מריאל מדריד של גלאקטיקוס לריאל מדריד של חיילים, כך אפשר לתאר את השינוי השקט אך העמוק שעובר על הקבוצה הלבנה בשבועות האחרונים. הניצחון 0:2 על ויאריאל בלה סרמיקה לא היה רק עוד שלוש נקודות, אלא הצהרה. אחרי ערב התקפי נוצץ מול מונאקו, שהסתיים במבול שערים, אך גם בלא מעט סימני אזהרה הגנתיים, מדריד של אלברו ארבלואה הציגה הפעם פנים אחרות לגמרי: פחות זוהר, יותר עבודה, הרבה יותר מחויבות.
מול מונאקו, יריבה שנמצאת בירידה ברורה, ריאל ספגה לא פחות מ-20 בעיטות, שש מהן למסגרת. זה נגמר בניצחון, אבל התחושה הייתה ברורה והיא שכך אי אפשר להמשיך לאורך זמן. ההקשר הזה הפך את המשחק מול ויאריאל, קבוצה ביתית אגרסיבית שממוצע השערים שלה בלה ליגה זהה לזה של ריאל מדריד, למבחן אופי של ממש. לא מבחן של כישרון, אלא של משמעת, אינטנסיביות ורעב.
עוד לפני המשחק ביקש ארבלואה לראות נקודת מפנה. הוא דיבר על אינטנסיביות גם בלי הכדור, על נכונות לסבול ועל רצון להעלות הילוך במקומות שפחות נוחים לכוכבים. בלה סרמיקה, הבקשה הזו קיבלה מענה. ויאריאל, שממוצע הבעיטות שלה העונה עומד על 15 למשחק, הסתפקה בשמונה בלבד, ורק אחת מהן למסגרת. בהשוואה למשחקי החוץ הגדולים של ריאל מדריד העונה, שבע בעיטות למסגרת במטרופוליטנו, תשע באנפילד ושמונה בפיראוס, זה היה שינוי דרמטי.
מחווה ענק: 0:2 לריאל מדריד על ויאריאליותר מחויבות, פחות רעש
זה היה ניצחון של מאמן ושל חדר הלבשה. ריאל מדריד נראתה כקבוצה שמגיבה לשינוי על הקווים, עם לחץ מיידי אחרי איבוד הכדור, משהו שלא הצליח לחלחל בתקופה הקודמת. שישה מעשרת שחקני השדה רשמו לפחות חמישה חילוצי כדור. פדריקו ואלוורדה הוביל עם תשעה, אחריו פראן גארסיה עם שבעה, ופרנקו מסטנטואונו, אדוארדו קמאבינגה וג’וד בלינגהאם עם שישה כל אחד. אלו מספרים שמספרים סיפור של מאמץ קבוצתי, לא של הברקה רגעית.
יש שחקנים שמרוויחים במיוחד מהסדר החדש. מסטנטואונו, למשל, הפך לשחקן שמרגיש בנוח בלי הכדור לא פחות מאשר איתו, לוחץ, סוגר שטחים ונושך כל מה שזז. בלינגהאם, מצדו, אולי פחות נוצץ התקפית, אבל בולט בעבודה השחורה, בדו קרבים ובכיסוי. גם ארדה גולר, שלא הצטיין במספרי חילוץ, נכנס לעימותים בלי פחד וניצח בשישה מתוך שבעה מאבקים.
פרנקו מסטנטואונו רודף אחרי הכדור (IMAGO)אחרי המשחק דיבר ארבלואה על כך בגלוי. הוא שיבח את המחויבות, אבל הדגיש שיש עוד דרך ארוכה. ואלוורדה ניסח זאת בפשטות אופיינית: התחושה היא שנוח לריאל גם בלי הכדור, שכל אחד מוכן לרוץ בשביל האחר. זו לא אמירה טקטית, אלא מנטלית. ריאל של השבועות האחרונים מרגישה נוח במקומות שפעם היו זרים לה.
“זו ריאל מדריד”
השינוי הזה לא נעלם גם מעיני הכוכבים. קיליאן אמבפה, שכבש צמד מול ויאריאל, סיכם את הערב במשפט אחד ברשתות החברתיות: “זו ריאל מדריד”. תגובה קצרה, אבל כזו שנוגעת בלב העניין. פחות הדגשה של עצמו, יותר תחושה של קבוצה. ויניסיוס מיהר להגיב לו עם “ממשיכים”, ומי שמכיר את הדינמיקה מבין שזה לא מקרי.
קיליאן אמבפה חוגג (IMAGO)ריאל מדריד נראית שונה. ייתכן שהבוז בברנבאו אחרי הכישלון בגביע נתן את האות, ייתכן שהחילוף בעמדת המאמן היה הזרז. כך או כך, הקבוצה משחקת באינטנסיביות שלא נראתה ממנה תקופה ארוכה. לא בהכרח יפה יותר, אבל מחויבת יותר. ובמועדון הזה לפעמים זה כל ההבדל.
היד של ארבלואה מורגשת
רק לפני שבועיים ריאל נראתה כמו פאזל מפורק. היום, התמונה מתחילה להתחבר. ארבלואה הגיע כשהוא מכיר כל פינה במועדון, בלי רעש ובלי הבטחות גדולות, והצליח לעשות דבר בסיסי, אך נדיר: להחזיר לקבוצה את הנשמה. האגו פינה מקום לאחדות, והחדר נסגר סביב שתי מטרות ברורות: הליגה וליגת האלופות.
המהפכה ניכרת גם בניהול השחקנים. ויניסיוס, שהיה זקוק לתחושת מרכזיות, קיבל חופש ואמון. ואלוורדה, שבעבר הוצמד לקו, מקבל רישיון להיכנס לאמצע ולרחבה. זה לא חידוש טקטי, אלא התאמה חכמה לחומר הקיים. ריאל לא ממציאה את עצמה מחדש, היא פשוט חוזרת להיות היא.
המהפכה ניכרת בניהול השחקנים. ארבלואה (IMAGO)גם בהיבט הקבוצתי, הדפוס ברור. פחות כאוס, פחות נפילות ריכוז. נגד ויאריאל היא לא נסוגה לאחור, אבל גם לא נלחצה. שמרה על איזון, חיפשה שער נוסף בלי להפקיר את ההגנה. כתוצאה מכך, טיבו קורטואה חווה משחק שקט יחסית. פחות הצלות הרואיות ויותר ביטחון שמה שמולו מסודר.
בלי נוסחה סודית
אם יש משהו שמאפיין את התקופה הזו, זו ההבנה שאין צורך בטריקים. ארבלואה עצמו אמר זאת בפשטות: אי אפשר ללכת נגד הטבע של השחקנים, צריך לנצל אותו. לריאל יש שחקנים מהירים, חזקים, כאלה שטובים בשטח פתוח. אז כשאפשר לרוץ, רצים. זה לא מתוחכם, אבל זה עובד.
אלברו ארבלואה עם ויניסיוס ג'וניור (IMAGO)החזרה של גולר ומסטנטואונו להרכב חיזקה את האנרגיה, וקורטואה היטיב לסכם כשאמר שכל הדברים מתחברים טוב יותר. ריאל, לפחות כרגע, סגרה את הפצע שאיים להפוך למשבר עמוק. בתוך שבוע וחצי היא עברה מספקות להובלה בליגה, בעיקר כי החזירה לעצמה משהו בסיסי, אינטנסיביות.
כמה זמן זה יחזיק? איש לא יודע. אבל דבר אחד ברור: זו ריאל מדריד אחרת. יותר מאוחדת, יותר מחויבת, פחות מפוזרת. אולי בלי נוסחת קסם, אבל עם זהות ברורה. לפעמים, כמו שהוכח לא פעם בהיסטוריה של המועדון, זה כל מה שצריך.