מכבי תל אביב היא כמובן הקבוצה הגדולה ביותר בכדורסל הישראלי. הפועל ירושלים מהווה את הקבוצה מספר 2 ב-30 השנים האחרונות, כאשר בזמן הזה היא זכתה ב-2 אליפויות וגם אספה 8 גביעים. במפעל הגביע היא הדיחה את מכבי ת”א לא פחות מחמש פעמים (וזה תמיד נגמר בהנפה), אך בפלייאוף האליפות לא עשתה זאת מעולם (המאזן בין הקבוצות: 0:7 לצהובים, מתוכו 0:6 בגמרים).
למרות העובדה שהמשחק נחשב ל"קלאסיקו הישראלי", הפעם האחרונה שהקבוצות נפגשו בגמר הייתה לפני 18 שנה – ואיזה משחק בלתי נשכח שזה היה. משחק שהוליד בעיקר שני רגעים בני אלמוות. הגיבורים של הרגע הראשון היו, כמובן, מאיר טפירו וסמי בכר. הגיבור של השני היה ג'יימי ארנולד.
נחזור ל-31.5.2007. המקום הוא היכל הספורט ביד אליהו. השנה היא שנה שנייה בה הכריעו את אליפות הליגה בשיטת פיינל פור. מכבי ת''א וירושלים סיימו במקומות 1 ו-2 בליגה. בפיינל פור עצמו מכבי ת''א התגברה על הפועל גליל עליון, הירושלמים על בני השרון והכל היה מוכן לגמר הגדול.
הסגל הצהוב, בהדרכתו של נוון ספאחיה, שהגיע מריטאס וילנה במקום פיני גרשון, בקבוצה החדשה שהתהוותה, כלל את ניקולה וויצ'יץ', דריק שארפ, טל בורשטיין, שנשארו מהשושלת הגדולה, כולם כבר מעבר לשיאם. את יניב גרין, שרון ששון וג'יימי ארנולד, שנשארו מהעונה הקודמת ואת יותם הלפרין שחזר מלובליאנה. החיזוק שהגיע לא היה מוצלח במיוחד.
הגארד וויל ביינום היה שחקן עם אתלטיות וכח מתפרץ אדירים, אך בוסרי מאוד, עם קליעה לא יציבה ונטייה לחרב משחקים. בוודאי לא בקליבר של שארונאס יאסיקביצ'יוס ו-וויל סולומון, שהובילו את הקבוצה בעונות הקודמות. סימאס יסאייטיס הליטאי שהגיע מספאחיה מריטאס לא סיפק את הסחורה, שחקן הפנים נואל פליקס לא השתלב בשום צורה והגארד המקדוני, גוראן ירטין, מראש לא נחשב לשחקן ברמה הדרושה למכבי ת”א (טוקבק שפורסם באתר בידיעה על החתמתו באותו זמן: "זה כמו שברצלונה בכדורגל הייתה מחתימה את קובי דג'אני").
בצד הירושלמי נבנתה קבוצה מעניינת מאוד, כשלצד ישראלים מנוסים כמו מאיר טפירו, דרור חג'ג', גיא פניני (לאחר מכן כמובן שיחק במכבי ת''א והיום עוזר המאמן של עודד קטש), מתן נאור וארז מרקוביץ', שיחקו כמה זרים איכותיים מאוד כמו טימי באוורס, מריו אוסטין, טרנס מוריס, שהמשיך אחר כך למכבי ת”א, ברצלונה וצסק"א וכמובן הוראס ג'נקינס, רכז מחליף בדטרויט פיסטונס האדירה של תחילת המילניום, טיפוס צבעוני וגם שחקן צבעוני ולא יציב על המגרש.
נבן ספאחיה כיום (איציק בלניצקי)דן שמיר, שעבד לצד פיני גרשון במכבי ת''א, היה זה שצריך לאמן את התלכיד הזה. "העובדה שהאליפות הוכרעה במשחק אחד עשתה את זה למאוד קשה בשבילנו", מספר ל-ONE ג'יימי ארנולד. "אבל לא פקפקנו בעצמנו לרגע. ירושלים בנתה קבוצה נהדרת באותה עונה, אבל אנחנו באנו כדי להגן על המורשת שלנו".
שתי הקבוצות נפגשו באותה עונה שלוש פעמים לפני הגמר, במסגרת הליגה. בעוד במלחה הירושלמים ניצחו משחק איכותי ומותח בתוצאה 88:89, המפגשים ביד אליהו היו חד צדדיים לחלוטין והצהובים ניצחו בהם בקלות: 73:90 במחזור הראשון ו-86:119 מוחץ במסגרת הסיבוב השלישי, חודש וחמישה ימים בלבד לפני אותו משחק גמר.
מכבי, שהפסידה רק פעמיים בליגה באותה עונה, הגיעה כפייבוריטית ברורה, אך גם עם המון לחץ עליה, אחרי שסיימה את עונת היורוליג בשלב רבע הגמר ובגביע הפסידה כבר ברבע הגמר. מה עוד שמדובר היה בקבוצה שנבנתה רגע אחרי התפרקות השושלת המפוארת בהיסטוריה של הצהובים, זו שהביאה לה שלושה גמרי יורוליג רצופים ושני גביעי אירופה.
דן שמיר (רויטרס)הלחץ הזה ניכר היטב באותו הגמר. הירושלמים נראו הרבה יותר מוכנים ופתחו היטב את המשחק. שמיר כפה קצב משחק איטי יותר ולא נתן לצהובים לרוץ. האדומים היו אגרסיביים יותר והגיעו ראשונים לכל לוס בול. אחרי הרבע הראשון לוח התוצאות הראה 17:24 לאדומים מהבירה. מכבי חזרה, אבל ירושלים שוב פתחה פער קטן ולמחצית ירדה ביתרון 36:41.
את הרבע השלישי התחילה ירושלים כאילו נורתה מלוע של תותח ושתיים וחצי דקות בתוך הרבע היא כבר הייתה ביתרון שיא של 38:51. בשלב הזה ספאחיה הימר ושלח למערכה את ירטין (קובי דג'אני של ברצלונה, זוכרים?). הגארד הקשוח הרביץ בהגנה, קלע כמה נקודות ופתאום הצהובים שוב במשחק. לקראת סוף הרבע ירושלים שוב התרחקה והרבע השלישי הסתיים ב-54:63 אדום.
"זה היה משחק קשוח מאוד. הם פתחו חזק מאוד את המשחק", מספר ארנולד, "אבל היתה לנו קשיחות מנטלית מאוד חזקה באותה קבוצה. לרגע לא הפסקנו להאמין. גם בפיגור הגדול ברבע השלישי לא הרגשנו שהמשחק אבוד".
גוראן ירטין (איתמר לבינסון)הכל התנקז לרגע מכונן, 4:36 לסיום, ביתרון ירושלמי של 66:70. מאיר טפירו חדר לסל, דריק שארפ התייצב בדרכו (או שלא), ספק נפל באמת, ספק עשה הצגה והשופט הראשי, סמי בכר, החליט לשרוק לעבירת תוקף של טפירו, שהייתה גם החמישית שלו. שריקה שגרמה לשמיר לרוץ בתסכול לכיוון הספסל שלו, תוך כדי נפנוף ידיים בייאוש. צריך לציין שפחות מדקה קודם לכן נשרקה לחובתו של טפירו העבירה הרביעית, שגם היא הייתה עבירה גבולית, שבוצעה על שארפ.
כשמדברים על טפירו במשחקי קלאסיקו באותן השנים, צריך להבין שמכבי ת''א היתה קוף גדול מאוד על גבו של הגארד הישראלי המצוין. פעם אחר פעם הגיע טפירו למפגשים מול הצהובים ולא עמד בלחץ. משחק רע אחר משחק רע היו לו במעמדים הללו והפעם ההיא הייתה שונה לחלוטין. טפירו הגיע כמו גדול, קלע 14 נקודות בעשרים דקות של משחק והוסיף עוד חמישה אסיסטים. השריקה של בכר עצרה את הכל.
טפירו לא הצליח לקבל את רוע הגזירה. המיקרופונים באזור שמעו את טפירו היטב מטיח בבכר: "אתה לא מתבייש, סמי? תענה לי. אתה לא מתבייש?". "למה אתה עושה לי את זה, סמי? כל הקריירה אני מחכה לזה" הוא הוסיף בדמעות בדרכו לספסל, שם התפרק ומירר בבכי. הוא כנראה ידע כבר למה. "זה היה מאוד מסתכל", סיפר טפירו בטלוויזיה, יום לאחר המשחק. "היינו טובים יותר לאורך כל המשחק. השריקה הזאת שינתה הכל. הקבוצה הפחות טובה במשחק הזה ניצחה".
"קיבלתי אלפי הודעות מאוהדים שסיפרו לי שהם בכו יחד איתי", המשיך טפירו. "לא תכננתי את הבכי, אבל זו תגובה ל-12 עונות קריירה שבכל פעם מחדש אתה מגיע ליד אליהו וחוטף בראש ואז מגיע משחק שהולך לכיוון שלך וזה נגמר בדרך הכי אכזרית מבחינתי".
טפירו התייחס גם לכעס שלו על בכר: "על דריק אין לי שום כעס", אמר בזמנו. "הוא עשה הכל כדי שהקבוצה שלו תנצח. משופט בכיר כמו סמי, שמכיר את השחקנים ובוודאי שאת שארפ ציפיתי ליותר. כבר בעבירה הרביעית ניגשתי אליו ודיברתי איתו, שהוא יודע שדריק שולח את הרגל קדימה במצבים האלה וחצי דקה אחרי כן הוא שרק את החמישית. תגידו אתם אם זו שריקה שנלקחה בתום לב".
טפירו גם התייחס לדברים לפני כשנתיים, בפרספקטיבה של זמן שעבר: "אני חושב שהיינו לוקחים אליפות באותה עונה ללא ספק, גם ככה היינו מאוד מאוד קרובים, אבל זו הייתה שריקה שבעצם הפכה את המומנטום של כל המשחק. אני חושב שכל ה-3-4 עבירות שהוא שרק תוך דקה לא היו ברוח המשחק, והן היו שריקות מאוד מאוד מוזרות. אין לי מה לכעוס עליו (בכר)".
סמי בכר (דרור עינב)"המשכתי את החיים, אני יודע שהוא צריך לישון עם זה בלילה ובסופו של דבר הוא צריך להסתכל בראי ולדעת מה נכון ומה לא נכון. אין שום דבר שהוא ודאי מבחינת מה שאני יודע. רק כששואלים אותי אני משתדל לענות מה היו התחושות, אבל חוץ מזה אני לא חי את זה יום-יום, אני מנסה לשים את זה באיזשהו מקום בראש מאחורה, וממשיך הלאה", סיכם טפירו.
גם בלעדיו, הירושלמים המשיכו להוביל והיו עם פער 7 וכדור ביד, אותו בזבז ג'נקינס בשלשה פרועה. משם הצהובים לקחו פיקוד, או ליתר דיוק טל בורשטיין לקח פיקוד עם חמש נקודות רצופות. סל נוסף של ביינום קבע שוויון 77:77, 48 שניות לסיום. הדרמה בשיאה. ספאחיה הימר בדקות האלה על חמישייה שכמעט כולה מחליפים: ביינום, ירטין, בורשטיין, ששון וארנולד. החמישייה הזאת החזירה אותו למשחק.
מריו אוסטין מירושלים נשלח לקו. קלע את הראשונה והחטיא את השנייה. 77:78 היא תוצאה מיתולוגית בדברי הימים של מכבי ת''א, אך הפעם התוצאה הזאת הייתה לרעתה. 28 שניות לסיום, מכבי יצאה להתקפה אחרונה. טל בורשטיין לקח את הכדור האחרון, ניסה לחדור ונתקע. מי שהראה את עצמו היה דווקא שרון ששון, שבא לקבל את הכדור מבורשטיין וזרק ממש על הבאזר של שעון ההתקפה, כדור שליטף את החלק הקדמי של הטבעת ונפל כפרי בשל לידיו של ג'יימי ארנולד, שניצל הירדמות של גיא פניני בסגירה לריבאונד. ארנולד אסף את הכדור והניח סל עם עבירה. 78:79 צהוב, 2.2 שניות לסיום, שהיה, תאמינו או לא, היתרון הראשון של מכבי ת''א לאותו ערב.
ארנולד קלע גם את זריקת הבונוס, ירושלים ניסתה להוציא כדור ארוך בזמן שנותר, בורשטיין הוא זה שתפס אותו ופתח בריצה לעבר שער 11, הצבוע בצהוב. 78:80 בסיום. מכבי ת''א שוב אלופה, בפעם ה-15 ברציפות וה-38 ב-39 השנים האחרונות. הירושלמים יחכו עוד שמונה שנים לאליפות ראשונה. יותם הלפרין היה חלק ממנה. ארנולד וששון עברו באותו הקיץ לאדום הירושלמי. סמי בכר, אגב, לא שפט משחק נוסף בעיר ירושלים מאז ועד לפרישתו משיפוט, מה שלא הפריע לאוהדים הירושלמים לשיר שירי נאצה נגד בכר עד ימינו אנו.
בירושלים מתייחסים עד ימינו אנו לגמר הזה בתור: "המשחק שלא היה". "הסל הזה היה רגע אדיר", ענה ארנולד, היום איש עסקים בתחום הנדל"ן, לשאלה האם זה היה הרגע הגדול בקריירה שלו. "אבל אני תמיד טוען שהוא אחד משני הרגעים הכי גדולים בקריירה. השני הוא גמר הגביע בעונה שאחרי, עם ירושלים ונגד מכבי, שעשינו קאמבק מטורף מפיגור עצום (22 נקודות בשיאו) וזכינו בגביע. בורכתי ונבחרתי למצטיין של הגמר ההוא, אז זכיתי להחזיר להפועל על מה שלקחתי מהם רק עונה קודם. השילוב של שני הרגעים הללו זו פסגת הקריירה שלי".
הרבו לקלוע למכבי תל אביב: ביינום 18, בורשטיין 15, וויצ'יץ' 13 (10 ריבאונדים) וששון 11.
קלעו להפועל לירושלים: אוסטין 16 (9 ריבאונדים), טפירו 14, ג'נקינס 13.
"לא הייתה לנו כאן היסטוריה, אבל המשחק הזה נכנס להיסטוריה", הכריז בסיום מאיר איינשטיין ז''ל, ששידר את המשחק בטלוויזיה ולא ידע כמה צדק. המשחק ההוא גם נכנס להיסטוריה כגמר האחרון בין הצהובה מתל אביב לאדומה מירושלים. עד הערב (שני, 20:50).