אנסטסיה גורבנקו סיימה את המשחקים האולימפיים בפאריס בטעם של החמצה. השחיינית המובילה, סגנית אלופת העולם הטרייה, הגיעה בכושר שיא לבריכה שהוקמה ב"לה דפאנס ארנה", אך התקשתה לבוא לידי ביטוי ולא העפילה לגמר במשחים החזקים שלה ב-200 וב-400 מטר מעורב. במרחק הקצר מביניהם היא שימשה כמחליפה והייתה יכולה להתחרות בגמר, לאחר שהשחיינית אלה ראמזי האוסטרלית פרשה ממנו באופן מפתיע, אך היא הייתה בארוחה של הוועד האולימפי ופספסה את ההזדמנות לשחות בו.
כחודש וחצי אחרי שחזרה מבירת צרפת, אנסטסיה החליטה לשים את הפרשה מאחוריה ולהתחיל להתכונן לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. בגיל 21 יש לה עוד הרבה לאן לשאוף. "לא סיימתי את הקריירה האולימפית שלי והחלום שלי זה להמשיך לעוד שתי אולימפיאדות", אמרה גורבנקו בראיון מיוחד ל-ONE. "אני עדיין צעירה ועדיין רוצה להשיג הישגים. אם אהיה מחליפה לגמר שוב? בפעם הבאה אני אהיה בבריכה, זה בטוח".
גורבנקו חשפה מה עבר עליה ביום בו הייתה אמורה להתחרות בגמר: "באותו היום בקושי ישנתי בלילה, בבוקר ידעתי שיש להורים שלי כרטיסים לגמר של ה-200 מעורב ואמרתי להם שאני רוצה להצטרף אליהם ליציע. ואז שמעתי על הארוחה, אמרו לי שזה לספורטאים, שאלתי מי שם, אמרו שכולם הולכים ואמרתי 'טוב אז אני גם אלך'. זה היה בבית מסוים בפאריס, אירחו אותנו ממש יפה, אבל התבאסתי ממה שקרה".
אנסטסיה גורבנקו (רדאד ג'בארה)איך הודיעו לך על זה שאת מפספסת את הגמר?
"היינו באוטובוס בדרך לארוחה, המאמן של הנבחרת אייל עילם קורא לי קדימה ואומר לי 'מישהי נמחקת מהגמר ב-200 מעורב'. בהתחלה חשבתי שהוא עובד עליי, אמרתי לו 'אוקיי, איך אני אסע לשם עכשיו? אנחנו באוטובוס בדרך לארוחה וכל האוטובוסים תמיד מסתבכים בדרך'. בדקתי וזה היה 25 דקות נסיעה לבריכה והמשחה היה עוד 40 דקות, אז שאלתי את המארגנים אם אפשר להזיז את המשחה לסוף ההצגה כדי שאספיק, אמרו לי שזה לא אפשרי, וזה לא היה הגיוני להגיע לשם בזמן כל כך קצר. שאלתי את יעקב טומרקין מה לעשות והוא אמר לי 'אני הייתי מוריד אותך מהאוטובוס ושולח אותך עכשיו עם ניידת משטרה עד לבריכה'. אולי יכולתי להגיע עם ניידת משטרה, אבל להיות בגמר בלי חימום? זה לא תקין. הבנתי שאין לי איך לצאת מזה בצורה טובה".
כמה זה הפתיע אותך?
"זה מעולם לא קרה בגמר אולימפי, הרי אף אחד לא חולה פתאום 40 דקות לפני המשחה. האוסטרלית הייתה יכולה לבוא ולהגיד לי 'תקשיבי אני לא מרגישה טוב, אבל אני לא נמחקת מהרשימה אז תהיי בבריכה ואולי תתחרי'. אני עשיתי את זה עם הסינית לפני שנמחקתי ממשחה בפאריס, אמרתי לה 'תהיי בהיכון, אני לא אשחה בערב', אבל האוסטרלים לצערי לא עשו את זה".
אוקיי. אז את יושבת באוטובוס בדרך לארוחה ומה עובר עלייך אחרי שהבנת שלא תהיי בגמר?
"באותו הרגע כאב לי הלב, נהיה לי חם בכל הגוף, לא מצאתי שום פתרון לזה ולא ידעתי מה אפשר לעשות. זה היה מתסכל. ישבתי בהלם, אין איך לצאת מזה בטוב. הייתי בלי שום ציוד כי רוקנו את הכל מהבריכה יום לפני, אבל הייתי משיגה חליפה שם. הבעיה שלא הייתי שם".
אנסטסיה גורבנקו באירוע (פרטי)בכית?
"ברור. הייתי עם דמעות בעיניים כל הערב, במשך כל הארוחה. כל הזמן שם חיפשתי פרצוף מוכר שיגיד לי מילה טובה. הכי מבאס זה שאף אחד לא ידע איך לעזור לי לצאת מזה. אומנם השחיינים ניסו לנחם אותי, אבל כל הזמן שם הרגשתי שהייתה לי הזדמנות להופיע בגמר אולימפי ולא יכולתי לממש אותה, וזה ביאס אותי. בפאריס התחלתי ממש טוב, אחר כך הייתה ירידה, ודווקא בסוף עליתי ביכולות והרגשתי שיכולתי לסיים את כל הסיפור אחרת, אבל הכל השתבש. זה מה שהרגשתי".
דיברת עם מישהו מסביב?
"באתי לדייב מארש ואמרתי לו 'מה אתה חושב על מה שקרה?', הוא אמר לי 'אני הייתי אומר לך להיות שם מראש', אבל זה לא קרה. הוא היה היועץ שלנו. הייתי עם דמעות בעיניים כי הבנאדם גידל אותי והוא עדיין לא ידע ממש מה לומר לי בסיטואציה הזאת ואיך לנחם אותי אחרי הכל. ממש התאכזבתי. הרגשתי שיכולתי לעשות הישג שלא היה לשחיין ישראלי בגמר הזה ואז זה היה צובע את האולימפיאדה שלי בצבעים שמחים יותר. הבנאדם היחיד שעזר לי בסיטואציה הזאת זו דווקא יעל ארד שאמרה לי 'מה שעשית זה המעשה הנכון, זה לא היה מקצועי לנסוע ולהתחרות במצב הזה'. אני מעריכה אותה על זה, כי בפאריס היא הייתה היחידה שנתנה לי חיבוק במצב הקשה שהייתי בו. אף אחד אחר לא ידע איך לדבר איתי על זה".
המאמן שלך טום ראשטון עזב את פאריס יום לפני הגמר ב-200 מעורב וסיימתם את התחרות מבחינת הנבחרת יום לפני כן. למה?
"שאלתי אותו לפני הגמר מה לעשות, הוא אמר לי 'את יכולה ללכת לצפות בבריכה'. הוא גם לא חשב שמישהי תרד מהרשימות. בכלל, טום ראשטון היה עם נבחרת אסטוניה כי האיגוד שלנו לא נתן לו אקרדיטציה לנבחרת ישראל, אז הוא היה בטיסה כשאני הייתי בעניין הזה כי אשתו הייתה בהריון והוא רצה להיות איתה שזה לגיטימי. מה הוא חשב על זה אחר כך? הוא הופתע מזה, באף גמר לא היה שחיין שירד מהרשימות חוץ מהמקרה הזה".
אנסטסיה גורבנקו ותום ראשטון (אסי ממן)בדיעבד, היית פועלת אחרת?
"אני אולי מצטערת על זה שלא הייתי עקשנית מספיק כדי להיות בבריכה בכל זאת. גם לי יש חלק בזה, גם אני עשיתי טעות - אבל הצוות היה אמור להתנהל אחרת. בדיעבד, אחרי שדיברתי עם כולם, הבנתי שכולנו למדנו מזה לקח. כולנו קיבלנו שיעור. אני בטוחה שזה לא יקרה שוב, אני אהיה בבריכה בפעם הבאה כשאהיה מחליפה".
כל המדינה דיברה על זה. מה את חושבת על כל מה שקרה לעיני כל בגלל הסיפור של הגמר?
"זה באסה שזה יצא על חשבוני ועל שמי, כי אני רוצה שיזכרו את הכל לטובה. מצד שני, אולי ייצאו מזה כמה דברים חיוביים, כי כולם ראו שיש הרבה בלגן בנבחרת מאחורי הקלעים ושצריך לטפל בזה. ההתנהלות המערכתית הייתה בעייתית, התעסקנו בזה הרבה שנה קודם ולצערי זה יצא לעיני כולם בפאריס".
למה את מתכוונת?
"לפני אולימפיאדת פאריס היו אנשים שחשבו שהכל ורוד, אבל היו בעיות וזה צף. היו הרבה שינויים באיגוד ולא הייתה את היציבות במערכת שעטפה אותנו. הרבה אנשים זזו, בא מנכ"ל, הלך מנכ"ל, היה מאמן, לא היה מאמן. הלוואי והאיגוד יבנה צוות מקצועי ומערכת חזקה ויציבה יותר לשנים קדימה, אני מאמינה שזה יקרה. אם הדברים ישתפרו, אני אגיד שזה אולי יצא לטובה כל הסיפור הזה. אומנם התבאסתי שזה יצא על שמי, אבל אין לי בעיה עם זה כל עוד אני, הנבחרת והשחייה הישראלית נרוויח מזה בעתיד".
אנסטסיה גורבנקו (רדאד ג'בארה)איך את רואה את ההתנהלות סביבך באיגוד כרגע?
"האיגוד גידל אותנו ונתן לי המון דברים כדי להצליח, בהתחלה קיבלתי אופציות שאנשים אחרים יכולים רק לחלום עליהם והשקיעו בי המון כי התאמנו עם השחיינים הטובים ביותר, אבל למרות הכל הניהול של הנבחרת לא היה יציב מספיק בשנים האחרונות. ברגע שבוחרים צוות מקצועי, צריך שהם יישארו איתנו עד לוס אנג'לס 2028 כי בסוף אני צריכה גם את התמיכה ושהם יעזרו לי על בסיס ההיכרות בינינו. זה כאילו לפני כמה שנים שתלו עץ, השקו אותו, ואז בשנה האחרונה הפסיקו להזרים לו מים, אז עדיין קצרנו את הפירות בזכות ההשקעה שהייתה לפני כן - אבל אם ההתנהלות מסביב תמשיך גם עכשיו האיגוד משקיע בי הרבה, זה עלול לגרום לנו לנבול. עכשיו אני מנסה להיות אופטימיות שהדברים יתנהלו אחרת, גם בהנהלה של איגוד השחייה ובאגודות צריכים לשים את הפוליטיקה בצד כדי לתת לנו הספורטאים את ההזדמנות להיות הטובים ביותר".
למה שתקת עד עכשיו?
"רציתי לתת לעצמי זמן לעכל ולהבין למה זה קרה ואיך. כשהכל קורה, אני עלולה להגיב באמוציות ולפעמים זה לא הדבר הנכון לעשות. כולם זוכרים את הפרשה הזאת, אבל אני רוצה שיזכרו את ההתקדמות המדהימה שעשיתי בשנים האחרונות כי הערב הזה לא צובע לי את הקריירה בשחור, צריך לקחת את זה בפרופורציות כי זה די יצא מפרופורציות. גם אחר כך, הרבה אנשים ניסו לשמוע מה דעתי במקום להתמקד בהישגים והתעסקו בדברים הפחות טובים".
הרגשת שזה יצא מפרופורציות?
"באותו ערב, כשהכל קרה, הייתי באוטובוס והייתי מבואסת ממש כי אף פעם לא הייתי במצב כזה. יום אחרי נכנסתי לחדשות כי עניין אותי לראות מה קורה במדינה. ראיתי כתבה אחת עליי בכותרות ואז ראיתי את כל הכתבות האחרות על מה שקורה במלחמה בארץ, ואמרתי לעצמי 'וואו, למה אני הסיפור? הבעיות שלי לא כאלה גדולות. כן, זו הייתה אולי התחרות הכי גדולה בחיי, אבל אנשים נלחמים על חייהם במדינה והבעיה שלי לא כזאת גדולה'. סגרתי את הטלפון וזהו, מבחינתי זה מאחוריי".
אנסטסיה גורבנקו (רדאד ג'בארה)בשורה התחתונה, מבחינה מקצועית איך הייתה ההופעה שלך באולימפיאדת פאריס?
"טוקיו ופאריס היו שתי נקודות קיצון. בטוקיו לא היה קהל ולא הרגשתי את המשחקים האולימפיים, אבל בפאריס היה המון רעש ומלא אנשים - והייתי צריכה להתמודד עם זה ועם זה. מקצועית הגעתי בסדר גמור, אבל בצרפת היו איזה 18 אלף איש בבריכה וזה השפיע עליי. התחרות הכי גדולה שהייתי בה לפני כן הייתה של 3,000 איש במקסימום. זה פי כמה וכמה. כמובן שאני לא מרוצה מהתוצאות שלי בפאריס, אבל אני גם לא ממש מאוכזבת. שמתי על עצמי הרבה ציפיות ולחץ, זה לא הלך כמו שרציתי - אבל אני לא נותנת לזה להרוס לי את השנה המדהימה שהייתה לי. בלוס אנג'לס יהיו כבר הרבה יותר צופים, אבל למדתי מהעניין הזה ואגיע מוכנה גם לזה".
האם תמשיכי לעבוד עם המאמן טום ראשטון?
"אני עוד לא יודעת. אני עובדת על כמה דברים, בוחנת כמה אפשרויות, מכללות, לימודים, תוכנית אימונים. לאחרונה טום כבר שלח לי תוכנית אימונים באקסל שנקראת 'לוס אנג'לס שנה ראשונה', אז הוא עדיין איתי ואנחנו עדיין בקשר, אבל אני עוד לא יודעת מה יהיה בהמשך ואיך הדברים יתפתחו כי אני רוצה להתחיל ללמוד במקביל. מבחינתי, הכל פתוח ואני מאוד אוהבת את העבודה איתו".
את רק בת 21, אבל יש מצב שאת מרגישה שכאשר מדברים על שחייה ישראלית את כל הפוקוס עלייך והכל נמצא על הכתפיים שלך?
"אני מרגישה שמכירים אותי יותר מאחרים בנבחרת, וזה קצת מבאס אותי כי גם השחיינים האחרים מוכשרים מאוד. הבעיה בתרבות הישראלית זה שחושבים רק על מדליות, אבל הלו, יש תהליך לפני כן ויש הישגים אחרים שאפשר להשיג. יש לנו נבחרת מצוינת שלא הייתה כמוה מעולם. עברנו תהליך, יש לנו את הנבחרת הכי טובה שיש וכולם צריכים להבין שהם גם ספורטאים אדירים".
אנסטסטה גורבנקו (חגי מיכאלי)בסוף, מדליות שוות גם כסף ויש פה הכנסה מאוד גדולה אם את זוכה במדליה אולימפית. יש מצב שאת מקנאה במדליסטים האולימפיים הטריים? והאם את מצליחה להתפרנס?
"אין בי קנאה, רק הערכה כלפיהם. הם השיגו את זה בזכות עבודה קשה. אני זכיתי בגיל כל כך צעיר לעשות משהו שאני אוהבת ולקבל תמיכה ואהבה ואפילו חסויות מבנק הפועלים, סוזוקי, שופרסל, דנונה פרו, ארנה והאגודה שלי מכבי קריית ביאליק. זה מדהים שהאנשים האלה סביבי ותומכים בי בהצלחות ובכישלונות. הדרך של ספורטאי בנויה מעליות וירידות, אבל הם תמיד שם ונותנים לי את התמיכה. אני ממש מעריכה את זה".
מבחינה מקצועית, מה יהיה איתך בהמשך?
"אני שמה את מה שהיה מאחוריי. מעכשיו אני מנסה להסתכל על מטרות קרובות יותר, כמו אליפות העולם בסינגפור, ואעשה הכל צעד אחר צעד. להגיע לגמר באליפות העולם או לגמר אולימפי זה דבר מטורף. אני מרגישה שיש לי עוד הרבה לאן להשתפר, עוד לא הבאתי באמת את כל היכולות שלי לידי ביטוי".
מדליה אולימפית, זה משהו שיכול לקרות באולימפיאדת לוס אנג'לס?
"אני חושבת שרק אם השיאים שלי יהיו ממש טובים, אז אוכל אולי להגיד שאני מועמדת למדליה. השאיפה של כל ספורטאי היא לעמוד על הפודיום אבל אני לא אהיה אובססיבית למדליה. במשחקים האולימפיים קשה לשבור את השיאים של עצמך, אבל אני צריכה להשתפר ולכוון לשיאים מאוד גבוהים כדי שאוכל לבוא כפייבוריטית. יש עוד ארבע שנים ואין לדעת מה יהיה. מדליה אולימפית זה משהו ענק, אבל לא ארדוף אחריה. קודם כל אנסה להשתפר ולהגיע לרמה גבוהה יותר".
אנסטסיה גורבנקו (רדאד ג'בארה)בתחילת דרכך אמרו שאת מיועדת למדליה אולימפית בפאריס 2024. האם עכשיו יש לך אולי מחשבות על כך שתסיימי את הקריירה ללא מדליה אולימפית אחרי ההופעה בפאריס?
"כן, לאחרונה היו לי מחשבות על זה שאסיים קריירה בלי מדליה אולימפית. זה קרה דווקא בגלל שהרגשתי שהייתי אובססיבית אליה בשנה האחרונה כי חשבתי שאני אולי מסוגלת להשיג אותה גם אם אני לא מועמדת למדליה, אבל אז אמרתי לעצמי שאני לא אעשה את זה שוב. אני לא ארדוף אחרי מדליות, זה לא יקרה שוב כי התהליך שאני עוברת הוא הדבר הכי חשוב. אני רוצה ליהנות, רוצה שיאים חדשים, ובעיקר אני רוצה להסתכל על הקריירה שלי בעוד עשר שנים ולהרגיש שעשיתי הכל על הצד הטוב ביותר ושאני מרוצה. מדליה זה סימן דרך למי שעבד מאוד קשה, לא כולם משיגים אותה. גם אם לא אשיג אותה, זה לא יהיה אסון. עשיתי הרבה הישגים גדולים ואני בטוחה שאפשר להשיג עוד בהמשך, יש לי עוד הרבה מקום להשתפר".