ההודעות הראשונות על פרוץ המלחמה תפסו אותי ביום השני של תחרות גביע העולם בברלין. באותו בוקר היה לי מקצה ל-100 מטר חופשי וכשהתעוררתי ראיתי שהטלפון שלי מפוצץ בהודעות ובסרטונים. בדקות הראשונות הייתי בטוח שעובדים עליי, לא האמנתי שזה באמת קורה.
ניסיתי להתרכז במשחה שלי, אבל טירוף ההודעות והדאגה קיצרו לי מאוד את החימום, כי הייתי עסוק בשיחות לארץ והודעות כדי להבין מה קורה ומה המצב של משפחתי וחבריי. המשפחה שלי גרה באשדוד, וחטפה באותה שבת מטחי טילים והיה קשה להתרכז עם כל הזוועות בדרום. לקחתי החלטה שאני חייב להתחרות עד הסוף, כי זאת השליחות שלי וזה המעט שאני יכול לעשות בשביל המדינה במצב כזה.
לאחר התחרות חזרתי לארצות הברית, שם התחלתי לפני חודשיים את שנת הלימודים השלישית שלי באוניברסיטת לואיוויל. לא קל ללמוד בקולג' שלי בשבועות האחרונים, כי יש אצלנו קבוצה גדולה של פרו פלסטינים, לעומת הקהילה היהודית הקטנה - וכמעט שאין ישראלים.
דניס לוקטב (סימונה קסטרווילארי, באדיבות איגוד השחייה)בשנה שעברה חלקתי דירה משותפת יחד עם שחיין מצרי, עבדלרחמן אל-עראבי, שעבר השנה לאוניברסיטה אחרת. היינו ביחסים טובים והתאכזבתי מאוד מההתבטאויות שלו מתחילת המלחמה שפגעו בי. הוא לא העלה רק סיסמאות של ״Free Palestine״, הוא ממש תומך בחמאס והסטורים שהוא העלה לרשת מוכיחים את זה באופן ישיר. לא יכולתי לשתוק על זה והעליתי ציוץ לרשת שאומר שאני מאוכזב שחבר שלי, שהיה איתי שנה יחד בחדר, תומך בטרור וזה לא יכול להיות שספורטאי ומודל לחיקוי לכל כך הרבה ילדים במצרים מתנהג ככה.
קבוצת השחייה שלי בקולג' תומכת בי והם בעד ישראל, אבל שאר הסטודנטים לא באמת מבינים מה קורה ולמרות שאין להם קשר לקונפליקט והם לא מכירים את ההיסטוריה, חלקם תופסים צד ״אופנתי״ ויוצאים עם דגלי פלסטין. אני פועל מאחורי הקלעים ומדבר עם הצוות באוניברסיטה ועם הנשיאה בשביל לעצור את זה. זה נראה שהם בעדי, אבל הם לא יכולים לעשות כלום והם טוענים שזה ״חופש הביטוי״.
סטודנטים בוחרים צד "אופנתי". דניס לוקטב (איגוד השחייה)פתחתי קבוצת וואטסאפ שכרגע חברים בה 250 סטודנטים, שהם ספורטאים ישראלים בקולג׳ים ברחבי ארצות הברית, והקבוצה הזאת פועלת ממש יפה בנושא ההסברה ומנסה להשפיע בקמפוסים.
לא קל להתאמן בימים כאלה, אבל אני מנסה להישאר חיובי עד כמה שאני יכול, ולמרות שאני מרגיש שאני לא מרוכז במאת האחוזים, אני מצליח לייצר אימונים טובים. אנחנו חייבים לעשות הכול כדי שבקיץ נוכל לייצג את המדינה בצורה הטובה ביותר בבמה הכי גדולה בעולם, המשחקים האולימפיים בפאריס, וזה מה שנותן לי את המוטיבציה להתאמן בכל הכוח בכל יום.
הובא על ידי אסי ממן