לנצח את הכמעטים: שלזינגר חולם להגיע לטוקיו

הדבר שהכי קשה להתמודד איתו זה חוסר ודאות. בחודש מרץ האחרון, כשהמגפה השתוללה והעולם התחיל להיסגר, כולם מיהרו לחזור הביתה. זה קרה בשיאן של ההכנות לאולימפיאדת טוקיו והשחיינים הישראלים שהתאמנו במרכז השחייה בסן דייגו בחרו לארוז את המזוודה ולחזור לארץ בטיסות האחרונות, אבל מרקוס שלזינגר נקרע בין שתי המדינות והחליט להישאר ליד המשפחה ולא לחזור לישראל.

הוא היה אולי בכושר הטוב ביותר שלו. הקריטריון שעדיין לא השיג, הווירוס ששיבש את העולם, כל אלה בוודאי הוציאו אותו מאיזון פתאום. ביחד עם אנדי מורז, שנשארה גם היא באמריקה, השניים השתדלו לשמור על שגרת אימונים סבירה, וכשהיה אפשר לחזור להתאמן בארץ אחרי הגל הראשון של הקורונה, הם גם חזרו לאימוני הנבחרת. אבל המשחקים האולימפיים נדחו בשנה ולפתע הוא הרגיש איך הכל השתבש.

מרקוס שלזינגר. חוזר להיאבק על הקריטריון (אחמד מוררה)

היום (חמישי) הוא חזר להתחרות ברוטרדם, בתחרות שהייתה אמורה להיות אליפות הולנד אך היא בוטלה ובמקומה מתקיימת כעת תחרות קריטריון אולימפי, בה משתתפים גם שחיינים ישראלים כמוהו. עבורו, זו ההזדמנות לחמם מנועים, לאפס כוונות ולחזור לשגרה, שנה שלמה מאז הפעם האחרונה שבה הוא קפץ למים לתחרות אמיתית.

וזו לא תהיה התחרות היחידה שלו בתקופה הקרובה, כי באמצע החודש הוא יתחרה גם בתחרות הקריטריון הישראלית ובחודש יוני יהיו לו עוד שתי הזדמנויות אחרונות להשיג את הכרטיס ליפן, עם תחרות נוספת בארץ ועוד אחת אחרת בחו"ל. בקיצור, חוזרים לאקשן.

"אני יודע שאני מאוד קרוב להשיג את הקריטריון האולימפי ואני חושב על זה בכל יום", אמר מרקוס שלזינגר. "זה לא כזה רחוק מבחינתי ולא משהו שנראה כל כך קשה, אבל אני עדיין צריך לעשות את הקפיצה הזו קדימה ואני בטוח שאני מסוגל לעשות את זה. אני רוצה שזה יקרה".

מרקוס שלזינגר עם חבריו לנבחרת באימון (אחמד מוררה)

מרקוס בן ה-29 נולד בקליפורניה והגיע לארץ לראשונה ב-2013 למשחקי המכביה, או כמו שהוא מתאר את זה: "באתי לשחות". שנתיים לאחר מכן הוא החליט לעלות ארצה. "זו הייתה החלטה קשה לעבור לישראל, אבל זה הרגיש לי כמו משהו שאני צריך לעשות, אז פשוט עשיתי את זה. עזבתי את הבית והמשפחה, ונשארתי פה".

גדלת בבית עם שורשים יהודיים?
"כן, מהצד של אמא שלי".

ואבא שלך?
"אני לא יודע מה הוא היה. יש לי אחות אחת שצעירה ממני בשנה, יש לי אמא שגידלה אותנו וזהו. אני חושב שאמא ואבא שלי התגרשו כשהייתי בן חמש ומאז היא פשוט גידלה אותנו לבד. את אבא לא ראיתי".

מה זאת אומרת?
"לא הכרתי את אבא שלי. לא ראיתי אותו מגיל שש. אני חושב שהיינו מבלים אצלו בהתחלה פעם בשבועיים בסוף השבוע, אבל בשלב מסוים זה הפסיק ונשארתי אצל אמא".

אז גדלת בלי אבא. זה לא הטריד אותך לדעת איפה הוא?
"לא שאלתי אותה מעולם על זה, זה לא הטריד אותי. היא דאגה להכל אז שום דבר לא הטריד אותי".

מרקוס שלזינגר. תמיד היה על הפודיום, אבל לא זכה לכותרות (אחמד מוררה)

כמה אמא שלך מעורבת בחיים שלך גם עכשיו?
"היא תמיד מעורבת ומגיבה לי על תמונות באינסטגרם כל הזמן. אנחנו בקשר טוב והיא שולחת לי הודעות על כל הדברים הרגילים שאני עושה. כותבת לי שהיא גאה בי, מבקשת שאספר לה מה קורה ומתי אני שוחה. בהצלחות שלי היא המאושרת באדם".

אתה חי בישראל לבד, אז מתי יוצא לכם להיפגש? כל כמה זמן?
"רק כשאני טס לקליפורניה למחנות אימונים אצל דייב מארש. בדרך כלל זה קורה בחודש מרץ. אני נוסע להתאמן ואז נשאר לעוד כמה שבועות איתה".

ואיך החיים שלך בישראל?
"אני מאוד אוהב להיות פה. הכל נגיש. אני אוהב את הכל, בעיקר אני אוהב לגור קרוב לים. מעולם לא גרתי קרוב לים ועכשיו אני גר במרחק הליכה לים של 10 דקות מהדירה שלי וזה ממש נחמד. מזג האוויר בכל העונות הוא נוח מאוד, חוץ מהקיץ. אני לא מעריץ גדול של הקיץ בישראל".

דייב מארש. "הוא לא מאמן, הוא אומן" (איציק בלניצקי)

כמה זה חשוב לך לייצג את מדינת ישראל בתחרויות בעולם?
"זה סופר חשוב. זה כל מה שאני רוצה לעשות, להביא כמה שיותר הצלחה וגאווה למדינה הזו".

מדהים לשמוע את זה ממישהו שהגיע לכאן מארצות הברית. אתה באמת מרגיש שהתחברת למדינה?
"כן. זו תשוקה שלי, אני לא יודע באמת איך להסביר את זה. כשבאתי לפה ב-2013 למכביה,  זה הרגיש מאוד נוח. הרגשתי כאן כאילו אני בבית, וזו הייתה רק הפעם הראשונה שלי כאן. אני לא יודע איך לתאר את זה. כשעזבנו ביום האחרון של המכביה הייתי מאוד קרוב להחמיץ את הטיסה שלי בכוונה ולהגיד לכולם שהחמצתי אותה בטעות רק כדי להישאר פה לעוד כמה ימים, אבל גם הייתה לי את תחרות ארצות הברית הפתוחה על הפרק והמאמנים שלי בארצות הברית מאוד לחצו עליי ללכת לתחרות הזו אז חזרתי".

להשיג את הקריטריון

שלזינגר הוא מסוג השחיינים שלא זוכים לכותרות ענק, אבל הוא ספרינטר שדווקא נותן שואו במים. באליפות ישראל 2019 שלזינגר סיפק הצגה בבריכה ביחד עם מירון חירותי, במשחה ל-50 מטר פרפר. בשלב מוקדמות בבוקר, מרקוס שלזינגר ניפץ את השיא הלאומי של חירותי כשסיים את המשחה ב-23.43 שניות, אבל כמה שעות אחר כך חזר חירותי להיות שיאן ישראל כשקבע תוצאה של 23.40 שניות.

גם בתחרות הלאומית בבריכות קצרות בשנה שעברה היה מאבק צמוד בין השניים. ביום של ה-50 פרפר, שלזינגר שבר במוקדמות את שיא ישראל עם תוצאה של 22.88 שניות, אבל בערב חירותי ניצח אותו בגמר, אחרי ששחה שתי מאיות מהר יותר משיאו של שלזינגר ולמעשה קבע שיא חדש של 22.86 שניות בתום מאבק צמוד בין השניים. תמיד כיף לראות איך שניהם מנסים לגבור אחד על השני, ולפני כארבעה חודשים שלזינגר גם הפגין יכולת מצוינת בתחרות סיום העונה, שם הוא חזר לעניינים בענק וקבע שיא חדש ב-50 פרפר של 22.77 שניות בבריכות קצרות. שיפור של תשע מאיות לשיא הקודם בו החזיק מירון חירותי מדצמבר שעבר.

קרובים קרובים. הפודיום ב-50 פרפר, עם שלזינגר וחירותי (אחמד מוררה)

שלזינגר גם היה קרוב מאוד להשיג את קריטריון A למשחקים האולימפיים בטוקיו ב-50 מטר חופשי. באוגוסט 2019 הוא סיים בתוצאה של 22.24 שניות, כשהקריטריון עצמו עומד על 22.01 שניות. בכלל, שלזינגר שיפר מאוד את התוצאות שלו בגיל 28, דבר שהוא די נדיר אצל שחיינים. שמונה מתוך תשע התוצאות הכי מהירות שלו ב-50 חופשי היו ב-2019, מה שמראה את גודל הקפיצה שעשה ביכולות שלו. בשנה שעברה הוא גם שבר שיאים אישיים ב-50 חופשי, ב-100 חופשי, ב-50 פרפר וב-100 פרפר - וזה לא פחות ממדהים.

לשחיין כמוהו יש הרבה "כמעטים". הוא כמעט עשה קריטריון אולימפי, כמעט הגיע לאליפות העולם האחרונה, כמעט חגג שיא לאומי שהחזיק יותר מכמה שעות בבריכות הארוכות וכמעט הגיע לליגת ה-ISL היוקרתית - אבל השנה הוא החליט ללכת על כל הקופה. קצת חבל שמגפת הקורונה עצרה את הנסיקה שלו, אבל הוא לא מתכוון לוותר על הטיסה לטוקיו.

בשנה שעברה היו לך תוצאות נהדרות.
"כן, משהו התחבר לי סוף כל סוף. הרגשתי את זה".

מה אתה מרגיש לגבי התחרות עם מירון חירותי? אתם שוחים באותן תחרויות ואתם שוברים את אותם השיאים האחד של השני כל הזמן.
"אני אוהב להתאמן עם מירון וגם להתחרות איתו, הוא עוזר לי הרבה. באימונים אם אני קצת מתקשה ורוצה לוותר על עוד הקפה, הוא אומר 'יאללה, בוא נעשה את זה' ואני ממשיך ומנסה לעמוד בקצב שלו. אנחנו מושכים אחד את השני קדימה".

דוחפים אחד את השני קדימה. מרקוס שלזינגר ומירון חירותי (אחמד מוררה)

ב-2019 ראינו התקדמות משמעותית בתוצאות שלך. איך אתה מסביר את זה?
"אני חושב שהשינוי הגדול ביותר היה שפשוט הרשיתי לעצמי לשחרר מכל הלחץ. לפעמים הייתי מלחיץ את עצמי יותר מידי. כשהחמצתי את הקריטריון לאליפות העולם הייתי בדיכאון גדול מזה במשך שבועיים וניסיתי לצאת מזה, אבל כשהייתי בדרך לאימון הראש שלי פשוט לא היה שם וחשבתי לעצמי כל הזמן 'איזה באסה'. ואז פשוט התנערתי מזה ואמרתי 'לעזאזל עם זה, אני פשוט אתמקד בתחרויות הלאומיות ולא אדאג לגבי שום דבר. אין סיבה לדאוג לגבי התוצאות שלי או להילחץ מזה, אני פשוט אתחרה'. ואז במהלך התחרות כאילו דאגתי הראש שלי לא יהיה במקום אחר. לא דאגתי מהעתיד ולא ממה שהיה. שאלתי את עצמי איפה אני נמצא עכשיו ודאגתי להתמקד במה שקורה עכשיו. אני חושב שזה עזר לי המון".

אתה רואה את עצמך בטוקיו?
"כן, בטח".

אתה ממש קרוב לקריטריון, חסרות לך קצת יותר מ-20 מאיות השנייה.
"זה ממש קרוב, אני צריך להתחיל חזק ולתת עבודה מתחת למים, להחזיק את עצמי בתוך הטכניקה לכל אורך ה-50 מטר במקום לשחרר ב-35 מטר כמו שאני בדרך כלל עושה, והכל יסתדר. אני עובד הרבה על זה עכשיו. אני חושב שיהיה בסדר".

יש לך עוד כמה ניסיונות בודדים להשיג את הקריטריון. אתה הולך לתת את כל מה שיש לך בחודשים הקרובים?
"אני חייב. אני חושב שהנסיעות לקליפורניה, לאימונים ולמשפחה, עוזרות לי גם מקצועית וגם מנטלית. אני חושב שעשיתי עבודה נהדרת שם והעבודה עם דייב מארש מאוד תורמת לי. בעיניי, הוא אחד מהמאמנים הטובים בעולם, יש לו יכולת לשים לב לפרטים הקטנים וזה מדהים. אני רואה אותו פחות כמאמן ויותר כאמן, כשהוא עובד איתך באימונים זה כמו לצייר ציור. זו אחת מהסיבות שהשתפרתי כל כך, ביחד עם העבודה אצל המאמנים בארץ. עכשיו כל מה שנשאר לי זה רק לעשות את הטוב ביותר שלי ולגרום לאמא להיות מאושרת".