ביום עבודה שגרתי נשלחתי לסקר את אימון מכבי ת"א בכדורסל במתחם הרב-ספורט בהדר יוסף. בזמן שאני מחכה לצהובים נכנסתי לחדר הסמוך, חדר ההתעמלות.
קרני השמש הבליטו והקרינו את האבק בחדר החצי חשוך עם ריח הגרביים והמזרנים הירוקים שרובנו זוכרים משיעורי התעמלות ביסודי. ושם לצד ילדים קטנים התעמל המדליסט הטרי מאליפות אירופה 2009, אלכס שטילוב.
זמן לא רב לאחר מכן נפצע אותו שטילוב בתחרות בפאריז אחרי שנחת לא טוב על הרגל באמצע תרגיל מסובך. "אני זוכר שירדתי מהמזרן ואמרתי לאדם (באדיר) - מיניסקוס". באדיר הוא הפיזיותרפיסט הצמוד של המתעמל איתו הוא מבלה מאז הפציעה יום יום בטיפולים.
"אני לא זוכר ספורטאי כזה" מספר באדיר, בן דודו של בלם הפועל ת"א, וואליד באדיר. "תענוג וזכות לעבוד איתו, אני רואה גם את הכבוד שהוא מקבל בעולם".
שטילוב עשה על חובבי הספורט רושם אחרי שעלה לגמר אולימפי וגמר אליפות עולם לראשונה במקצוע ההתעמלות שלא ידע הצלחות משמעותיות בעבר.
|
באדיר: "תענוג לעבוד עם ספורטאי כזה, גם בעולם עושים לו המון כבוד" (שי לוי) |
|
באדיר מעסה את ברך ימין הפגועה בזמן שהוא מספר קצת על אופי הפציעה וברקע פניו של שטילוב קפואות. רק אחרי שאלכס מרים את הרגל אנחנו מבינים את כמות הכאב שעיסוי שגרתי יחסית מביא שבועות ספורים אחרי ניתוח ארטרוסקופיה.
כשהוא מתהפך על הבטן ובאדיר מקרב את העקב שלו לאזור הגב אפילו שטילוב לא יכול להסתיר את הכאב, דבר שיכול להראות מהצד כהתעללות של ממש. אדם מחייך ודורש "עוד עוד עוד..." ואלכס מהדק שיניים ומנסה לעצור את הכאב עמוק בפנים.
ומה עם לונדון ? השאלה הנצחית שלנו העיתונאים כלפי החבר'ה האלה שיש להם עוד כל כך הרבה תקוות ומטרות מלבד התחרות הזו שמתקיימת פעם בארבע שנים בעיר אחרת בעולם.
"אני אופטימי, האמת שעוד לא נפצעתי עד עכשיו ואפשר גם לומר שזה בא לי בזמן טוב", מסכם שטילוב עוד יום טיפול לבד במעטה האנונימיות והעבודה הקשה. לא לדאוג כשהוא יהיה על הפודיום שוב כל עם ישראל יהיה איתו.