זה הזמן לחסוך: הכדורגל שלנו מתחיל להתכווץ

סוף השבוע האחרון של 2008 ותחילתה של פגרת החורף בכדורגל הוא זמן מצוין לראשי הקבוצות כאן להחליט על הצעדים שלהם לקראת המשך העונה הנוכחית וגם העונה הבאה.

בחודשיים האחרונים עוסקות כל הכותרות במיתון העולמי שהולך ומכרסם בכל פינה טובה ומשפיע גם על הכדורגל שלנו. כולם מדברים בשלב הזה על חזרה לפרופרוציות.

אחרי מספר שנים של השקעות כספים לא רציונליות בשחקנים ושבירת שיאי שכר, במיוחד בשנתיים האחרונות, הכסף הפך למצרך יקר מדי ובעלי הקבוצות לא ישחררו אותו כל כך מהר.

נהוג להאשים את ארקדי גאידמק בסחף הגדול – אבל זה לא מדויק. ארקדי אולי שבר את השיאים אבל עוד לפני תקופתו שילמו כאן לשחקנים סכומים מעל ומעבר להגיון, אבל אז הכלכלה פרחה ולכולם היה נח לשלם.

הפרדוקס של חלון ההעברות
בינואר הקרוב מתחיל השוק הידוע בכינויו "חלון ההעברות". הקבוצות משנות, מתקנות מתחזקות עם שחקנים שנמצאים פנויים בשוק או השתחררו מקבוצות אחרות.

מבחינה עסקית יש כאן פרדוקס. קבוצה שאמורה להיבנות על ידי מיטב אנשי מקצוע שמקבלים תקציבי ענק של מיליונים – צריכה לתקן את עצמה אחרי פחות מארבעה חודשי פעילות. איפה היו המנהלים בזמן התכנון והבניה? נראה לכם סביר שבשוק העסקי מחוץ לכדורגל, חברה מסחרית תלך על פרויקט ענק – ואחרי 4 חודשים בכל חורף, תשנה את הצוות השיטה והתכנון?

אלכס שניידר. יהיה מוכן "לתקן" את הקבוצה אחרי 4 חודשים?

מעבר לכך – חלון ההעברות יהיה הראשון שייפגע מהמיתון הכלכלי בכדורגל. בינואר שעבר סכומי ההעברות בישראל נעו סביב 40 מיליון ₪. השחקנים המרכזיים היו בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב עם תקציבי הענק שלהן.

היום הסכום הזה נשמע דמיוני. סוכני השחקנים מרגישים היטב בירידת הלחץ והביקושים, וחלקם מעריכים כי הסכומים בחודש הקרוב לא יגיעו לרבע מהסכום הקודם.

שחר מצטייר כגאון
לפני שנתיים קיבל יעקב שחר החלטה אמיצה – הוא לא משתתף במירוץ המטורף שהכתיב כאן גאידמק. שחר קיבל על זה הרבה ביקורות והשאיר את כתר האליפות שנתיים ברציפות לבית"ר ירושלים.

היום בתקופה של מיתון עולמי – שחר מצטייר כגאון היחיד בליגת העל שלנו. במקום לשפוך מיליונים, לשחר היתה סבלנות רבה, הוא החליף מאמן, הקבוצה שלו הסתמכה על הרבה שחקני בית צעירים – העונה חזרו ההצלחות ובעקבותן הקהל נוהר למגרש וממלא את קופת המזומנים של חיפה.

יעקב שחר. היום מבינים את המהלכים שלו (עמית מצפה)

למרות שהמיתון פגע גם בעסקיו האחרים של שחר מחוץ לכדורגל, ענף המכוניות למשל נמצא בתקופה של צניחה במכירות ובביקושים, חיפה כרגע במצב רגוע מבחינה פיננסית ולא צפויים בה זעזעועים כתוצאה מהשפל. עם זאת היא ביקשה מקטן לקצץ בשכרו תמורת חוזה ארוך טווח אך נענתה בשלילה.

המשבר של בית"ר
הבעיה הגדולה היא בבית"ר ירושלים. אחרי שנתיים של חגיגות – הגיע הרגע שכולם בבית"ר חששו ממנו ועוד בסיטואציה מורכבת במיוחד. אל תמונת המיתון הקשה מצטרפת העובדה שארקדי גאידמק פשוט לא בסביבה.

גאידמק נמצא בחו"ל אחרי שיצא מכאן עם ערבות בנקאית גדולה, חלק מהנכסים היוקרתיים שלו נמצאים תחת צווי עיקול של בית משפט, ויש כאלה הטוענים שהוא כבר לא יחזור לכאן אחרי שהחלום שלו להפוך למנהיג לגיטימי בישראל התנפצו לרסיסים.

גאידמק. כבר הודיע שהתקציב יקוצץ בעונה הבאה

חברות מסחריות תבעו אותו בנושאים שונים, בוחרי ירושלים ורשויות אחרות במדינה התעלמו ממנו כמעט לחלוטין בבחירות המקומיות האחרונות, והעוזר האישי הנאמן שלו יוסי מילשטיין סיים את תפקידו.

בינתיים בית"ר לא מצליחה בליגה, במקביל לכך נרשמת ירידה בהכנסות. הצעדים שהקבוצה תנקוט בהן כבר בקרוב הן שחרורו של בואטנג לקלן, ודרישה משחקני הסגל לקצץ בשכר.

אלא שתקציבי העל של בית"ר כ-120 מיליון ₪ הוא גם חרב הפיפיות שלה. בית"ר היתה רוצה לשחרר חלק משחקני הסגל כדי לחסוך בעלויות שלהם. אלא שאין כרגע קבוצות שיקפצו על השחקנים האלה ומשכורות הענק המנופחות שלהם.

בנוסף בבית"ר מצהירים כי לא ויתרו על העונה הזו והם זקוקים לחיזוק החלק הקדמי של הקבוצה. בשביל להביא חלוצים הם יהיו חייבים לשחרר עוד כסף בעיקר על ידי קיצוץ בעלויות.

קורנפיין עם גאידמק. יושב הראש יצטרך למצוא פתרונות

בעיה נוספת של בית"ר – הקהל שלה. פחות הצלחות בליגה משפיעות מיידית על מצב היציע בטדי ואחרי שליש עונה בקבוצה מסתכלים בעצב על גרף ההכנסות היורד.

והבעיה הגדולה של בית"ר היא העונה הבאה. אז כנראה באמת יתחיל העידן החדש עם תקציב קבוצתי רגיל כפי שבית"ר היתה רגילה לו לפני עידן גאידמק.

המעבר מ-120 מיליון ₪ לכ-30 מיליון ₪ אינו קל ואינו פשוט – ואת התכניות לקראתו יצטרך איציק קורנפיין ועוזריו לבצע ממש בתקופה הקרובה.

שניידר עוצר את ההשקעה
במכבי תל אביב לא ברור אם המיתון ישפיע בצורה ישירה, אבל ברור שהשקעות ענק לא יהיו שם בקרוב. שניידר התחיל עם תקציב של 70 מיליון ₪ וחלק מעריכים כי השהקעה שלו בקבוצה הגיעה כבר ל- 80 מיליון ₪.

אנחנו לא יודעים הרבה פרטים על עסקיו של שניידר, אבל במכבי מספרים כי הסכומים האלה הם כסף קטן עבורו וכי גם במיתון עולמי מעמדו הפיננסי בטוח הרבה יותר מאשר גאידמק למשל.

אבי נמני ומרקו בלבול. טרם קיבלו כסף לחיזוק (אור שפונדר)

הסיבה העיקרית לעצירת ההשקעות היא העובדה כי שניידר סבור שכרגע חבל על הכסף והרבה מהעונה הזו כבר לא יראו שם.

הפועל תוותר על טועמה
בהפועל תל אביב ממשיכים כרגע כרגיל. התקופה הטובה של המועדון תחת השילוב גוטמן אבוקסיס נותנת הרבה תקווה לאופטימיות. הפועל היא היחידה בצמרת ללא איל ממון כבד שמלווה אותה, אבל ראשיה כבר יודעים כי בטווח הבינוני תהיה השפעה על הקבוצה.

מוני הראל סבור שתמה תקופת תקציבי הענק הנוכחיים. אין סיבה להחזיק קבוצה בליגת העל בתקציבים של 35 מיליון ₪ ומעלה כי פשוט אין שחקנים שמצדיקים את ההשקעה.

סלים טועמה. כבר לא יגיע (תומר גבאי)

כפי שהדברים נראים כרגע הפועל תוותר על חלומות טועמה בינואר הקרוב בגלל נושא העלויות, הויא נערכת לעונה הבאה עם תקציב שיהיה נמוך משמעותית ויהיה מתחת ל- 30 מיליון ₪.

מה קורה באשדוד?
ג'קי בן זקן עסוק מעל הראש ביום יום בעסקים הענפים שלו. לאחרונה ביצע עיסקת הזרמת הון לחברת הנדל"ן מנופים שהוא אחד מבעליה תמורת ויתור על חלק ממניות השליטה במקביל הוא מנסה לשווק בכל דרך את הכדורגל באשדוד.

בן-זקן. תמיד אמר שהסכומים פה מטורפים

בן זקן עוד הרבה לפני המיתון זעק שהתקציבים פה מטורפים. שקבוצה רגילה בליגה "שווה" 15 עד 20 מיליון ₪ תקציב. לדעתו כל סכום מעל זה הוא בזבוז כסף שנזרק בעיקר לטובת שכר השחקנים והצוות המקצועי ללא הצדקה.

באשדוד לא הצליחו עד היום להביא הרבה קהל באופן קבוע למשחקים למרות שניסו שם מבצעי שיווק, כרטיסים מוזלים, כרטיסי משפחה, פרסום חוצות ועוד. מי שזוכר את קהל האלפים של הפועל אשדוד בעיר- לא מבין לאן נעלם הקהל מהאז האיחוד שיצר את הקבוצה הנוכחית.

ויש צד חיובי
אבל לצד צילו המאיים של המיתון יש גם כמה סימנים אופטימיים.
הגופים שמנהלים את הכדורגל מתחילים לשים לב סוף סוף לבעיית העלויות. הטוטו ימשיך להעניק את התמיכה הכספית האדירה שלו לפחות בשלוש השנים הקרובות על פי ההסכם השיווקי עם ההתאחדות.

אבי לוזון. דברים מתחילים לזוז

אבי לוזון נזכר להציע שכרטיס למשחק כדורגל לא יעלה על 50 ₪. בהתאחדות מדברים, באיחור רב, על כך שהכדורגל יהיה שווה לכל נפש.

מומלץ להם לקפוץ לגרמניה. כרטיסים הכי זולים נמכרים בכ-8 יורו, כרטיסי משפחה בהנחה, מחירי האוכל במזנון תחת פיקוח, וילדים קונים אוכל בהנחה משמעותית – לא לחינם הכדורגל הגרמני הוא היציב ביותר מבחינת הכנסות וקהל באירופה בתקופה של מיתון קשה.

המשכורות בדרך למטה
בנוסף, יתכן שהמיתון הנוכחי יוריד את שכר השחקנים לרמה שפויה. הרי גם בעלי הקבוצות יודעים דבר אחד – השחקנים מקבלים הרבה יותר כסף ממה שהם מראים ביכולת שלהם על המגרש. הפער בין הרמה לשכר הוא בלתי נתפס.

בעקבות המיתון מתחילים לשמוע כאן על רעיונות של תקרת שכר. יכול להיות שהקבוצות יביאו פחות זרים שגם כך רובם לא משפיעים משמעותית, ויפנו מקום לשחקנים ישראלים.

שחקני ירושלים. המשכורות שלהם יקוצצו

יכול להיות שיתחילו לשים לב ביתר שאת למחלקות הנוער ולשלב שחקני בית. זה גם חוסך עלויות וזה גם מקור גאווה לקהל. תלמדו ממכבי חיפה וגם מהפועל ת"א.
ורעיון נוסף שחוזר לאופנה – בעלי הקבוצות הקטנות בעיקר שוב מדברים על הקמת מינהלת ליגה שתנהל את הקבוצות ותדאג להן, כמו באירופה.

הרעיון הזה אמור היה לצאת לדרך אחרי הקדנציה של גברי לוי בהתאחדות אך נתקע. עכשיו בזמנים קשים שוב מחפשים גוף ניהול מקצועי ויעיל, שיהיה בעל אינטרס ברור לקדם את הקבוצות.

ברור שזה לא משמח את ראשי ההתאחדות עם שיטות הניהול הבחירה וההצבעה המיושנות שלהן – אבל אם אכן כך יקרה עוד נזכור את המיתון הזה כצומת שממנה הכל החל מחדש.