הקשר הארגנטינאי הוותיק, קרלוס צ’קאנה, ממשיך ליהנות מכדורגל בדרכו המיוחדת גם בגיל 45. השחקן שרק אתמול חגג עם שמינייה גדולה ב-2:11 של המכתש גבעתיים על פרדס כץ, מדבר בראיון מיוחד על הקריירה הבלתי נגמרת, קבוצת ליגה ג' בה משחק, חייו האישיים בישראל והשכול שמסרב לעזוב אותו כבר עשור.
לפני 19 שנים, נחת בארץ קרלוס אלברטו צ'קאנה, הארגנטינאי הבינלאומי, שנגע בתהילה בעונת 2002/03 כשהיה רשום כחלק מסגל ריבל פלייט, המועדון מבואנוס איירס, הנחשב לאחד הגדולים בארגנטינה. צ'קאנה נולד וגדל בטוקומאן, שבצפון ארגנטינה – שם החל את דרכו כשחקן כדורגל מקצועני. עם בואו ארצה, בשנת 2003, החל לשחק בנצרת עילית, מועדון שבמרוצת השנים הוחלף לו שם ומוכר כיום לכולם כהפועל נוף הגליל, המשחק בליגת העל.
לא מעט מועדונים פתחו הדלתות בעבור צ'קאנה, כשאחד מזיכרונותיו הטובים היו ונשארו בהפועל רמת גן, שם רשם למעלה מ-150 הופעות וזכה עמה בגביע המדינה (2012/13), בגביע הטוטו בלאומית (2011/12) ובגביע הטוטו של הליגה הארצית דאז (2006/07).
קרלוס צ'קאנה (באדיבות המועדון)על אף גילו (45), אין רגע דל בחייו. בשנתיים האחרונות הוא משחק בליגה ג', בקבוצת המכתש גבעתיים, ואם לא די בכך, מקפיד לשמור על כושר גופני בטורנירים מקומיים ובשכונה עם חבריו. תוך כדי שהוא משחק כדורגל מקצועני-חובבני, משמש גם כעוזר מאמן במכבי תל אביב בקבוצת הנערים, המשחקת בליגת נערים ב' – על. את הבוקר פותח בעיריית תל אביב ובזמנו הפנוי – מקדיש את מלוא תשומת הלב לכדורגל: פיתוח בניו, קרלוס טיזיאנו ורונן, ופיתוח אישי. קרלוס הוא איש צנוע. למי שמכיר אותו מקרוב, יודע שאינו מרבה לדבר, אבל ברגע שזה נפתח, הופך הוא למסמר הערב.
"היום? היום", הוא מתבדח. "שאלה קשה", הוא מספר ל-ONE. "היום קרלוס צ'קאנה..." – הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי – "הוא עדיין קרלוס צ'קאנה עם השיגעון של הכדורגל. אני עובד עירייה על הבוקר, תפקיד פשוט שקיבלתי, העיקר שיש עבודה לקום אליה, להתפרנס קצת. אחרי שאני מסיים בעירייה, אני ממשיך את היום שלי בקריית שלום, במכבי תל אביב נערים ב' כעוזר מאמן".
קרלוס צ'קאנה (באדיבות המכתש גבעתיים)הכיוון הוא פיתוח קריירת אימון בסופו של דבר?
"כן, לשם אני מכוון. זה הכיוון שלי. לא יודע אם זה החלום שלי. תודה לאל שנכנסתי למקום טוב, עם אנשים טובים, עם מאמנים מצוינים, שאני רק יכול ללמוד מהם. אני יודע שלהיות שחקן על המגרש ולהיות מאמן על המגרש אלו שני דברים שונים לגמרי. יש לי כאן הזדמנות פז להתקדם ולהיות מאמן עוד כמה שנים".
אמרת שאתה לא יודע אם קריית אימון זה החלום שלך, אז מה כן?
”החלום שלי? האמת היא שאין לי חלומות. כן, חושב על העתיד שלי כמאמן, לאמן את אחת הקבוצות הטובות בארץ. אי אפשר להצביע על חלום ספציפי שאני יכול לספר עליו. יכול להיות שבדרכם של הילדים שלי – הם ישיגו דברים שאני חלמתי עליהם. הבן הגדול שלי, קרלוס טיזיאנו (טיני), התחיל להתאמן עם קבוצת הבוגרים של הפועל פתח תקווה. עופר טלספפה, שאני בקשר טוב איתו, נתן לבן שלי הזדמנות מצוינת. בזמנו, אימן אותי בהפועל כפר שלם. זה מאוד מרגש מבחינתי. בסופו של דבר הוא רוצה להגיע לבוגרים ולשחק אפילו בחו"ל. גם הבן השני שלי, רונן, עשה שבוע נהדר מבחינתו. הוא משחק בהפועל רמת גן וכבש שלושער. אין ספק שאני גאה בבנים שלי, שעושים דרך יוצאת מן הכלל ומי יודע, אולי נזכה לראות אותם מצליחים בענק ואפילו יותר מזה, כמו אבא".
קרלוס צ'קאנה וילדיו (פרטי)מלבד שני בניו הגדולים, הזיכרון לא יכול לשכוח את בנו השלישי, איגור, שלפני כעשר שנים, ב-26 בנובמבר 2011, נפטר מהמחלה הקשה כשהוא רק בן 12. במכשיר הטלפון של קרלוס, הדל מאפליקציות, כיוון שלא מרבה להשתמש בו, מלבד הוואטסאפ, תמצאו תמונה של ילד יפה תואר, עם מדליה שזכה בה כשחקן הפועל רמת גן. איגור צ'קאנה. בשורת הסטטוס בוואטסאפ, מתנוסס לו הכיתוב: 14 BEBE TE AMO TE EXTRAÑO ("אני מתגעגע אליך, 14" – הספרה על חולצת הבן שאיננו).
"האמת שהוא שיחק כמה שנים בהפועל רמת גן, הוא גם היה חולה כדורגל”, מספר על בנו. “היה לו רצון להצלחה הן בפן המקצועי והן בבריאותי. הוא היה ווינר אמיתי", הוא מספר בקול רועד. "היום, לצערי, הוא לא נמצא איתנו וזה ממש כואב הלב לחשוב על זה. קשה לדבר עליו. אנחנו סובלים יום יום, זה לא פשוט בכלל. השעון עצר מלכת, כמו שאומרים. אין יום שעובר ולא מדברים וחושבים עליו".
היום ההוא, שינה אותך?
"אולי מה שהשתנה אצלי זה לא להיות לחוץ בזמן. לא לחשוב רק על הזמן שלי. ברגע שעברנו 6 שנים איתו, עם המחלה שלו, היינו נטו איתו. להיות בבית חולים, לחזור לאימון, ושוב ושוב. הראש שלי היה צריך להיות כל הזמן בשני מקומות. היום אני רגוע יותר, למרות הכאב שלא יישכח לעולם. אלו החיים שלנו. אנחנו עם לב שבור בפנים, אבל החיים ממשיכים קדימה".
קרלוס צ'קאנה (מערכת ONE)כשהוא מסתכל קדימה, הוא רואה המשכיות. לקום בכל בוקר, לא אל כאב שעוטף אותו יום יום, אלא למעשים טובים, אנשים טובים ולכדורגל, שהוא חלק נכבד שעוטף אותו בחיים. אנחנו באמצע העונה ולזכותו כבר 20 שערי ליגה. "הייתה אפילו בעיטת עונשין מ-11 מטרים ו-ויתרתי לגיא לרר. כמה שערים אפשר להבקיע במשחק? 8, לא מספיק? אפשר לתת גם לחברים להשתולל על כר הדשא. היום, בגלל שאני משחק כחלוץ 9 על המגרש, אני רץ הרבה. בסופו של דבר, בא ליהנות, אבל לוקח את הכדורגל בשיא הרצינות. אז אני לא רק קשר. למשל, השבוע שיחקתי בוותיקים כמגן ימני, בגלל שהמאמן היה צריך אותי בעמדה הזו. בסופו של דבר, העיקר זה ליהנות ולשחק ברצינות".
מאיפה הכוחות לשחק כדורגל בגיל 45?
"אני שומר על עצמי. בכל שני, יש לנו קבוצת חברים שמשחקים קט-רגל, יש לי את קבוצת הוותיקים, יש לי גם את טורניר מקומות העבודה שאני נמצא בנבחרת של העירייה, לא מזמן גם השתתפתי בטורניר 6 על 6 כחלק מנבחרת ישראל, חדר כושר וגם משחק במכתש גבעתיים. אז אין רגע דל בחיים שלי. אנשים כבר רוצים להירשם אצלי לחוג 'איך עושים כל כך הרבה בכלום זמן' צוחקים איתי, איך בגיל שלי אני מספיק הכל. בסופו של דבר, זה בא לבד. אני תמיד אומר, לשחק כמה שרק אפשר ולהתפתח מקצועית".
זה הגיע מאבא?
"כן, בהחלט. הוא היה חולה כדורגל"
קרלוס צ'קאנה (חגי נזרי)עד איזה גיל הוא שיחק? 80?
"לא, לא צריך להגזים (צוחק). תשמע, אין ארגנטינאי שלא אוהב לשחק כדורגל. הקטע פה הוא, שאני לא רק משחק אלא נותן דוגמה לילדים שלי. כמה אני רץ על המגרש, גם בגיל שלי, שאני עובד עם מכבי תל אביב, שאין דבר כזה אצלי להיות אגואיסט. קבוצה היא בשביל כולם, לא של בנאדם אחד".
ואתה, עד איזה גיל תשחק?
"אין לי תשובה חד משמעית לזה. לא מסתכל על היום או על מחר. ממשיך כל עוד יש בי הכוח להמשיך ולתת מכל הלב. אני יודע שהתרומה שלי גדולה בכל מקום שאני משחק, גם בקבוצה שלי היום, גם בקט-רגל, וגם בטורנירים השונים".
עדן בן בסט מול קרלוס צ'קאנה (עמית מצפה)בשנתיים האחרונות, צ'קאנה ירד עד לליגה האחרונה בישראל – ליגה ג', שם משחק לצד שמות נוצצים יותר, כדוגמת גיא לרר וכך גם לצד שמות קצת פחות נוצצים, כמו עידו פליישמן, אחד מיושבי הראש של הקבוצה, יחד עם אלדר פשכצקי.
במידה והקבוצה שלך, המכתש גבעתיים תעלה לליגה ב', אתה תמשיך איתה?
"נראה לי שכן. זו המטרה, לעלות ליגה. שנה שעברה פספסנו את זה בחמש דקות. הובלנו 0:1 עד הדקה ה-85 עד שבסוף נפלנו בגלל טעויות שלנו, לא בגלל היכולת של היריבה. השנה, אני מקווה שהמטרה תגיע. אם אוכל להמשיך שנה הבאה, יותר מאשמח".
מהי המכתש גבעתיים בשבילך?
"שחקנים מצוינים, מהעבר של הפועל רמת גן וחלק מקבוצות אחרות. קבוצה עם הרבה ניסיון, שבאה ונותנת 100% בכל משחק. העיקר הוא גם ליהנות מכל רגע. ברגע שיש אנשים טובים במועדון, ההצלחה כבירה".
קרלוס צ'קאנה במדי ריבר פלייט (פרטי)אם כבר מדברים על שמות, ואף הזכרת אותו פעם אחת, איך גיא לרר כשחקן כדורגל?
"וואלה? הוא שחקן ממש טוב. כל פעם שהוא נכנס למגרש, הוא מבקיע ומבשל. למשל נגד פרדס כץ הוא בישל לי. בהחלט רואים שיש לו את היכולת הזו לשחק ככדורגלן מקצועי".
משה חוגג בכותרות. חבר לקבוצה שלך.
"אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי. קודם כל, ממה שהכרתי, מדובר באדם טוב. כשהכל יצא לתקשורת באמת לא תיארתי לעצמי שזה יהיה כזה גדול. בסופו של דבר, אני מקווה שלא היה כלום ושיצא מזה, כי לפי הבן אדם שהכרתי הוא היה בנאדם ממש טוב. מה קרה שם בדיוק? אני לא יודע, אני לא הכתובת לתשובות".
משה חוגג וקרלוס צ'קאנה (רדאד ג'בארה)במעבר חד, אל מול מה שהכרת ועברת במרוצת השנים, מה אתה חושב על רמת החלוצים בישראל כיום?
"האמת היא שאני לא רואה יותר מדי חלוצים טובים כמו שהיו פעם בתקופה שלי. אני לא חושב שהרמה ירדה, אבל היא לא מספיק טובה. בתקופה שלנו הייתה נשמה שקשה לראות אותה בימים האלו בכדורגל הישראלי".
החיים בישראל? התאקלמת?
"כן, טוב לי כאן. יש לי עבודה מסודרת, אני גר בנווה יהושע שברמת גן כבר לא מעט שנים. אין ספק שהחזרה לארץ עשתה לנו טוב. למשפחה, לילדים, לי – לכולם. זה הבית שלי".