בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל קיבל את ערעורה של בני סכנין, ביטל את החלטת בית הדין המשמעתי וזיכה את המועדון מן האישום שיוחס לו על קריאות “כהנא מת” בפסק דין חסר תקדים שקבע שאין מדובר בקריאות גזעניות. המשמעות המעשית: בני סכנין לא תישא בכל עונש משמעתי, לאחר שנקבע כי הקריאות שבמחלוקת אינן מהוות עבירה לפי התקנון. את המועדון ייצגו בהליך עורכי הדין ענאן פרו ואבו שקארה.
הערעור עסק בפרשנות סעיף 20 לתקנון המשמעת ובשאלה האם הקריאות "כהנא מת" עולות כדי קריאות גזעניות. בית הדין העליון קבע קביעה עקרונית ותקדימית, שלפיה אין לראות בקריאות אלה ביטוי לגזענות כהגדרתה בתקנון, אלא ההפך, ביטוי המתנגד לאידאולוגיה גזענית שהוצאה אל מחוץ לחוק ולשיח הפוליטי הלגיטימי.
פסק דין תקדימי והפרשנות לסעיף
בפסק הדין נכתב: "אני סבור כי יש להוציא מגדר התחולה של המושג "דעה פוליטית" בתקנון המשמעת דעות אשר פרסומן הוא בלתי חוקי , כגון פרסום דבר שמטרתו הסתה לגזענות. "דעה פוליטית" היא דעה אשר יש לה זכות קיום כלשהי ב"שוק הדיעות" הפוליטי, אף אם בדוחק רב ואף אם היא בלתית רצויה בעליל. כהנא ותנועתו דגלו באידאולוגיה אשר החוק והפסיקה הוציאו במפורש משוק הדעות בנות-ההתמודדות בשדה הפוליטי. אין מדובר בדיעה בלתי לגיטימית רק במובן החברתי והציבורי, אלא באידאולוגיה בלתי חוקית ממש, אשר היא גם בלתי קבילה בכל חברה תרבותית. אין זה עניין "פוליטי". יהיה זה תמוה אם במסגרת הוראה תקנונית אשר נועדה בעיקרה למגר גזענות, קריאות כנגד גזענות תיתפסנה כעבירה משמעתית. אין הדבר מתיישב עם תכליתה של הוראה זו. העקרונות החוקתיים מחייבים כי ככל שהתקנון מבקש לאסור על פרדיגמה זו, הדבר ייעשה במפורש".
קהל אוהדי בני סכנין (עמרי שטיין)בית הדין הדגיש כי אין מדובר בהבעת עמדה פוליטית לגיטימית שנויה במחלוקת, אלא בהתייחסות לאידאולוגיה שנפסלה במפורש על ידי החוק והפסיקה. מכאן, נקבע, אין בסיס לראות בקריאות שנשמעו כהפרה של סעיף שנועד להיאבק בגזענות.
נוסיף כי פרופסור מיגל דויטש הוא שהציע לא לקטלג יותר את הקריאות "כהנא מת" כגזעניות, והסכימו איתו עו"ד אסף הדסי ועו"ד אורטל קליין. דויטש אף הוסיף נימוק להחלטתו, שזכה להסכמה: "המפלגה שנוסדה על ידי מאיר כהנא ("כך") נפסלה מהתמודדות בבחירות לכנסת, בהיותה מפלגה המסיתה לגזענות. בעקבות כך, כהנא מזוהה בציבוריות הישראלית עם הסתה לגזענות כלפי אזרחים ערביים. הקריאות הפוגעניות של אוהדי המערערת ביחס לכהנא (אשר מת לפני שנים רבות, ב-1990) מהוות מחאה כנגד גזענות כלפי ערבים ודרישה לסילוקה של תופעה זו”.
מיגל דויטש (חגי מיכאלי)עוד קבע בית הדין העליון כי לא נדרש להיכנס לדיון חוקתי עמוק יותר, מאחר שהפרשנות שניתנה לסעיף התקנון פותרת את הקושי מלכתחילה. בפסק הדין נכתב: "נוכח מסקנתי הפרשנית לעיל, המיישבת בין העקרונות החוקתיים לבין פרשנות סעיף 20יג לתקנון, אין צורך לדון בשאלה אם יש לפסול מטעמים חוקתיים את האיסור בהקשר זה, המופיע בסעיף 20יג לתקנון. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, אימוץ פרשנות המסלקת את הקושי החוקתי הטמון בדבר חקיקה, כאשר הדבר אפשרי, עדיף על פני ביטול הנורמה.
המשמעות הרחבה של פסק הדין חורגת מעניינה של בני סכנין בלבד. מדובר בהחלטה תקדימית שמחדדת את גבולות סעיף 20 לתקנון המשמעת וקובעת כי לא כל ביטוי שנוגע לדמות או לתנועה פוליטית ייחשב אוטומטית כ"דעה פוליטית" מוגנת או כעבירה משמעתית, אלא יש לבחון אם מדובר באידאולוגיה חוקית ולגיטימית.
בסופו של דבר, בית הדין העליון קיבל את עמדת ההגנה במלואה, זיכה את בני סכנין מן האישום והבהיר כי תכלית התקנון היא מיגור גזענות, ולא ענישה של ביטויים המופנים נגדה. עבור המועדון, מדובר בניצחון משפטי מלא, ועבור הכדורגל הישראלי, בפסק דין שעשוי להשפיע על אופן אכיפת תקנון המשמעת גם בעתיד.