חזינו בהיסטוריה, לא פחות. אמש (שבת), פאריס סן ז’רמן עשתה היסטוריה כשזכתה לראשונה בהיסטוריה שלה בליגת האלופות, כשפירקה 0:5 את אינטר באליאנץ ארנה שבמינכן. חמש שנים אחרי ההפסד בליסבון לקבוצה לה שייך האצטדיון, באיירן, הפאריסאים הצליחו לכתוב את שמם בספרי ההיסטוריה.
קפטן הקבוצה, מרקיניוס, היה נרגש בסיום: “אני אפילו לא יודע אם היינו ראויים לכך בצורה כזו, 0:5 בגמר. סבלנו. אני סבלתי באופן אישי. הייתה לי תקופה קשה במשך שנתיים. הגעתי לכאן כילד עם חלום והיום, הגשמתי את החלום הזה”.
כשהוא מחזיק חלק מהרשת, כמזכרת מאירוע היסטורי, המשיך הברזילאי: “אמרתי במסיבת העיתונאים לפני המשחק שאני מאוהב בקבוצה הזו והיום, אני אוהב אותה אפילו יותר. יש לנו מאמן מדהים, הוא עובד כבר במשך שנתיים, והכניס את ה-DNA שלו לקבוצה וזה קשה, אבל ברגע שהבנו את הגישה שלו, זה כבר הלך בקלות. אם אני מתכוון להישאר? מבחינתי, לכל החיים”.
מרקיניוס (רויטרס)גם גיבור הערב, דזירה דואה, התייחס למשחק: “אין לי מילים. אין לי גם קול. זה חלום שמתגשם. יש לי חלומות גדולים ומטרות גדולות. היום הצלחנו לכתוב את ההיסטוריה של פ.ס.ז’, מועדון מדהים, הכי גדול בעולם. אני מאוד שמח, אני מודה לכל חבריי לקבוצה, לצוות, מה שעשינו היה בלתי ייאמן”.
על הבכי בסיום השיב: “היו המון הכנות למשחק, המון רגשות שהתפרצו. מה שעשינו הוא מרהיב ואני מאוד, מאוד שמח. משחק מושלם? בכנות, עשינו היסטוריה ושום דבר לעולם לא מושלם, אבל זה אדיר”.
פרסנל קימפמבה, שגדל במועדון, התקשה לקלוט מה התרחש אחרי שנים של ציפייה: “אישית, הניצחון הזה נגע בי כי נלחמתי להביא את הגביע הזה הביתה במשך שנים. היה לי קשה לקלוט מה קורה כאן במהלך המשחק. גם כשכבר כבשנו, נשארתי לשבת על הספסל, לא הבנתי מה קורה”.
אשרף חכימי מאושר (רויטרס)אוסמן דמבלה, שהתכבד בבישול, התייחס לדרך שקבוצתו עברה: “היה קשה בתחילת הדרך בליגת האלופות, ולסיים זאת כך זה משהו ייחודי. צברנו ביטחון ממשחק למשחק, ובגמר הזזנו את כל המחסומים. האוהדים ראויים לכך גם כן. לואיס אנריקה בנה קבוצה אמיתית, והשחקנים העלו את רמתם ממשחק למשחק”.
אשרף חכימי, לו זה היה מפגש מול האקסית והיה הראשון לכבוש, דיבר: “כשהגעתי לכאן רציתי לעשות היסטוריה והיום משהו מדהים קרה. האוהדים ראויים לזה. האם אני המגן הטוב בעולם? צריך לשאול את האוהדים, זה תלוי בהם לומר מי המגן הטוב בעולם”.