משלימים, עד הסוף והיה צריך לשמוע על כוכבית סביב הטבעת הרביעית שלו. הפעם המנגינה תהיה אחרת. ג'יימס הרי בסך הכל קיווה לקבל עוד הזדמנות אחת לאליפות חמישית וספק אם תהיה לו אחת טובה יותר מזו שנקרתה בדרכו השנה. בשלב של הקריירה, בו הוא לא חסין מפציעות ובגיל בו רבים דעכו או פרשו, קשה לדעת מתי או אם הוא יזכה לחזור למצב כזה. אבל בפלייאוף הזה הוא סתם הרבה פיות והיה דומיננטי כמעט כמו פעם - לא רק מבחינה סטטיסטית.
פתאום הלייקרס זה לא רק שני סופרסטארים שעושים הכל, אלא מועדון שיש לו מה למכור גם בדברים הקטנים שהופכים קבוצה לאלופה. רציתם מבצר ביתי? קיבלתם. רציתם צוות מסייע שמבליט בכל פעם מישהו אחר? קיבלתם. רציתם מאמן יצירתי שהשחקנים אוהבים? דרווין האם כאן. "יש לנו הרבה ריספקט לדנבר שהובילה את הליגה לאורך רוב העונה", אמר דייויס בסיום קמפיין הדחת האלופה דאשתקד. "אנחנו רוצים להמם את העולם. התחלנו ב-10:2, היינו למטה, אבל אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים ורוצים לנצח".
יוקיץ' מחכה לדייויס
והנה ממש כמו בבועה, גם הפעם יעמוד מולם בגמר המערב ניקולה יוקיץ'. אז דנבר שלו הפתיעה את כולם עם העפלה היסטורית לשלב הזה. הפעם הוא מגיע על תקן השחקן הטוב ב-NBA בשלוש השנים שחלפו מאז. הוא גם מגיע עם קבוצה בריאה ועמוקה יותר. בעצם, כל הפציעות שהפריעו לדנבר של פעם, התבררו כאלה שחיזקו אותה היום. קחו למשל את ארון גורדון, שהגיע בטרייד דדליין של 2021 כדי לנסות ולכסות ולו רק במעט על הפציעות הממושכות שהשביתו את ג'מאל מארי ומייקל פורטר ג'וניור.
גורדון היה כוכב באורלנדו ובדנבר הוא בסך הכל עוד שחקן - חשוב ככל שיהיה - בקבוצה שכל דבר פרט לאליפות, ייחשב לכישלון עבורה. אז עכשיו מארי ופורטר חזרו ומגורדון אפשר לרדת עד ל-KCP, ברוס בראון, רג'י ג'קסון וג'ף גרין, כדי להבין עד כמה הסגל הזה חזק. הנאגטס פשוט נראים מוכנים ורעבים כדי להסתער על התואר ואחרי תצוגת הענק של יוקיץ' בסדרה מול פיניקס, נדמה שניצחון גם על דייויס, כבר ימתג אותו במקום אחר לגמרי בדרך לגמר.
דייויס מול יוקיץ' (רויטרס)בלוס אנג'לס, על כל ניסיון הפלייאוף שמביא איתו לברון, יודעים לנהל סדרות - בעיקר כשהם לוקחים את המשחק הראשון כמו שהם עשו מול ממפיס וגולדן סטייט. אז הלחץ עובר ליריבה והעסק הופך להיות קצת יותר קל. אז משחק הפתיחה בין שתי הקבוצות שעדיין לא הפסידו בבית בפלייאוף הזה, הופך לאחד החשובים בסדרה ואולי יגלה לנו הרבה דברים על כיצד היא תסתיים. דנבר מצידה יודעת לשחק הגנה (העלתה את הדיפנסיב רייטינג שלה בפלייאוף), ובהתקפה בחסות ניקולה, היא מפלצת כמו שב-LA עדיין לא פגשו. היא הפכה לקבוצה שקשה להתמודד איתה, אבל בסופו של דבר - עדיין חסרה ניסיון פלייאוף אמיתי.
ההימור שלנו: 3:4 דנבר
טייטום מחכה לבאטלר
אחרי שהדיח גם את ניו יורק, ג'ימי באטלר שוב שרף את הרשת כשהגיע למסיבת העיתונאים בלי חולצה. אבל ההופעה הזו שלו לצד קייל לאורי, גרמה לנו להבין איך הוא מצליח לחבר אליו את הקבוצה מתי שצריך - במאני טיים של העונה. כשלאורי דיבר על העונש שמחכה לו בגלל שהוציא מילה גסה באותה מסיבת עיתונאים, באטלר פשוט הצטרף אליו וחזר על אותה מילה בחיוך. כי ככה אתה גורם למי שיושב לידך להרגיש הכי שייך לקבוצה.
מאני טיים. ג'ימי באטלר (רויטרס)וכך, מיאמי היא לא רק באטלר - היא אשכרה קבוצה טובה עם יותר מעוגן אחד. באם אדבאיו יציב לאורך כל הפלייאוף ולאורי חזר להיות לאורי של הראפטורס, עם הלחימה והמנהיגות שהתרגלנו לראות בעבר. גייב וינסנט ומקס סטרוס הפכו לשחקני פלייאוף לגיטימיים ואפילו דאנקן רובינסון הוכיח שלפחות מבחינה התקפית, הוא יכול לתת את מה שטיילר הירו נותן (בהגנה החברים שלו עוזרים לו בחיפוי וזה איכשהו עובד). על פניו, גם כאן יש קבוצה אחת פייבוריטית, ועוד אחת ששרפה את כל דו"חות הסקאוטינג שאמרו שאין לה סיכוי.
אבל בוסטון פייבוריטית לא רק בגלל יתרון הביתיות, הכוכבים או הספסל העמוק שיש לה. היא הפכה להיות כזו בזכות ההפנמה שבסופו של דבר, אין לה שחקן קלאץ' טוב יותר מג'ייסון טייטום. מי שהתעורר מערב בלהות של 1 מ-13 במשחק 6, רק כדי לתפור רצף של שלשות ששלח את הסדרה למשחק מכריע - היה שם שוב כשזה קבע. טייטום שבר את שיא הנקודות למשחק 7 שנקבע רק לפני שבועיים על ידי סטף (כן, אפילו את זה לקחו לו), עם 51 על הראש של פילי. "זה מרגיש כמו סרט", הוא סיכם. "אפשר לשבת, לאכול פופקורן וליהנות מההופעה".
לוהט. טייטום (רויטרס)טייטום סיפר על איך שהוא למד להוריד מעצמו לחץ לפני רגעים מכריעים. "לפני המשחק השישי ניסיתי אולי יותר מדי להיות חד. חשבתי על מה שאני צריך לעשות, כמה נקודות אני צריך לקלוע כדי לנצח. הפעם הגעתי רגוע. הייתי עצמי, מבלי לחשוב על מה יגידו. כל מה שרציתי זה לשחק טוב ולעשות כיף. וזה המשחק שלי". טייטום למי ששכח, מגיע אחרי עונת שיא מבחינתו ולא בכדי סיים רביעי בהצבעות ל-MVP. הוא ממשיך את קפיצת המדרגה בדרך לדרגת הסופרסטאר אליה הוא שואף להגיע. ניצחון על באטלר בהחלט יקפיץ אותו לשם.
ההימור שלנו: 3:4 בוסטון
הפסדנו - לאן הולכים מכאן?
וכך הגענו לארבעת המודחות, שמציגות ארבעה סיפורים מרתקים לקראת העונה הבאה.
גולדן סטייט
"אם לומר את האמת, הקבוצה הזו מיצתה את עצמה", אמר סטיב קר בסיום הסדרה מול הלייקרס - כשבניגוד לשחקנים שלו, לא פחד להגיד את מה שראה והרגיש. "לאורך כל העונה בקושי היינו בתמונת הפלייאוף. אין מה לעשות, זו לא קבוצת אליפות". לקר והצוות שהיה איתו שם במשך כל כך הרבה שנים, היו 28 סדרות שכללו ניצחון חוץ אחד לפחות ו-19 סדרות אותן צלחו במערב. מספרים מדהימים. נכון, הם מעולם לא פגשו את לברון במערב עד עכשיו, אבל זה כבר סיפור אחר.
הפסיד לראשונה סדרה במערב. סטיב קר (רויטרס)קליי תומפסון לא קולע כמו פעם וכבר לא אותו צלע יציב שהתרגלנו לסמוך עליו. פול ממשיך לקחת זריקות מטורפות (שהולכות החוצה בדרך כלל) ולאבד יותר מדי כדורים. סטף קרי עם כל הגדולה שלו, יכול עדיין לנצח משחקים לבד, אבל לא סדרות שלמות לבד ובשלב הזה של הקריירה שלו - פשוט צריך יותר עזרה מאי פעם. במשחק האחרון ראינו גם אותו מחטיא יותר מדי. ואולי זה פשוט ביטחון היתר שאפשר להם לצאת ממצבים דומים בעבר, שפגע בהם הפעם.
אבל שאלת השאלות היא זו שסביב דריימונד גרין. דניס שרודר בא להציק לגרין (אבל הצליח להפריע לכל האחרים), ומשום מה ראינו שחקן בווליום קצת נמוך ביחס למה שהתרגלנו לראות אצלו בסדרות, כי ככה זה אולי כנראה כשהוא אשכרה נותן כבוד ליריבה. אז נכון, בחלק השני של הסדרה מול סקרמנטו ובמשחק 5 בסדרה הנוכחית, הוא הביא את האנרגיות המפורסמות שלו, אבל זה לא הספיק. בהחלט יכול שהאגרוף ההוא בתחילת העונה, עשה את שלו. על פול זה בטוח השפיע.
בסופו של דבר, אפילו גרין הודה שאותה תקרית בתחילת העונה - אולי לצד תקריות אחרות - השפיעה על איך שדברים הסתיימו. "בכל עונה יש רגעים כאלה. בכל אחד מהקמפיינים שלנו היו רגעים של שבר שהצלחנו להתגבר עליהם. הפעם זה פשוט היה פומבי ומול כולם". אז האם גולדן סטייט צריכה להתחיל לחשוב איך לפרק את החבילה? האם כל מה שהיא צריכה זה להחליף את אחת מהחוליות החלשות? אולי לחזק את הספסל? הרבה יהיה תלוי בג'נרל מנג'ר בוב מאיירס, שמסיים חוזה וממש לא בטוח שהבעלים ג'ו לייקוב יחדש לו אותו. אבל זה כבר סיפור אחר.
סטיב קר ודריימונד גרין (רויטרס)ניו יורק
הניקס נראו טוב בפלייאוף הזה. הם הוכיחו לכל מי שחשב אחרת, שהארגון המבולגן הזה נמצא במצב הטוב ביותר בו הוא היה מזה שני עשורים. אר ג'יי בארט אמנם לא תיפקד במשחק האחרון, אבל נהנה מפלייאוף טוב בסך הכל וצריך לזכור שהוא עדיין שחקן צעיר שלא טעם מספיק מהמעמדים האלה. גם שחקנים אחרים כמו ג'וש הארט, מיצ'ל רובינסון ואובי טופין הראו ניצוצות של כאלה שאפשר לבנות עליהם להמשך, אבל מעל כולם נמצא כמובן ג'יילן בראנסון, שהחזיק את הקבוצה לבדו במשחק האחרון.
עדיין מדהים לחשוב שלדאלאס היה את השחקן הזה והם בחרו שלא להמשיך איתו, ובסופו של דבר איבדו ים של נכסים בשביל קיירי אירווינג. בראנסון הולך להיות אבן הפינה של הניקס מודל 2024 ומעבר לכך. הוא הכוכב של הקבוצה כרגע ומי שאמור להוביל אותה לפלייאוף בעוד שנה בדיוק. אלא שהפעם הוא לא יגיע עם קבוצה שהפכה לסיפור סינדרלה, אלא למקום עם ציפיות כי ככה זה במדיסון סקוור גארדן. עם האוכל בא התיאבון. עכשיו נשאלת השאלה היא מי יצוות לצידו. האם שחקן כמו רנדל מספיק? האם צריך לעשות עליו טרייד? האם אפשר למצוא מקום בשביל כוכב נוסף?
מספיק? ג'וליוס רנדל (רויטרס)אז רנדל כמה מפתיע, שוב שיחק פחות טוב בפלייאוף מאשר בעונה הרגילה - בפער. אבל הוא לא היה הבעיה היחידה. "הקבוצה הזו לא קולעת", סיכם בכאב סטיבן איי סמית', הפרשן והפה הגדול של ESPN שגם ידוע באהדתו לניקס. "אין לי טענות לבראנסון. 41 נקודות. אדיר. אבל הוא היחיד שהופיע. בארט, 1 מ-10 מהשדה. באמת? באמת? ג'וליוס רנדל 3 מ-14 ושוב הוא התקפל כשהגיע הפלייאוף. זהו. הגיע הזמן להיפרד. אני רוצה את דמיאן לילארד". ואכן, הניקס רחוקים אולי טרייד אחד מהתמודדות אמיתית על אליפות.
פילדלפיה
לפני משחק 7, כאילו הליגה שיחקה את התפקיד שלה ביצירת תדמית הלוזרים של פילי, כשממש לפני שריקת הפתיחה פרסמה את דו"ח השיפוט של המשחק הקודם בו נקבע כי מתוך 17 טעויות, 14 היו נגד הסיקרס. כמובן שחדשות כאלה הדליקו את המאמן דוק ריברס, שלא הצליח להתאפק ודיבר על האכזבה שלו. "אני חושב שהאנליסטים אמרו שהיינו צריכים לנצח את המשחק הזה ב-20 הפרש, אבל ווטאבר". אז עכשיו מסתבר שריברס הפסיד ביותר משחקי 7 מאשר כל מאמן אחר (9!) ובעצם התחבר מצוין למאזנים המאכזבים של חלק משחקניו - בעיקר של ג'יימס הארדן.
כן, הארדן שוב נחנק ברגע האמת והוכיח שבמשחקים כאלה אולי עדיף פשוט לא להלביש אותו. הבעיה שאמביד מתחיל להידבק במחלה הזו וגם אחרי שנת שיא לא הצליח להגיע לגמר המזרח, ורשם את הירידה הכי חדה בממוצעים של MVP בין העונה הרגילה לפלייאוף (מינוס 9.4 נקודות למשחק). "קשה לנצח לבד. כדורסל הוא משחק קבוצתי ואנחנו צריכים למצוא דרכים לשחק טוב יותר ביחד", הוא סיכם ולקח מיאניס את המשפט שהפך למפורסם, "זה לא כישלון. זה עוד צעד בדרך להצלחה. אנחנו נהיה בסדר".
מעבר לאמביד, קצת חבל על עונה באמת אדירה של לא מעט שחקנים (טייריס מקסי, דיאנתוני מלטון) ובכללם הארדן שחזר לעצמו פתאום. על פי הדיווחים, האיש והזקן שוקל ברצינות חזרה ליוסטון ומעניין יהיה לראות אם זה אכן יקרה, אבל הסגל בכל מקרה צריך חיזוק אמיתי בכל עמדה כמעט, עם ספסל קצר וצוות משלים מתבגר. אבל יכול להיות שהשינוי המהותי יגיע דווקא בעמדת המאמן. "אם אני דוק ריברס אני מתפטר כבר עכשיו", הגיב קנדריק פרקינס, פרשן ESPN ומי ששיחק בעבר תחת ריברס. "גם עיוור יכול לראות שזה גדול עליו בפילי, שני הכוכבים שלו פשוט נעלמו. זה היה מביך".
אז אחרי שמייק בודנהולצר ומונטי וויליאמס איבדו את הג'וב במפתיע למרות הצלחות העבר שלהם, גם ריברס פתאום נמצא על הכוונת. "יש לי עוד שנתיים בחוזה ואני מתכנן לחזור", אמר המאמן הוותיק בסיום, אך סייג. "אני מודע למה שקורה מסביב. אף אחד לא בטוח ב-NBA ואני מבין את זה".
פיניקס
הבעלים מאט החדש מאט אישבייה, הוא אולי אחד האנשים הכי עשירים באמריקה, אבל בינתיים הביא כנראה יותר נזק מאשר תועלת בחודשים הספורים שעברו מאז השתלט על פיניקס. אישבייה אחראי יותר מהכל על הטרייד שהנחית באריזונה את קווין דוראנט, אבל לדעת רבים ויתר על יותר מדי נכסים כדי לעשות את זה. בסופו של דבר פיניקס הגיעה לפלייאוף רזה מאוד ועם KD לא בשיא כושרו ביחס למה שהתרגלנו לראות ממנו בשנים קודמות.
לא בשיא כושרו. דוראנט (רויטרס)השאלות לגבי נחיצות הטרייד התגברו עוד קודם, כשהתברר שאחד השחקנים עליהם ויתרה הקבוצה - מיקל ברידג'ס - נראה כמו אולסטאר בהתהוות בגרסתו הנוכחית כשחקן מוביל בברוקלין. אבל בפלייאוף הזה, אישבייה ייזכר כמי שהעיר את יוקיץ' בסדרה שהייתה מאוזנת לפני התקרית ההיא על הקווים. אז עכשיו תנסו לא להיראות מופתעים כשתגלו שאישבייה היה גם זה שנתן הוראה או לפחות רמז לגבי תחלופה עתידית בעמדת המאמן. עכשיו צריך הבעלים, ביחד עם ה-GM הצעיר ג'יימס ג'ונס (שזכור בעיקר מימיו כשחקן משלים בהיט של לברון ודוויין ווייד), לבנות סגל משלים יעיל ועמוק הרבה יותר.
אבל זה לא הולך להיות קל. בקיץ לא מחכים יותר מדי מציאות ואפשרות לטרייד על כריס פול דיאנדרה אייטון בהחלט עומדת על הפרק. פרד ואנפליט או טרי רוז'יר יכולים להיכנס לנעליים של פול, שהוכיח בפעם המי יודע כמה, שקשה לסמוך עליו בפלייאוף. השאלה העיקרית היא מי הולך להיכנס לנעליים הגדולות של המאמן וויליאמס, שהפך לאחת הדמויות המוערכות והאהובות ביותר בעיר. מי שזה לא יהיה, הוא יצטרך לעבור לא רק את אישורו של דוראנט, אלא בעיקר את זה של דווין בוקר, ש"ביזבז" עוד פלייאוף אדיר מבחינתו, אבל מיצב את עצמו למרות הכל, ככוכב העיקרי של הקבוצה ואחד הסופרסטארים הגדולים בליגה.