אור דדיה עבר בשנתיים וחצי האחרונות את אחת התקופות המורכבות בקריירה שלו. המגן הימני, שגדל בהפועל באר שבע ואף יצא לקדנציה באברדין הסקוטית, מצא את עצמו לא פעם מחוץ לתוכניות המקצועיות, עבר השאלות, התמודד עם פציעה קשה בטחול שכמעט סיימה את הקריירה שלו, ובמשך תקופה ארוכה התקשה לחזור למסלול.
אלא שבחצי העונה האחרונה הדברים השתנו. דדיה הצטרף להפועל רמת גן בחלון ההעברות של ינואר לבקשתו של המאמן מסאי דגו, הפך לבורג משמעותי במערך של האורדונים וסייע לקבוצה להשלים קאמבק מרשים בדרך להעפלה לליגת העל. כעת, כשהוא בן 29 ושחקן חופשי לאחר שסיים את חוזהו בהפועל באר שבע, הוא מרגיש שהקריירה שלו נמצאת בנקודת מפנה חדשה.
בראיון מיוחד ל-ONE, דדיה מדבר על העלייה עם הפועל רמת גן, האמון שקיבל ממסאי דגו, הרגעים הקשים לאחר הפציעה שהובילה אותו לדבריו למצב של "בין חיים למוות", התקופה המתסכלת באברדין, הזכייה של הפועל באר שבע באליפות והשאיפות שלו לקראת התחנה הבאה בקריירה. "החצי עונה הזאת הוציאה אותי לדרך חדשה", הוא אומר, ומבהיר: "אני מאמין שדברים טובים מחכים לי"
אור דדיה (שחר גרוס)איך התחושות אחרי העלייה לליגת העל?
"ברוך השם, ממש מרגש. במיוחד במועדון כזה, במיוחד אחרי התקופה שעברתי, כיף לחזור להרגיש איך זה להיות בקבוצה מצליחה וקבוצה שנלחמת על הצלחות. זה לא תואר, אבל זו קבוצה שנלחמת על הצלחות. זה היה חסר לי בשנים האחרונות. אני ממש מתרגש עם המועדון הזה, עם הקהל הזה ועם מסאי דגו כמובן".
איך אתה מסכם את חצי העונה שעברת בהפועל רמת גן? בכל זאת, בטח היו חששות לרדת מליגת העל לליגה הלאומית.
"כן, חד משמעית. החלטתי לרדת לליגה הלאומית כי אחרי תקופה ארוכה במהלך הקריירה שלי, שבה כמה וכמה פעמים מסאי ניסה לצרף אותי למקומות שהוא היה בהם, בינואר האחרון הוא נלחם עליי כמו שלא נלחמו עליי בכל הקריירה. אמרתי לעצמי שאם מאמן ככה רוצה אותי, לא משנה באיזו ליגה, אני הולך”.
איך זה בא לידי ביטוי?
"זה בא לידי ביטוי בזה שהוא נתן לי את כל הביטחון שמגיע לי ואת כל דקות המשחק. אומנם זה לא התחיל ישר, כי הקבוצה רצה, לא שיחקתי הרבה זמן ולקח לי זמן להניע מחדש, אבל ברגע שהוא נתן לי עוד משחק ועוד משחק רצוף, אז החזרתי על הדשא את מה שאני יודע לעשות. זה לא היה פשוט לקבל החלטה לרדת לליגה הלאומית, אבל ידעתי שאני הולך לעשות ארבעה חודשים טובים, וידעתי שייפתחו לי דלתות אחרי חצי העונה הזאת”.
אור דדיה ואלעד שחף (ראובן שוורץ)איך מסאי נלחם עליך?
"הוא פשוט דיבר איתי כל היום. כל הזמן הפעיל עליי לחץ כדי שאבוא, לחץ לטובה, לא לרעה. עליי, על בועז, על אנשים מבאר שבע, על הבעלים שלו ברמת גן. הוא עשה הכל כדי שזה יקרה. זו הפעם החמישית או השישית שהוא רצה אותי בקריירה”.
ומתי השתכנעת?
”האמת שמיד. ראיתי את המצב שלי בבאר שבע, הייתי חצי עונה ביציע. אמרתי שכשיגיע ינואר אני רוצה להיות כבר ביום הראשון במקום אחר. מסאי היה הראשון שפנה אליי, שבועיים לפני שנפתח החלון, ואמרתי: 'זהו, אני הולך על זה'. לא חיכיתי לשום דבר אחר”.
מה הפתיע אותך כשהגעת להפועל רמת גן?
"הפתיעו אותי מאוד לטובה הקצב והאיכות של האימונים. בסוף יש שם הרבה שחקנים מוכשרים מאוד. מסאי הוא מאמן של ליגת העל לכל דבר, והיחס למקצוע שם היה בהתאם. בגלל זה גם הצלחנו בסוף”.
מסאי דגו מאושר (חגי מיכאלי)כשמסתכלים על כל התקופה שעברת בבאר שבע, כמה מתוקה העלייה הזאת? הרי הפועל רמת גן לא הייתה מועמדת מובהקת לעלייה, וכשמסאי הגיע היא הייתה בפיגור משמעותי.
"כשאני הגעתי זה היה שמונה פור. אני מרגיש שזה סוג של מוציא אותי לדרך חדשה. כי באמת אחרי שנתיים-שנתיים וחצי שלא הצלחתי להביא את היכולת שלי בצורה מקצועית למגרש, באתי לפה ונהניתי. נהניתי מכל דקה על המגרש, והצלחתי להביא את היכולות שלי בהתקפה, את היכולות שלי בהגנה. הצלחתי להביא את אור דדיה ששורף את הקו, שנהנה, מחייך, עושה הגנה והתקפה והוא שחקן משמעותי”.
נחזור קצת אחורה. מאז הפציעה בטחול באימון לא ממש סיפרת מה קרה. אתה יכול לחזור ולספר מה בדיוק קרה שם?
"האמת שזה היה מטורף פשוט. הייתי בין חיים למוות. לא הרבה אנשים יודעים את זה. והדוגמה הכי קלאסית, אני אתחיל מהסוף, היא השחקן של בני יהודה שנפטר השבוע. זה אותו דבר אחד לאחד. הוא הלך הביתה ואני הלכתי לבית חולים”.
איך אתה יודע שזה היה אותו מקרה?
"לפי מה שקראתי ולפי מה שהבנתי מאנשים שמכירים אותו, הבנתי במה הוא נפגע ומה היה לו. וזה בדיוק זה”.
מה בדיוק קרה באותו אימון?
"קיבלתי ברך לצלעות מאחד השוערים”.
אור דדיה (ראובן שוורץ)זה היה אופיר מרציאנו?
"לא, זה היה שוער שלישי, לא זוכר מה השם שלו. מישהו מהנוער. אם זה היה שוער בכיר זה לא היה קורה לי. מיד נשכבתי על הרצפה. לא ממש הבנתי מה קורה. פתאום הרגשתי כאבי בטן, הבטן שלי התנפחה בערך ב-15 סנטימטר".
הרגשת מיד שמדובר בפציעה חריגה?
"לא יכולתי לעמוד על הרגליים. הרגשתי סכינים בבטן. בדקו אותי ויזואלית ובגדול הכל נראה בסדר, אבל בכל מקרה אמרו לי ללכת לבית חולים כדי להיות בטוחים. הגעתי לבית החולים, עשיתי צילום, ופתאום אני רואה חמישה-שישה רופאים נכנסים ויוצאים מהחדר. בסוף הגיע אליי רופא ואמר לי: 'תשמע, אתה נכנס לניתוח. כל הבטן שלך מלאה בדם, יש לך דימום פנימי. באת בזמן'. נכנסתי לניתוח, טיפלו בי מהר ברוך השם, אבל לקח לי המון זמן לחזור למגרשים”.
איך נראה השיקום אחרי הפציעה? מה אמרו לך הרופאים?
"השיקום היה פשוט מאוד - לא לעשות שום דבר עד שלא רואים שהקרע העמוק שהיה לי בטחול נסגר. הכי פשוט שיש. ברגע שהוא נסגר, יכולתי לחזור מיידית לפעילות מלאה. אין הדרגתיות”.
היה חשש לסיום קריירה בעקבות הפציעה?
"חד משמעית. כי הטחול בחודשיים הראשונים לא התאחה טוב. נהיו עליו מלא ציסטות וכל מיני דברים כאלה. אני זוכר שהלכתי לרופא מומחה בתל אביב שליווה אותי, ואחרי חודש וחצי הוא אמר לי: 'תשמע, זה לא נראה הכי טוב. לא נעים לי להגיד לך את זה, אבל תחשוב אולי לשנות כיוון'. ככה הוא אמר לי. הייתי שם עם בועז הסוכן שלי. יצאתי משם עם דמעות בעיניים. אמרתי לבועז: 'אני לא חושב עכשיו על כלום, בוא נראה'. הוא ביקש שנחזור אחרי חודש לבדיקה נוספת, חזרנו, והוא אמר שזה משתפר. ככה בכל חודש, עד שאחרי חצי שנה הוא אמר לי: 'וואלה, מברוק, אתה יכול לחזור'".
איך היה לחזור לשחק אחרי תקופה כזו?
"גם כשחזרתי וחתמתי בקריית שמונה, לקח לי המון זמן להניע מחדש אחרי חצי שנה בלי אימונים בכלל. לא הייתי שחקן פצוע שמתאמן חלקית, אלא לא התאמנתי בכלל. לקח לי המון זמן להניע ולהביא את היכולת שלי. הייתה תקופה מאוד קצרה של שלושה חודשים שבה אתה צריך לבוא מ-0 ל-100, וגם שם לא הייתי מספיק טוב ביכולת. אחר כך חזרתי לבאר שבע ועוד פעם הייתי חצי שנה בחוץ. ואז הגעתי להפועל רמת גן, למאמן שמאמין בי, למאמן שאומר לי: 'קח הכל, תעשה מה שאתה יודע. אני זוכר אותך בדברים טובים'. בסוף זה השתלם לכולם: לי, לו ולהפועל רמת גן”.
שחקני הפועל רמת גן מודים לקהל (חגי מיכאלי)אתה היום שחקן חופשי. איך זה מרגיש אחרי כל כך הרבה שנים?
"האמת שזאת פעם ראשונה בקריירה שאני שחקן חופשי. תמיד היה לי חוזה בבאר שבע. אפילו כשיצאתי לאברדין הארכתי את החוזה שלי בבאר שבע בשנתיים נוספות. זו הייתה הארכת חוזה שלא כל כך פורסמה. בשנתיים וחצי האחרונות הייתי בהשאלות: אברדין, אחר כך קריית שמונה, ואז חזרתי לבאר שבע לעונה האחרונה בחוזה. סיימתי את העונה והנה, עכשיו אני שחקן חופשי. האמת שזה לא הכי נעים. בתור שחקן אתה רגיל לדעת מתי אתה מתחיל, מתי אתה מסיים, שיש משכורת ופרנסה והכל מסודר. אבל ברוך השם, אחרי חצי העונה הזאת אני יודע שדברים טובים מחכים לי”.
יש מצב שחצי העונה האחרונה בבאר שבע, למרות שלא שיחקת, עזרה לך להגיע מוכן להפועל רמת גן?
"האמת שכן. יש שם קצב מאוד גבוה ואימונים מאוד טובים. וגם לזכות באר שבע ייאמר שהם לא חיפשו לנדות אותי או דברים כאלה, אלא נתנו לי להרגיש חלק כמו כל שחקן. בסוף דקות משחק זה כבר עניין של מאמן והחלטות מקצועיות, אבל התאמנתי רגיל וזה מאוד עזר לי. אגב, אני יודע שמסאי ורן קוז’וק חברים מאוד טובים".
אתה מרגיש שההתעניינות בך עלתה בעקבות חצי העונה הזאת?
"לפי מה שאני מבין מבועז, כן. חצי העונה הזאת עשתה טוב ברמת ההתעניינות. אין הרבה מגנים ימניים היום ואין הרבה שחקני הגנה טובים. אני תמיד אומר לבועז שאם אין הצעה, שלא יעדכן אותי. אני לא רוצה לשמוע מי מתעניין ומי עוקב. כשיש הצעה, תגיד לי. אבל הוא אומר שיש דברים שמבשילים. מבחינתי, קודם כל הפועל רמת גן. אם זה יסתדר – מצוין. ואם לא, נפעל בהתאם”.
מי היה שם בשבילך בתקופות הפחות טובות?
"מגיל נוער אני עובד עם ז'אן טלסניקוב. אני בטוח שאתה מכיר אותו. הוא מאמן מנטלי, וגם כשהייתי באברדין עשינו זומים והיינו בקשר רציף. הוא תמיד שמר אותי עם אמונה ועם ההבנה שמה שקורה יכול לקרות לכל אחד. כמובן שגם אשתי וההורים שלי, שליוו אותי עד למשחקים בקריית שמונה וידעו להגיד את המילים הנכונות. המעטפת שלי מאוד בריאה, ובגלל זה הצלחתי לשמור על עצמי”.
ז'אן טלסניקוב ורונן חרזי (ראובן שוורץ)למה לדעתך זה לא עבד באברדין?
"וואו, אם הייתה לי את התשובה הזאת הייתי מאושר. עד היום אני לא יודע. הגעתי בקול תרועה רמה, עשו לי קבלת פנים מטורפת. האימונים היו מדהימים, משחקי האימון היו מצוינים, כבשתי שערים, הכל היה נראה שהולך לפי הספר. ואז מגיע משחק, ועוד משחק, ועוד משחק, ופתאום אני אפילו לא בסגל. נכנסתי למאמן ושאלתי אותו מה אני צריך לשפר כדי לשחק. הוא אמר לי: 'אתה נראה טוב, חכה להזדמנות שלך'. עבר עוד חודש ועוד חודש, כבר הגענו לדצמבר, ושוב אותה תשובה. בסוף הגיע ינואר ואמרו לי: 'אור, תמצא מקום אחר'. עד היום אני לא יודע להסביר את זה”.
יכול להיות שהיה לזה קשר לזה שאתה ישראלי?
"הייתי שם בזמן השבעה באוקטובר. ומה לעשות, לא כל הסקוטים מחבבים את ישראל. ראינו גם את מה שקרה עם ליאל עבדה. אני חושב שבסוף זה אולי שיחק תפקיד קטן, אבל אני לא יכול לדעת בוודאות”.
הרגשת משהו מהשחקנים או בחדר ההלבשה?
"לא. בזמן שהייתי שם לא הרגשתי שום דבר מהשחקנים. להפך. אנשים התעניינו ושאלו. לדוגמה, ג'יימי מקגרת', שהתראיין אחר כך שהוא לא רוצה לשחק נגד ישראל, היה איתי בקבוצה. דווקא הוא כל הזמן התעניין ושאל לטובת ישראל. לא הרגשתי משהו אישי נגדי”.
איך הייתה הרמה המקצועית בסקוטלנד?
"פנטסטית. היחס למקצוע שם הוא אחר לגמרי. הכל סובב סביב הכדורגל, 24 שעות ביממה. טיפולים, ארוחות, חדר כושר, אימונים אישיים. אם אתה רוצה מאמן אישי - יש. אם אתה רוצה אקסטרה על הדשא - יש. כל מה שאתה מבקש, התשובה היא כן. זה היה ברמה מאוד גבוהה”.
חוסה קורטס במאבק עם אור דדיה (רועי כפיר)יש חלום לחזור בעתיד לשחק בחו"ל?
"ברור. חצי העונה האחרונה החזירה לי כל כך הרבה אמונה עצמית שאני יכול לשחק ברמות הגבוהות ולהגיע שוב למועדונים כמו הפועל באר שבע, שנלחמת על תארים, וגם לצאת לחו"ל. יש לי דרכון אירופי וזה יכול לשחק לטובתי אחרי עונה טובה בליגת העל. אני מאוד מאמין בעצמי ואני מאמין שזה יכול לקרות”.
עד כדי כך האמונה בעצמך נפגעה בשנים האחרונות?
”היא לא הייתה ברצפה, אבל אחרי שנתיים-שנתיים וחצי שבהן היו לי אולי עשר הופעות בליגת העל, אתה מתחיל לשאול שאלות. אתה רואה שקבוצה אחת לא מתעניינת, ועוד אחת לא מתעניינת, ועוד אחת לא רוצה, ואתה מתחיל לחשוב שאולי נכנס דור חדש ואתה כבר פחות רלוונטי. אני שמח שהמחשבה הזאת התחלפה במחשבה חדשה של אמונה ואהבה למקצוע”.
שמחת לראות את הפועל באר שבע זוכה באליפות?
"שמחתי כל כך בשביל השחקנים, בשביל המועדון, בשביל רן ובשביל אלונה. בסוף, גם אם מקצועית לא רצו אותי, הם התנהגו אליי הכי יפה בעולם. אפילו רציתי שהם ייקחו את הדאבל. היה מגיע להם לעשות היסטוריה. אני חושב שהמועדון בדרך לשנים מאוד יפות. עושים שם עבודה נהדרת, ואני מאחל להם רק הצלחה".
שחקני הפועל באר שבע רצים לחגוג עם האוהדים (רועי כפיר)ברמה האישית, איפה אתה רוצה להיות בעונה הבאה?
"קודם כל, אני רוצה להמשיך בהפועל רמת גן. חד משמעית. נהניתי שם מהאנשים, מהחדר ההלבשה, ומקווה שמסאי ימשיך. כל המעטפת שם מרגישה לי ממש טובה. אני מאמין שזה יקרה, ואם לא, אני מאמין שאמצא את עצמי במקום נכון וטוב בשבילי”.