בית הדין דן בערעורו של עופר ינאי, בעלי הפועל תל אביב, נגד עונשו בעבירות משמעת בעקבות התבטאויותיו נגד שופטי המשחק ואיגוד השופטים לאחר המפגש מול הפועל ירושלים. ינאי טען כי דבריו הוצאו מהקשרם ומהווים ביקורת לגיטימית הנובעת מתסכול רגעי, ולא ניסיון לבזות או לפגוע. מנגד, התובע המשמעתי הדגיש כי מדובר באמירות חמורות הפוגעות באמון הציבור וביושרת השיפוט.
בית הדין בחן את האיזון בין חופש הביטוי לבין מגבלות המשמעת וקבע כי אמנם קיימת זכות לביקורת, אך אין מדובר בחופש לביזוי. נקבע כי דבריו של ינאי, שכללו האשמות בדבר “הסתה” ומניעים זרים של שופטים, חרגו מהביקורת הלגיטימית והצדיקו העמדה לדין משמעתי. עוד הודגש כי מעמדו כבעלים של קבוצה מחייב אותו לשמש דוגמה ולנהוג באחריות.
לבסוף, נדחה גם הערעור על חומרת העונש, כאשר בית הדין קבע כי הענישה המשמעתית כוללת גם היבט גמולי לצד הרתעתי. נקבע כי הקנסות שהוטלו משקפים את חומרת ההפרה, נסיבות המקרה ומעמדו של ינאי בענף. בהתאם לכך, הערעור נדחה הן ביחס להרשעה (העלבת שופטי המשחק וביזוי מוסדות או ממלאי תפקידים) והן ביחס לעונש.
עופר ינאי (חגי מיכאלי)“חופש הביטוי אינו חופש הביזוי”
תובע איגוד הכדורסל, עו"ד ליפנר, חלק על סברת ינאי שדבריו משקפים ביקורת שחוסה תחת כנפי הזכות לחופש הביטוי. התובע הסכים עם גישת בית הדין המשמעתי שפסק: “יש לאפשר לבעלי תפקידים להעביר ביקורת גם אם היא נוקבת ואינה נעימה לאוזן. עם זאת, חופש הביטוי אינו חופש הביזוי. לדעתנו השימוש בביטוי כגון "הסתה" טומן בחובו האשמה חמורה בפני עצמו”.
עוד נכתב בפסק הדין כחלק מהסיבות לדחיית הערעור, לגבי הפגיעה בסדר הארגוני: “הטחת סרק של האשמות חסרות ביסוס שיש בהן ממד של השפלה וביזוי, חותרים מתחת לפני הסדר הארגוני התקין. דברים אלה מהווים הפרה משמעתית גם אם אין הם עולים כדי עבירה פלילית”. וכן נרשם כי “ההפרה המשמעתית ונסיבותיה ומעמדו של המערער כגורם משפיע בקבוצה מובילה מצדיקים את עונשי הקנס שהושתו בידי בית הדין”.
כזכור, בית הדין המשמעתי הרשיע את ינאי בעבירות הללו וגם על האירוע בו קם ממקומו ברבע הגמר מול הירושלמים וניגש לשולחן המזכירות במהלך ההתמודדות, וגזר את עונשו לקנס של 30,000 ש"ח וקנס על תנאי בסך 50,000 ש"ח. כמו כן, גם ערעורו על אותו מהלך “פיזי” מול שולחן המזכירות שגרם לעצירת המשחק נגד הקבוצה של יונתן אלון, נדחה.