מה יש באי השכן לישראל, מרחק של כחצי שעת טיסה ובערך יומיים של חתירה, שמושך מאמנים ולאחרונה גם כדורגלנים ישראלים, לעשות אליו עליה? קשה להסתתר מאחורי ההצהרות והקלישאות, שאולי קפריסין תהיה לקרש קפיצה מאיזור הים התיכון לליגות הבכירות באירופה.

נציגה קפריסאית בצ'מפיונסליג עוד לא ראינו, שחקנים קפריסאים לא בדיוק מציפים את השוק האירופי והאופן בו מחפשים הישראלים את דרכם חזרה למולדת, מעלה תהיות ושאלות רבות על הסיבות בגינן מגיעים אותם ישראלים לאי השכן.

המציאות הספורטיבית בישראל ובעולם, לא משאירה הרבה מקום לטעויות, קשה להגדיר אותה כסלחנית ומתחשבת, במיוחד אם אין לך את הקשרים הנכונים עם העיתונאים או במידה ואתה לא מסובב את המדיה על האצבע הקטנה.

אין טאלנט אחד בישראל, מאמן או שחקן, שהציב בשורת המטרות והחלומות שלו, הופעה בליגה הקפריסאית. אל תתנו להצהרות ולכותרות להטעות אתכם, ככל שנוקפים הימים והעונות, נראה שליגת הכדורגל בקפריסין, היא בעיקר מקום מפלט, עיר מקלט והאי הנכון להתחבא בו ממלתעות האוהדים, היו"רים וכלי התקשורת הישראלים.

סקירה של ההיסטוריה הישראלית באי החצוי, מגלה מקרים שמציירים תמונה של מקום להירגע, לנשום אוויר ולאפס את המחשבות לקראת המשך הקריירה. משהו בסגנון כפר "שלוותא" לאלו שחזרו דולפינים מהמזרח הרחוק, רק בהקשר הספורטיבי.



ניר קלינגר, יוסי מזרחי וליאור אסולין, הם הנציגים שלנו היום בקפריסין. כל אחד הגיע עם המטען שלו, כשרק מזרחי הגיע לאי השכן שלא במצב אנוש. היה לנו שם גם את אלי גוטמן, הסנונית הראשונה בקפריסין, אליו נגיע בהמשך.

ניר קלינגר: "אנשים פה מאוד אוהבים את המשחק"
קלינגר, שהביא את האליפות למכבי תל אביב אחרי 7 שנים שחונות, לא ליקק דבש בקרית שלום וזה בלשון המעטה. אליפות, גביע והופעה מכובדת בצ'מפיונס ליג, לא היו ליריעה מספיק רחבה כדי לכסות על "מחנאות", כדורגל הגנתי וים של שנאה מהקהל הצהוב כפוי הטובה, אותו קהל שראה בקלינגר סמל ל"מכביזם", למרות שגדל בחיפה.



הטראומה הספורטיבית עם גירושו של אבי נמני ועונת ה"גלאקטיקוס" הכושלת, היו כנראה סיבות מספיקות לאריזת הפקלאות והמעבר לקפריסין. קדנציה בפארלמיני, אליה הביא את יניב עזרן, וההווה בלרנקה, נחמדים לרזומה, לא יותר.

קלינגר התפנה לכמה רגעים ושוחח איתנו על מה שמביא את הישראלים לקפריסין: "פשוט מאוד, החיים כאן. בקשר לכדורגל, האנשים פה מאוד אוהבים את המשחק, האי חי את הכדורגל". כשנשאל על הבדלי הרמות, ענה בדיפלומתיות: "הרמה פחות או יותר שווה. אל תשכחו שאין כאן הגבלה על זרים, כך שיש פה קבוצות עם עשרה שחקנים ממדינות זרות".



על העובדה שבסופו של דבר, נראה שהליגיונרים בקפריסין רק מחפשים את חלון ההזדמנויות כדי לחזור ארצה, לא הסכים קלינגר. על החזרה של גוטמן: "אלי היה בקבוצה שהיו לה הרבה בעיות, הוא קיבל הצעה ממועדון גדול כמו הפועל ת"א ומבחינתו זה שידרוג".

על המטרות לעונה הנוכחית: "המקום הראשון כבר סגור. יש 6 קבוצות שנלחמות על מקומות 2-4 שמובילים לפלייאוף, לשם אנחנו שואפים".

יוסי מזרחי: "אני מבסוט, כי זה אחר"
יוסי מזרחי הוא עוף מוזר בסצנה הקפריסאית. המאמן שהביא על אפם וחמתם של כל המבקרים את האליפות לטדי, עזב את ירושלים הלחוצה והתובענית לאורווה של פ"ת. כנראה שהצעה כספית נדיבה הביאה את המאמן הוותיק לצאת לחוויה הקפריסאית.

כך הדברים נראים בעיניו של מזרחי: "הרמה כאן הפתיעה אותי, הרבה יותר גבוהה ממה שחשבתי ואין שום משחקים קלים. אתה יכול להפסיד לקבוצה שבמקום האחרון, לנצח את המקום הראשון, ההפרשים קטנים מאוד והתוצאות צפופות".

יוסי מזרחי. היחיד שלא הגיע לקפריסין במצב אנוש

"אני מבסוט, כי זה אחר, גם אם אחזור לישראל, החוויה שאקח מכאן היא שונה. אתה מדבר אנגלית, האנשים אחרים, התרבות אחרת, הלחץ שונה, זאת מנטאליות שונה לגמרי, צריך לדעת להתרגל. זה מעניין אבל לא קל".

"בינתיים אנחנו עומדים ביעדים שהצבנו. כשהמטרה לסיים בין 4 הראשונות". על התחושות רחוק מהבית: "תמיד אני מתגעגע לארץ", התוודה מזרחי. "זאת הארץ שלי, במיוחד שאני בלי המשפחה הגעגועים גדולים יותר זה לא קל מהבחינה האישית".

נראה שמזרחי נהנה מהשקט, מתעסק רק בכדורגל, מתגעגע למשפחה ואף לקח אליו עוד קורבן, ליאור אסולין. עיר מקלט כבר אמרנו? החלוץ הסתבך כבר בתחילת העונה בבלומפילד. ההתקפה המתפרצת בה מצא את עצמו לבד מול טרבטקו קאלה, עם מספיק זמן כדי לסדר את הבלורית ולהשכין את הכדור ברשת, הפכה לאירוע מכונן בהידרדרות של אסולין.



לא קל לפתוח ככה את העונה, להחמיץ שער בטוח מול היריבה השנואה. את ההמשך כולם מכירים: פרשת הקזינו, ההסתבכות בהימורים, בעיות אישיות והתנהלות שלא דומה לשחקן כדורגל. יוסי מזרחי עשה "אחד ועוד אחד". איזה מקום מתאים להתאוששות של כדורגלן סורר? נכון, קפריסין, המקום בו לא יירדו לך לחיים, אין את עובד ואנטבי החברים לז'יטונים, אפשר להתעסק בכדורגל.

אסולין דיבר על זה שאולי קפריסין תהפוך לקרש קפיצה, אבל נראה שהמהלך של יוסי מזרחי נראה יותר כמו גלגל הצלה. אסולין ישכח מהצרות, יכבוש בצרורות, הזיכרון הספורטיבי ממילא קצר ובשנה הבאה שוב ליאור יתפור לעצמו חוזה, אפילו בליגת טוטו שלנו.

לא שכחנו את אלי גוטמן. המאמן המוכשר כל כך, פרץ תודעת הספורט הישראלי בעונת 96/97 שהביא את גביע המדינה לבאר שבע, יחד עם סיאד חלילוביץ' וג'ובאני רוסו, בטוח לא תיאר לעצמו שיותר מעשור לאחר מכן, ימצא את עצמו מדשדש בליגה הקפריסאית.

אלי גוטמן. מתחרט על החזרה להפועל? (גבע תלם)

למי שהספיק לשכוח, אותו גוטמן זכה באליפות היסטורית עם הפועל חיפה של רובי שפירא ז"ל, שנתיים לאחר שהביא את התואר האחרון לבירת הנגב. אממה, שנה טראומתית בבית"ר ירושלים, בה האוהדים מיררו לו את החיים וכמעט שלחו אותו למחלקה לטיפול נמרץ, הביאה אותו להרים ידיים, ללכת הביתה ולשנות כיוון.

לאחר שלוש עונות של שוטטות בהפועל פ"ת, הפועל חיפה והפועל ב"ש ללא הצלחה יתרה, היה נראה שגוטמן איבד את עצמו בליגה שלנו, לא היתה קבוצה גדולה שחשבה לקלוט אותו וקפריסין נראתה לפתע כמו בית הבראה. גוטמן הגיע לפארלמיני, ויחד עם אבי תקווה, הציל אותה מירידה ובשנה השניה בקבוצה, הגיעה עימה עד למקום החמישי.

גוטמן המתאושש, הספיק לשכוח מהתלאות שעבר במחוזותינו וחתם ב-2006 במכבי נתניה של דניאל יאמר. הרומן הזה לא החזיק מעמד, מחלוקות וסיפורים מחדר ההלבשה, גרמו לגוטמן לעשות "אחורה פנה", לברוח מהקופסא ולחזור לקפריסין, הפעם ל-א.א.ל לימאסול.

אוהדי בית"ר. עשו את המוות לגוטמן

קשיים כלכליים של המועדון שנלחם בתחתית, יחד עם המצב של הפועל תל אביב, פתחו שוב את החלון לחזרה הביתה. אז רגע, לא הבנתי. אם כל כך טוב בקפריסין שהמושפלים של הליגה בורחים אליה, מה הביא את גוטמן לחזור לישראל, ועוד לצרות האדומות של החבורה ממתחם חודורוב? כנראה שנחמד שם בקפריסין, אבל לא מספיק.

הליגה הקפריסאית: שליטה היסטורית של ניקוסיה
קצת על הליגה עצמה. הליגה הקפריסאית נוסדה ב-1937, כשהמדינה עצמה קיבלה את עצמאותה רק ב-1960. המועדון הוותיק הוא אנורת'סיס פמגוסטה שנוסד ב-1911 וגם מוליך לאחר המחזור ה-18 את הטבלה בהפרש ניכר, 12 נקודות מהמקום השני, אותו מאיישת אפואל ניקוסיה.

הקבוצות המעוטרות ביותר מגיעות מעיר הבירה. לאפואל ואומוניה ניקוסיה יש 19 אליפויות, לפמגוסטה 12 וא.א.ל לימאסול, קבוצתו האחרונה של גוטמן המדשדשת כיום בתחתית, 5 אליפויות.



בליגה הבכירה בקפריסין משחקות 14 קבוצות, האלופה מתמודדת במוקדמות הצ'מפיונס, מחזיקת הגביע והסגנית משתתפות בגביע אופ"א. מנקודת המבט הישראלית, יגדילו לעשות קלינגר, מזרחי ואסולין, אם יוליכו את קבוצותיהם למקומות 2-4, המובילים לפלייאוף העליון של הליגה.

לרנקה של קלינגר ניצבת במקום השביעי, רק 2 נקודות פחות מלימאסול וסוגרת בעצם את דבוקת הצמרת הצפופה, שלא כוללת כאמור את פמגוסטה שמוליכה בביטחה. בסיום העונה הסדירה (2 סיבובים), ארבעת המוליכות נפגשות לפלייאוף בשיטת בית-חוץ, כשהראשונה פוגשת את הרביעית, השניה את השלישית. המנצחות נפגשות כמובן לקרב על האליפות.

רוב השחקנים בליגה הם קפריסאים כמובן, יוונים, ובתוך כך, יש נציגות מרשימה לשחקנים מדרום אמריקה (רק אצל מזרחי יש שלושה) ואפילו פורטוגל. אצל קלינגר משחק אלדו אדורנו מפרגוואי, שזכור לכולנו מהקדנציה הכושלת במכבי תל אביב.



המעקב אחר הליגה הזו תופס תאוצה ומסתמן שהרביעייה בה נגענו כאן, רק פתחו את הדלת לבאים אחריהם. תסמכו על הדינמיקה של ליגת טוטו, שתטריף, תכשיל ותגרום לעוד דמויות מעולם הכדורגל שלנו, לעבור לאי השכן.

מה שבטוח, הצלחה, כסף וחוויה, זה נחמד, הכל טוב ויפה. ההיסטוריה הקצרה לימדה אותנו שכתהיה את ההזדמנות לחזור, כמעט כולם יעדיפו לעלות על המטוס ארצה, גם אם זה אומר שהנחיתה בארץ תהיה היישר למועדון שנלחם על חייו, קבוצה בליגת המשנה, או במקרה הטוב, אחת הגדולות.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה