הערב (שני) ב-20:30, כשהאורות באצטדיון 'טוטו טרנר' יידלקו והיציעים ייצבעו באדום בוהק, בית"ר ירושלים תעלה לכר הדשא לא רק למשחק כדורגל, אלא לקרב חפירות על עונה שלמה. זהו מפגש פסגה לוהט, טעון ולחוץ, אליו מגיעה הקבוצה מהבירה עם הגב לקיר: אחרי שלושה משחקים עקרים מניצחון, וכשהיא חסרה את העוגן המרכזי שלה בין הקורות, מיגל סילבה המורחק.
בתוך הדרמה הזו, כשעיני כל הכדורגל נשואות דרומה, יעמוד בין הקורות יהונתן עוזר. עבור השוער בן ה-25, זהו לא עוד משחק ליגה; זוהי הזדמנות חייה שכמותה ניתן רק לחלום עליה. לפני שנה וחצי, תסריט שבו הוא עולה בהרכב הפותח במשחק העונה של הכדורגל הישראלי היה נראה דמיוני, אך הערב, המציאות עולה על כל דמיון.
לא קופץ למים, שוחה בהם
עבור עוזר, הכניסה לנעליו הגדולות של סילבה אינה טבילת אש ראשונה. הוא כבר נקרא העונה לדגל (במשחק הניצחון של בית"ר, 1: 2 על קריית שמונה, בעוד משחק ניצחון על בני ריינה 1 :0 , ונכנס במשחק גביע המדינה בהפסד לבני יהודה לאחר הרחקתו של סילבה בדקה ה-73, ובכל פעם שנדרש לעמוד בפרץ, הוא סיים את המשחקים בצורה טובה מבחינתו. מערכת היחסים בין השניים רחוקה מלהיות יריבות קלאסית על האפודה; מדובר בסימביוזה מקצועית, פרגון הדדי והתנהלות שקטה ובוגרת. עוזר לא נזרק הערב אל הלא נודע מתוך פאניקה, אלא נכנס למערכה מתוך היכרות עמוקה עם הסיטואציה וביטחון ביכולתו לספק את הסחורה.
יהונתן עוזר (חגי מיכאלי)אולם, הדרך לרגע הזה לא הייתה סלולה בשושנים. הסיפור של עוזר הוא סיפור של נחישות, של בנאים שבונים את הקריירה שלהם לבנה אחר לבנה, הרחק מאור הזרקורים המסנוור. הוא צמח בהוד השרון, טיפס עד לקבוצת הבוגרים בליגה ב', ומשם, דרך מבחנים מפרכים, פילס את דרכו לליגה הלאומית ולמ.ס כפר קאסם. מי שזיהה את היהלום הלא מלוטש היה מאמן השוערים ג'ניה דונייב (כיום בהפועל ת"א), שראה מבעד לחוסר הניסיון בסיס איתן ובשלות מנטלית נדירה לגילו.
המבחן המנטלי והדרך הסלולה
המעבר לכפר קאסם היה שיעור מאלף בסבלנות. בירוקרטיה צבאית מנעה את שילובו המיידי, אך במועדון התעקשו להמתין לו, החלטה שהתבררה כמשתלמת. עוזר לא קיבל מתנות; הוא התחיל כשוער שלישי, ובעבודה סיזיפית, שקטה והדרגתית, טיפס במעלה ההיררכיה עד שהפך לבעל הבית בשער. הליווי הצמוד של צליל חתוכה, תחילה כקולגה ובהמשך כמאמן, סייע לו לבסס את מעמדו כאחד השוערים היציבים בליגה הלאומית, בדרך לעונת שיא וכמעט עלייה היסטורית לליגת העל.
עוזר עם שחקני בית"ר בסיום הניצחון על ק"ש (חגי מיכאלי)לאחר תחנה נוספת כשוער ראשון בהפועל עפולה, הגיע עוזר לצומת דרכים. הוא הפך לשחקן חופשי, נקודה קריטית בציר הזמן שלו, שהתלכדה בצורה מושלמת עם הפילוסופיה המתגבשת בבית וגן. בבית"ר עקבו אחריו תקופה ארוכה, אך בקיץ האחרון נפלה ההכרעה.
ההימור השקט של בן הרוש
הקרדיט למהלך שייך למאמן השוערים של בית"ר, דודו בן הרוש. הוא לא חיפש שם נוצץ, אלא "סיכון מחושב": שוער עם פרופיל אישיותי שקט, כזה שמתאים ל-DNA של המועדון, מוכן לעבוד קשה בצל ולהמתין להזדמנות בדריכות של קפיץ דרוך. בבית"ר הבינו שיש כאן פוטנציאל שרק מחכה להתפוצץ, והערב בטרנר, ההימור הזה עומד למבחן האולטימטיבי.
יאן זומר (רויטרס)אך יש כאן רובד נוסף, רגשי יותר. יהונתן עוזר הוא לא סתם שכיר חרב; הוא אוהד בית"ר ירושלים מבטן ומלידה. החיבור למועדון לא נוצר במעמד החתימה, אלא זורם בדמו שנים ארוכות. על הדשא, הוא שואב השראה מיאן זומר, שמשחק כיום באינטר האיטלקית, שוער שמשחק הרגל המשובח, המיקום המדויק וקור הרוח הם סימני ההיכר שלו, הרבה לפני הזינוקים הווירטואוזיים. עוזר לא מחפש את ההצגה, הוא מחפש את השקט.
לבד מול הגורל
מי שמכיר אותו מקרוב, מספר על מקצוען אובססיבי. לו"ז השבוע שלו עמוס באימוני כוח, ליטוש משחק הרגל ועבודה מנטלית אינטנסיבית. מבחינתו, קריירה לא נבנית על הבלחה חד-פעמית, אלא על מרתון של שיפור מתמיד.
לקראת משחק העונה, עוזר אמנם לא יזכה לשמוע את שאגת אוהדי בית"ר ביציעים בשל העונש שמונע מהם להיות במשחק הערב , אך בימים האחרונים הוא עטוף באהבה וירטואלית ופיזית. הודעות תמיכה, טפיחות שכם ותחושת אמון גורפת מהסביבה מלוות אותו. הוא מודע כובד המשקל המונח על כתפיו, אך מגיע לטרנר ללא הצהרות מפוצצות.
אוהדי הפועל ב"ש (שחר גרוס)המשחק הערב אינו "רגע של להיות או לחדול", אלא עוד תחנה, הגדולה והמפוארת מכולן, בדרך שיהונתן עוזר צועד בה כבר זמן רב. הוא עולה לדשא אחרי תהליך התבשלות ארוך, עם גב זקוף והבנה ברורה של גודל האחריות, אבל בעיקר עם אותו שקט ואיפוק שאפיינו אותו כשהיה ילד בהוד השרון. הערב, השקט הזה הוא בדיוק מה שבית"ר ירושלים צריכה בתוך הר הגעש של באר שבע, האם זה עזר לו?