אומרים שבכל דרך יש מהמורות, שצריך ליפול כדי לדעת לקום, שצריך להפסיד כדי להעריך ניצחון. אין מי שמבין את זה טוב יותר מאוהדי הפועל תל אביב. ירידות ליגה, התרסקויות, הקמה מחדש, אכזבות בלתי נגמרות, ולצידן גם חיוכים, רגעים בלתי נשכחים, ואמונה שלא נגמרת. והערב (שלישי, 19:00), ייכתב אחד הרגעים הגדולים בתולדות המועדון – הופעת בכורה רשמית ביורוליג, המפעל הכי גדול שיש באירופה, עם משחקי “ביתי” נגד ברצלונה בסופיה.

בפעם הראשונה בתולדות הכדורסל הישראלי, קבוצה שהיא לא מכבי תל אביב תעמוד על קו האמצע באולם יורוליג, והפעם זו הפועל תל אביב. או כמו שעופר ינאי נוהג לומר: "לא קיבלנו את זה, הרווחנו את זה. היחידים שהרוויחו את זה מישראל”. הדרך הייתה ארוכה, קשה, מפותלת, ויש שיגידו גם שנויה במחלוקת, אבל היום, המועדון האדום יתחיל לכתוב פרק חדש בספר ההיסטוריה, והדרך לשם הייתה חתיכת דרך.

מאוסישקין – לאולמות של אירופה

לא נחזור עד לימי שקדי ובנימין רוטנברג, אבל כן נחזור ל-2007, הרגע שבו הכל התחיל מחדש. אוהדי הפועל תל אביב, שבורי לב מההחלטה להרוס את אולם אוסישקין האגדי, החליטו שהם לא מוותרים, והקימו את הפועל אוסישקין. קבוצה שהבעלים שלה הם… הם עצמם.

אוהדי הפועל תל אביב (רדאד גאוהדי הפועל תל אביב (רדאד ג'בארה)

מהליגה הארצית, דרך ליגה א', עד לליגה הלאומית, כל משחק היה מאבק, כל ניצחון היה ניצחון של דרך. כולם זוכרים את ה-28:73 ההיסטורי על הפועל ארזים, את אורי שלף ז”ל, את הדמעות וההקרבה. זה לא היה רק כדורסל, זה היה מאבק על זהות.

ב-2009 הפועל תל אביב המקורית התפרקה, והזכויות עברו לעופר אליהו, שהעביר אותן לעמותה. כך, הפועל אוסישקין הפכה שוב להפועל תל אביב, ושבה לפעול רשמית, אבל הפעם, הקבוצה שייכת לאנשים שאוהבים אותה באמת.

אורי שלף ז"ל (יופ ציוני)אורי שלף ז"ל (יופ ציוני)

"חזרנו – ובגדול"

העלייה לליגת העל לא הגיעה מיד, עונה אחת הסתיימה בהפסד למכבי הבקעה, אבל שנה לאחר מכן, הכל השתנה. ארז אדלשטיין מונה למאמן, והעמותה החליטה לא לקנות כרטיס לליגה, אלא לעלות בדרך הקשה, בדרך האמיתית, על הפרקט. התוצאה? עלייה מהמקום הראשון, דרך ר"ג, נס ציונה ובאר יעקב, האדומים שוב בליגת העל. והפעם, כקבוצת האוהדים הראשונה אי פעם בליגה הבכירה.

ואז הגיע ה-3 במרץ 2013. תשע שנים אחרי ניצחון בדרבי, הפועל תל אביב עשתה זאת דווקא במקום שנקרא בית מכבי וניצחה, עם 65:69 בלתי נשכח על מכבי תל אביב. בר טימור הונף על הכתפיים, והתחושה באוויר אחת: “חזרנו – ואנחנו כאן כדי להישאר”.

בר טימור אחרי הדרבי (יוסי ציפקיס)בר טימור אחרי הדרבי (יוסי ציפקיס)

רמי כהן, דני פרנקו, דרבים – והיורוקאפ

השנים עברו, מאמנים באו והלכו – קטש, אברהמי, בית הלחמי, רמי הדר, חגאי, אבל משהו במועדון נשאר יציב. הבסיס, האמונה, הקהל. ואז חזר גם דני פרנקו, והפועל תל אביב לקחה צעד נוסף קדימה, ליורוקאפ.

עונה של ארבעה ניצחונות בדרבים, גמר גביע ראשון מאז 1993, קבוצה לוחמת עם ג’ורדן מקריי, אקסבייר מנפורד, גיל בני, ג’ייקובן בראון, בר טימור, עידן זלמנסון, לוטם אמסלם והדחה רק ברבע גמר היורוקאפ מול בדאלונה.

גג'ורדן מקריי חוגג (שחר גרוס)

עידן עופר ינאי

הבוס נמצא מ-2023, ועדיין מרגיש שאפשר לכתוב יותר פסקאות על העידן שלו מעל כל שאר מה שנכתב כאן ביחד. ב-11 באוגוסט 2023 86.61% מחברי העמותה, אחרי ישיבה מסודרת בה ינאי הציג את החזון שלו ואת התנאים, הצביעו כדי לאשר לו לקנות 51%, כש-30% ילכו לאבי זידנברג ו-19% יישארו לעמותה. מהר מאוד כל עניין האחוזים לא שרד, כשאבי מכר לעופר, עופר מכר קצת לגילי רענן, בהמשך למיקי מלכה ומאז רמי כהן ואנשי העמותה כבר לא ממש עובדים במועדון.

מבחינה מקצועית עופר העלה את התקציב מיד, ואף יותר משהתחייב. בעונה הראשונה אלו היו שמות כמו קייל אלכסנדר וברייאן אנגולה, לאחר מכן רעידות אדמה כמו פטריק בברלי וג’ונתן מוטלי, והקיץ אפילו השיאים הללו נשברו עם וסיליה מיציץ’, אלייז’ה ברייאנט, דן אוטורו וסגל מטורף של 20 שחקנים.

אבל קפצנו קדימה. העונה הראשונה דווקא תמה עם תחושה של חוסר התקדמות. הדחה ברבע הגמר שוב ביורוקאפ, הפעם לבשיקטאש, הפסד בגמר למכבי ת”א שוב, ובאמצע דני פרנקו סיים את דרכו וסטפנוס דדאס מונה במקומו, ובהמשך כמובן דימיטריס איטודיס הגיע. בעונה שעברה התקרה נשברה באירופה, עם זכייה היסטורית ביורוקאפ, ועלייה ליורוליג, כאמור הקבוצה השנייה אי פעם מישראל שתשחק במפעל הבכיר באירופה.

הפועל ת"א מניפה את היורוקאפ (חגי מיכאלי)הפועל ת"א מניפה את היורוקאפ (חגי מיכאלי)

בליגה היה אפילו צעד אחורה, עם הפסד מטורף להפועל ירושלים בסדרה, בזכות אותו סל ניצחון מרהיב של ג’ארד הארפר בהיכל מנורה מבטחים. מבחינה מקצועית הכל סוכם, אך אי אפשר שלא לדבר על הלא מקצועי.

המטרה הושגה, אך האם כל האמצעים כשירים?

על הנייר הכל אמור להיות מושלם. הקבוצה עם תקציב עתק, שחקנים כמו מיציץ’, ברייאנט, אוטורו, מוטלי, ים מדר, תומר גינת, מדהים, לא? אז לא. כי הקהל של הפועל הוא לא קהל רגיל, והוא הוכיח כבר בעבר שיש דרך להצליח מבחינתם, כמו למשל כשהם סירבו לעלות ליגה בתשלום ורצו לעלות על הפרקט.

ינאי הבטיח להביא אולם להפועל, ולמרות שכבר כמעט שנה הקבוצה משחקת בהיכל מנורה מבטחים, ועל אף שאחד התנאים שהוצבו לינאי על ידי העמותה לפני ההצבעה לאישור בעלותו היה לא לעבור לאולם שבו משחקת מכבי ת”א, עדיין התחושה בקרב הקהל היא שאין התקדמות לגבי אולם. בולדוזר בהיכל שלמה לא היה, שטחים בלוד או רמת השרון או תל אביב טרם הושגו ובכל הקשור לשקיפות בנושא אין ממש קול ועונה מהמועדון.

עופר ינאי (חגי מיכאלי)עופר ינאי (חגי מיכאלי)

כבר תקופה ארוכה שאוהדי האולטראס לא באים למשחקי בית. מבחינתם הדרך היא לא דרך, וזו לא הפועל תל אביב שהם הכירו. האולם, הכסף, הדרך, האני מאמין. במשחקי חוץ כשהם באים הם גם מקפידים להראות לינאי ואנשי ההנהלה את דעתם, לפעמים בצורה הגונה ולפעמים בצורה שאין לה מקום במגרשים, ועדיין יש תחושה בהפועל תל אביב שזה היה יכול להיות מושלם יותר.

לאט לאט זה מתרחב ואלה לא רק האולטראס, אלא מגיע לעוד המון. קצב מכירת המנויים לא גבוה, הנוכחות במשחקים במנורה לא גבוהה, ובמקביל אנשים רואים איך בכדורגל עושים זאת בצורה הכי הפועל שיש, שזה בטח ובטח לא עוזר למוניטין של ינאי.

ואז מגיע הרגע הזה – 19:00, יורוליג

ועדיין, למרות הכל – אי אפשר שלא להתרגש. הפועל תל אביב, מועדון שהתחיל מחדש בליגה ב’, עם קהל שלקח הכל על עצמו, עומד עכשיו לשחק במפעל הכי גדול באירופה. אם נשים בצד את הדרך, זו היסטוריה. הערב, ב-19:00, בבולגריה, יתחיל מסע חדש. האם הוא יוביל לתהילה, או לסדקים נוספים בזהות של המועדון? את זה רק הזמן יגיד.

היכל מנורה מבטחים עם מעט אוהדי הפועל תל אביב (רועי כפיר)היכל מנורה מבטחים עם מעט אוהדי הפועל תל אביב (רועי כפיר)
הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה