44 משחקים בכל המסגרות, 20 שבועות רצופים במקום ראשון בליגה בעונה הרגילה – זה נתון מדהים, מטורף ומחמיא למכבי חיפה. זה לא היה קל. היו עליות ומורדות, פציעות קשות של ג׳וש כהן, דניאל סונדגרן, דילן בטובינסיקה, פייק קורנו, שון גולדברג, סאן מנחם, נטע לביא, דולב חזיזה ועוד.
הייתה עייפות מצטברת – טיסות, המראות ונחיתות, התמודדויות מול אריות כדורגל באירופה בקצב מטורף, קמפיין ליגת אלופות מדהים למרות הפסדים פלוס תבוסות לפאריס סן ז’רמן ולבנפיקה, אבל הירוקים התמודדו בכבוד גדול בלי בונקרים ובלי אוטובוסים, וזה היה כבוד גדול לכדורגל הישראלי.
כמובן שההפסד בליגה להפועל ירושלים, כשהקבוצה בהרכב מלא, היה למעשה תבוסה קשה. שלא נזכיר את בני ריינה – לדעתי ההפסד שהכי מבייש את המועדון לדורי דורות. בחצי העונה הראשונה החבורה של ברק בכר הציגה כדורגל סוחף, התקפי, אטרקטיבי ויצירתי. כזה ללא שיטה, אבל סגנון של ‘אול אין’. שחקנים כמו עומר אצילי, צ’ירון שרי וחזיזה בלטו מאוד בחלק הקדמי ומאחור סונדגרן וקורנו המגנים היו נהדרים.
שחקני מכבי חיפה חוגגים (עמרי שטיין)חלון הראווה של הקבוצה היו הבלמים שהיו נהדרים במיוחד. גולדברג היה בשיאו וכמובן מעל כולם ניצב נטע לביא, הקפטן שהיה מעל כולם והיה מספר 1 בליגה. ואז הגיעה פגרת המונדיאל. כולם בחופש וכשחזרו, משהו התקלקל בממלכה הירוקה. האוויר יצא מהבלון עם הדחה מגביע המדינה וירידה בכושר המשחק.
הכל השתבש. לירוקים היה המון מזל בניצחונות כי היכולת הייתה עלובה בלשון המעטה. ההתלהמות ההתקפית הובילה להפקרות הגנתית, כאשר כל התקפה של היריבות בחצי מתפרצת הובילה למצב של שער ודאי. הבבואה לכך הייתה ההפסד המביש 3:1 למ.ס אשדוד. בכך, קיבלנו קבוצה מופקרת שלא נראתה שנים בכרמל.
נטע לביא (עמרי שטיין)אי אפשר שלא לציין את ההפסד המחפיר 3:0 מול מכבי תל אביב בבלומפילד, שהיה השיא השלילי של האלופה, וכמובן התיקו נגד ריינה בבית, אבל סוף טוב הכל טוב. דיא סבע הוחתם, הפצועים חוזרים לאט לאט והדרבי היה הסימן לחזרה ל’ביזנס’. סגנון ה’אול אין’ חזר, סבע התחיל לרקוד, אצילי חזר לכבוש, שרי המשיך ללהטט והשערים התחילו להגיע והכניסו ביטחון גדול בקבוצה.
העבודה המנטלית של הצוות התחיל לתת אותותיו ומכבי חיפה מגיעה אל הפלייאוף העליון בתיאבון גדול, כי כולם יודעים שאליפות נוספת כשאתה מופיע בליגת האלופות וזוכה באליפות זה עוד שיא שהירוקים ירצו לשבור בכדורגל הישראלי.
עומר אצילי חוגג עם דיא סבע (עמרי שטיין)שרי השחקן המצטיין שלי עד כה העונה. המספרים שלו, הבישולים שלו, המנהיגות, הטוטליות והיציבות שלו לאורך כל הדרך. ממוקדמות ליגת האלופות, דרך ליגת האלופות, וכמובן שבליגה – ההולנדי להט עם שערים ובישולים קריטיים. כמובן שגם בגיל 35 הוא תמיד רץ יותר מכולם.
הערב מול הפועל תל אביב, אצילי שוב הציל את מכבי חיפה וממשיך להוכיח כמה הירוקים זקוקים לו, וכמובן שאי אפשר שלא לציין את ברק בכר, האדריכל, הארכיטקט, המהנדס שעשה הכל מהכל כדי להוביל את החיפאים עד הלום. נשארו לו כמה צעדים קטנים כדי לעשות היסטוריה כפולה ולהפוך למאמן הכי גדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. ברק, להתראות ובהצלחה באירופה בעונה הבאה.
ברק בכר (עמרי שטיין)