בימי אולימפיאדת טוקיו 2020, מאמן נבחרת ספרד בשייט מפרשיות 470, גידי קליגר, כבר לא ממש הרגיש שהוא במקום הנכון. החבר'ה שלו כל הזמן דיברו בספרדית, והוא התקשה לשבת וליהנות איתם מחוץ לשעות העבודה בים. הוא היה האדם היחיד בצוות שלא ידע לדבר את השפה ופתאום זה הקשה עליו, בין היתר גם בגלל שמגפת הקורונה אילצה את כולם להסתגר בתוך הכפר האולימפי. עם הזמן, בעיקר בחדר האוכל, הוא שמע קצת עברית והתלהב. וכשהישראלים הציעו לו לבוא לשבת איתם בשולחן, הוא לא היסס. לאט לאט, הבילוי בחברתם הפך להיות הרגל, בעיקר בארוחות הבוקר, וכך, באופן טבעי, המאמן הרגיש שהוא מתרחק מהספרדים ומתקרב לישראלים.
בסיום המשחקים האולימפיים הצוות הספרדי שהוביל, שכלל את ג'ורדי צ'אמר הרננדס וניקו רודריגס, עמד על הפודיום לאחר שזכה במדליית הארד, אבל קליגר לא התרגש מזה במיוחד. "הצרפתים היו מחוץ לכפר האולימפי של השייט ולא ממש ידעתי ספרדית, כך שלא ממש היה לי עם מי לדבר", סיפר קליגר. "תוך כדי התחרות, המנהל המקצועי של ישראל, אלי צוקרמן, צחק איתי ואמר לי 'גידי, למה שלא תעבוד איתנו וזהו?'. אז שאלתי את עצמי 'למה באמת שלא תעבוד עם הישראלים?' וזה היה נראה לי כמו חיבור טוב. רציתי לעבוד עם השפה שלי ולעבוד במקום שגדלתי בו. עשר שנים לא היה לי שום קשר לשייט הישראלי, כבר לא הכרתי אף שייט ישראלי שהיה בא לתחרויות ופשוט חייתי בצרפת כך שהמצב בארץ לא ממש עניין אותי, אבל פתאום הכל חזר אליי והרגשתי שאני מוכן לחזור. ההצעה הרשמית הגיעה יום אחרי המשחקים האולימפיים בטוקיו".
קליגר היה צריך זמן לחשוב וגם להתייעץ עם אשתו, קמיל לקוניטה-קליגר, שזכתה אף היא במדליית הארד האולימפית ב-470 לנשים ביפן, אבל האיגוד הישראלי התחיל ללחוץ. "יו"ר האיגוד שי בובר דיבר איתי בטוקיו וגם המנכ"לית סמדר פינטוב התחילה לעבוד על הכל כבר למחרת. מבחינתי, זה כנראה לא היה הדבר הכי חכם לעשות אחרי שאתה זוכה במדליה אולימפית עם ספרד, אבל הבנתי שאיתם אני מרגיש בבית", הסביר המאמן, שבסופו של דבר הסכים להצעה - ובשבוע הבא הוא יוביל את השייטים הישראלים באליפות העולם שתצא לדרכה בישראל.
נבחרת ה-470 ואנשי האיגוד לפני אליפות העולם שתתקיים בישראל (שחר גרוס)בשייט הישראלי שמחו מהמהלך והרגישו כאילו גנבו סוס מנצח. שי בובר, שעמל על החתמתם של המאמנים גל פרידמן ושחר צוברי לנבחרות גלישת הרוח בתחילת הקמפיין לאולימפיאדת פאריס 2024, דרש להציב גם את גידי קליגר במסיבת העיתונאים שהכריזה על הגעתם ובאיגוד חגגו. כעת, גידי קליגר סוגר שנה כמאמן נבחרת ישראל בשייט 470, ורגע לפני אליפות העולם שתיפתח השבוע בשדות ים, המאמן הישראלי מגולל בראיון מיוחד ל-ONE את מה שעבר עליו בדרך לקאמבק, מדבר על הצוותים הישראלים ומסביר למה הוא חושב שמדליה אולימפית ראשונה לישראל בענף שלו היא לא בשמיים.
“רוצים לזכות במדליה אולימפית ב-2024”
גידי קליגר התחיל לעבוד בנבחרות ישראל בספטמבר 2021, אחרי שהוחלט בעולם לעבור להתחרות באופן שווה, עם צוותים שכוללים אישה וגבר, ולא בתחרויות נפרדות. כמה חודשים לפני אולימפיאדת טוקיו, גיל כהן ונועם חומרי כבר תפסו נקודת פתיחה טובה כאשר הבטיחו זכייה באליפות העולם בזוגות מעורבים, בעוד שנועה לסרי וטל שדה סיימו עם מדליית הכסף העולמית. קליגר ידע שיש פוטנציאל והגיע כדי לחזק את הצוותים הקיימים, אלא שמהרגע בו הוא נחת בארץ הכל התפקשש.
"התחלנו עם חמישה צוותים, אבל זה הצטמצם לצוות אחד בלבד, בגלל שנויה ברעם, גיל כהן וסער תמיר נפצעו. אצל חלקן אלו היו פציעות ישנות שנגררו וחייבו טיפול. כל הפציעות האלה היו ביש מזל אחד גדול. הכל השתבש וזה היה די אבסורד, אבל נתתי לרופאים והמומחים להתעסק עם זה, והמשכתי הלאה כדי לעבוד עם מה שיש".
נועם חומרי וגיל כהן (שחר גרוס)מה עושים במצב כזה?
"בגלל שנשארתי עם צוות אחד, הקפצתי נערים מהנבחרות של ה-420 להתאמן איתם והאמת שהם היו מצוינים. לשמחתי, ניתאי חסון ונועה לסרי התחילו לשתף פעולה ושניהם הפכו לאחלה נכס בשבילנו. הבאנו איטלקים שיתאמנו איתנו, נסענו יותר לחו"ל, מצאנו פתרונות ולא בכינו. זה לא היה אידאלי כי רציתי לעשות עבודה רציפה בארץ בשנה הראשונה כדי לעבוד על הבסיס, אבל שינינו תוכניות והמשכנו קדימה".
זה לא מתסכל?
"לא. גיליתי צוותים בני 16 שיש להם פוטנציאל חזק. הם הצטרפו אלינו רק כדי שיהיו אימונים של כמה צוותים שיתחרו ביניהם, אבל האמת שהם הפתיעו אותי. רציתי אפילו שיצטרפו לנבחרת הבוגרת באופן קבוע, אבל בסוף ההורים שלהם החליטו שהם צריכים להשלים בגרויות וללמוד כמו שצריך בבית הספר אז הם לא הצטרפו אלינו לגמרי ולא באו איתנו לנסיעות. אני עדיין חושב שיש פה פוטנציאל שמתאים למשחקים האולימפיים, אבל זה לטווח ארוך. הפורמט הזה של שייט מפרשיות 470 מעורב נשאר עד אולימפיאדת 2028 בוודאות, אז הם יכולים לשאוף להגיע לשם ולעשות הישג משמעותי בעתיד".
ניתאי חסון ונועה לסרי (Nikos Alevromytis)אנחנו לפני אליפות העולם שתתקיים בארץ. מהן המטרות הרשמיות של הצוותים שלך?
"להיכנס לטופ 10. הם עדיין צעירים, חלקם חזרו לא מזמן ועדיין יש הרבה לאן להתקדם".
בדרך כלל צריך הרבה ניסיון כדי לעשות הישג משמעותי ב-470, אבל אתה עובד עם שייטים צעירים. איפה הם לעומת שאר העולם כרגע והאם נוכל לאיים על מדליות בעתיד?
"זה נכון שרוב מי שזוכים במדליות האולימפיות הם מעל גיל 30. זה בין היתר בגלל ששום דבר לא השתנה במשך עשרות שנים בענף הזה, מאז שנות ה-60, כך שהמדינות המצליחות נשארות כאלה ומעבירות את הידע הלאה. הנבחרות המובילות יודעות בדיוק מה לעשות, יש להן מודלים שרצים שנים וכולם שם יודעים בדיוק מה צריך לשנות בכל סירה. בגלל שהן מצליחות, יש להן תקציב בלתי מוגבל, שזה עוזר באופן חד משמעי להשיג יתרון בים בזכות מחקר שהם מבצעים, אבל לנו אין תקציבים כאלה ואין מסורת כזאת. לכן קשה לפרוץ קדימה, אבל יש לי את הניסיון מהעבודה איתם ולמרות שאין לי את המכשירים שאיתם אני יכול למדוד כל דבר שאני רוצה - אנחנו עדיין רוצים לזכות במדליה אולימפית בפאריס 2024".
גידי קליגר. מביא הרבה ניסיון (שחר גרוס)מה זאת אומרת לבצע מחקר על הסירות?
"עם הנבחרות שעבדתי בעבר יש אנשים שכל התפקיד שלהם זה לעשות הרבה בדיקות כדי לעזור לשפר את התוצאות. אין ספק שזה משפר את התוצאות, אבל המודלים האלה צריכים הרבה עבודה וזמן. כשמריצים סירה לתוך מודל טכנולוגי אפשר להתמקד בתנאים שיש באתר התחרות האולימפי ולכוון את הציוד כדי שיתאים לשם, אבל לעשות שינויים קטנים בכלי שיט זה משהו לא קל. הרבה פעמים אתה צריך פשוט לצאת עם הצוות שלך ולשוט בקו ישר כל הזמן באתר התחרות, שזה משהו שמונע ממך לנצל את הזמן לאימוני מהפכים, אימוני סיבובים או אימוני טקטיקה בים".
אז מה עושים בנבחרת ישראל כדי להשתפר ולהדביק את הפער מהטופ העולמי?
"אצלי הכל פועל על פי אינטואיציה. אין לי את המכשירים למדוד הכל ואין לי את הרמה המתאימה לזה כדי שאני אבוא לחדד את העבודה שלנו. בשביל להביא את השייטים שלנו לעשירייה הראשונה בעולם אני עובד קודם כל עם העין שלי, לפי הסתכלות ובעבודה שהיא די מיושנת, אבל היא עדיפה בטווח הקצר. השיפור הוא יהיה הרבה יותר מהיר ככה".
מה מאפיין את הצוותים הישראלים בעיניך?
"בנבחרות הקודמות שעבדתי בהן, בדרך כלל הייתי מקבל את הצוותים המנוסים שיודעים את העבודה והיו צריכים רק ליטושים כדי לזכות במדליות. כרגע הצוותים שלנו בישראל הם די צעירים ואם נתעסק בליטושים לא נגיע לעשירייה המובילה, אבל האמת שזה מתאים לי. זה יותר כיף לעבוד איתם, גם כי בישראל אני מרגיש בבית ולכן אני עובד עם כל הנשמה, אבל בעיקר כי רואים את השיפור מאימון לאימון. אני מאמין בהם וזה יותר מעניין מבחינתי להוביל את נבחרת ישראל. פה אתה באמת רואה את ההשפעה שלך ואתה מרגיש שאתה עושה משהו מיוחד".
ניתאי חסון ונועה לסרי בפעולה (Nikos Alevromytis)אז יותר כיף בישראל מאשר בעבודה עם נבחרת ספרד?
"חזרתי לעבוד בארץ כי אני רואה פה פוטנציאל, כך שאני מאמין שאני באמת יכול לבוא ולהתאים לספורטאים פה כדי שימשיכו להתפתח בשייט. הפידבק יותר מיידי איתם ואני חושב שעשינו התקדמות".
מה גרם לך לחזור לישראל?
"האנשים של האיגוד באו אליי והציעו שאבוא לעבוד בארץ, חשבתי על ההצעה וזה התאים לי בדיוק לתקופה שבה אני נמצא בחיים. בחורף הקודם רציתי לבלות יותר בארץ בגלל המשפחה והקורונה. הבן שלי כבר היה בן ארבע ולא ידע עברית בכלל, כך שרציתי שהוא יהיה בארץ קצת. הוא היה בגן ישראלי כל החורף. אשתי הייתה בהריון, אז היא לא הייתה עסוקה בכלל, והחלטנו שנהיה על הציר הזה של צרפת-ישראל. מעבר לזה, יש לנו יתרון כי אנחנו גרים ממש ליד האתר האולימפי במארסיי, אז אמרתי לעצמי שזה יהיה טוב אם הנבחרת תבוא להתאמן שם יותר וככה כולם יהיו מרוצים. זה יתרון גדול לחיות באזור הזה ולהכיר אותו".
שי בובר וגידי קליגר (שחר גרוס)אשתו חוזרת להתחרות בישראל
בימים אלה, גידי ואשתו קמיל מתגוררים במכמורת, אצל משפחת קליגר המורחבת, ומגיעים מידי יום לשדות ים כדי להתכונן לאליפות העולם. "אשתי חזרה לשוט", גידי ציין בחיוך. "רק לפני חמישה חודשים היא ילדה. בעיניי, היא מטורפת. בזמן שאני מאמן את נבחרת ישראל והיא מתאמנת בנבחרת צרפת, יש לנו בייביסיטר מאחורי המועדון, אז אנחנו יוצאים לים וחוזרים".
קמיל בת ה-37 זכתה כאמור בשתי מדליות ארד אולימפיות, בריו 2016 ובטוקיו 2020, בחרות ה-470 לנשים. לאחרונה החליטה להמשיך גם למשחקים האולימפיים ב-2024 שיתקיימו במולדתה, ממש מול דלת ביתה, והיא מתחרה עם איש צוות חדש, ג'רמי מיו שזכה באליפות העולם ב-2018 ובמשחקים האולימפיים האחרונים ביפן סיים במקום ה-11. גם קמיל וגם ג'רמי הופיעו שלוש פעמים במשחקים האולימפיים וכעת הם ייצאו בפעם הרביעית למסע הזה במטרה לסיים על הפודיום.
גידי קליגר ואשתו קמיל בחוף של שדות ים (אסי ממן)"על הנייר, יש לה מספיק ניסיון כדי להיות הכי טובה בעולם, אבל מבחינה פיזית היא עוד לא ממש מוכנה", הוסיף בעלה גידי קליגר. "לא היה לי שום קשר לצרפת לפני שהכרתי אותה והיא מדהימה בעיניי. בינתיים היא יוצאת להתאמן בשדות ים והיא גם תתחרה באליפות העולם. ההחלטה שלה די הפתיעה אותי, אבל היא לא פראיירית. היא תבוא לנצח".
תוך כדי השיחה, גידי קליגר מביט הצידה ומזהה אותה בדרך למים. במהלך היום המאמן הישראלי מסתובב על החוף, בוחן את ההכנות של הצוותים הזרים, נותן עצות ומחייך כשהוא רואה איך אחד מהצוותים הישראלים עוזר להכין את הסירה של המתחרים שעדיין מנסים להתאקלם. "אנחנו תמיד אוהבים לעזור", הדגיש קליגר, שכבר יצר חיבור עם המטאורולוג שעובד עם פינלנד ושבדיה לאיש התוכנה שעובד עם הנבחרת הישראלית, כדי לחזות מה יהיו התנאים במארסיי בעוד שנתיים. "הם מודדים את התנאים במארסיי כדי שנוכל לקבל מידע טוב. אנחנו משתפים פעולה כי זה טוב לכל הנבחרות. הסקנדינבים הם בדיוק כמונו, כי הם מדברים אנגלית וגם אצלם אם רק תיתן להם איזה רעיון שהוא מחוץ לקופסה - והם עפים עליו".
נועה לסרי וניתאי חסון (אסי ממן)הצוותים הגיעו לשדות ים מכל העולם, אפילו מארצות הברית, וכולם מתלוננים על יוקר המחייה בישראל. הדירות שהם שוכרים יקרות, בתי המלון יקרים, הארוחות יקרות, אבל חלקם נמצאים כבר חודש ימים בארץ ולומדים את אתר התחרות המיוחד. יחד עם זאת, יש צוותים ששופכים כסף על הספורטאים שלהם, כאשר גם הצרפתים הביאו סירה חדשה בקונטיינר מאירופה, במיוחד עבור אשתו ואיש הצוות שלה, גם אם הם יתחרו ביחד לראשונה. אין מעגן לסירות במים, אז הם יוצאים ישירות מהחוף וחלק מהצוותים הזרים כבר שברו את התורן בגלל הגלים, כאשר הישראלים מראים להם איך לצאת בבטחה. "פה היתרון שלנו. אנחנו מכירים את החוף הזה", אומר המאמן.
זה שאליפות העולם ב-470 מגיעה לארץ, מה זה אומר על ישראל?
"שיש פה הרבה צעירים שיכולים לחוות את הרמה של הטופ העולמי, זה ישדרג אותם יותר משנתיים של אימונים לבד בארץ".
הסירות של הצוותים הזרים מוכנות לאליפות העולם בשייט (אסי ממן)כספורטאי זכית בשלוש מדליות באליפויות העולם, כשבמהלך הקריירה שלך יצא לך להתחרות עם אודי גל ועם ערן סלע. מה צריך לעשות כדי לזכות במדליה כזאת בקרוב?
"היו לי גם הרבה פעמים שסיימתי במקום רביעי. במובן מסוים, אני ממשיך לאמן רק בגלל שבכל התחרויות שלי הייתי מוביל במקום הראשון ואז הייתי מפספס את המדליה, אז הגעתי למסקנה שעדיף שאני אעזור לאחרים מאשר שאני אתחרה בעצמי. היו לי את כל הכלים להצליח, אבל הייתה לי בעיה מנטלית כנראה, כי בהתחלה הייתי מצטיין אבל תמיד בתחרויות הייתי בתפקוד של 80%. אשתי היא ההיפך המוחלט ממני. אשתי תמיד הייתה מג'עג'עת, עושה מלא דברים תוך כדי האימונים והתחרויות, ואז כשהיא מגיעה למשחקים האולימפיים אז פתאום היא בתפקוד של 110%. לכן החלטתי שהיא תתחרה ואני אשאר מאחורי הקלעים".
אז ככה הגעת לאמן?
"אחרי האולימפיאדה השלישית שלי, בוועד האולימפי לא היו מרוצים ממני כי תמיד הייתי מפשל באולימפיאדות, אז החלטתי לעבור לגור בצרפת ולהפליג ביאכטות. בצרפת יש יותר הזדמנויות ועושים אחלה כסף, והכל היה הרבה יותר רגוע ופחות לחוץ. הבעיה הייתה שאני ואשתי לא היינו מצליחים להיפגש, כי הימים של התחרויות לא היו חופפים. אז מישהו הציע לי עבודה באימון עם הנבחרת השבדית. התחלתי לאמן אותם ופתאום אהבתי את זה. לא ראיתי את עצמי בתור מאמן, אבל היה לי אחלה חיבור איתם. עבדתי עם פינלנד ושבדיה, ממש נהניתי, וזה התאים לחיים נורמליים בזוגיות שלנו. עשיתי עם השבדים את הקמפיין של ריו 2016 והיינו ממש קרובים למדליה במקום השישי. אחר כך החלטנו לגוון, התחלתי לעבוד עם הספרדים שכל הזמן רצו שאעבוד איתם. כיום, השבדים והספרדים ברמה גבוהה מעל שאר העולם".
גידי קליגר מטפל בסירה (אסי ממן)זה שזכית עם הספרדים במדליה אולימפית בטוקיו, מה זה עשה לך?
"האמת שלא הרבה. זה כמובן עזר לי לקריירה והיו לי מלא הצעות, אבל הלכתי על ישראל. עכשיו אני בקטע של עבודה עם הנשמה. כן, סימנתי וי, זכיתי במדליה, עכשיו אני רוצה לעשות משהו משמעותי יותר".
והמדליה של אשתך לא ריגשה אותך?
"המדליה שלה? כן. נהניתי מזה מאוד. היא בסוף הקריירה, אני מקווה שהיא תתאמן איתנו או אפילו שנתאמן עם הצוותים הספרדים והשבדים, כי זה יעזור לנבחרת ישראל להתקדם. אני נהנה כשאחרים מתקדמים ואני מצליח לעזור להם".
כשאיגוד השייט הציג אותך לאחר החתימה על החוזה, זה היה במסיבת עיתונאים ביחד עם צוות האימון החדש בגלישת רוח שכולל את גל פרידמן ושחר צוברי. מהצד זה היה נראה כמו סוג של קמפיין כזה שהחזיר את הבנים הביתה. זה עשה לך משהו?
"כן, הציגו את זה יפה".
הם גם הציגו את החתימה שלכם על החוזים בתור הישג.
"כן, כי קודם לכן לא הייתה הצלחה גדולה או מאמנים גדולים שעשו הישגים, כנראה בגלל שלא היה מספיק תקציב למאמנים. בעיניי, האיגוד היה צריך לעשות את זה. לא הייתה סיבה שגל פרידמן לא יאמן את נבחרת ישראל בגלישת רוח. זה ששחר צוברי הפסיק להתחרות ומיד עבר לאימון זו גם הייתה החלטה מעולה כי באותה נקודת זמן הוא עדיין היה בעניינים, הוא בא עם מוטיבציה והוא יודע איך הגולשים מרגישים. אם שואלים אותי, באיגוד קיבלו החלטות מצוינות".
גל פרידמן, גידי קליגר ושחר צוברי (שחר גרוס)עד מתי תהיה בישראל?
"אני לא רוצה להישאר מאמן כל החיים. נראה לי שזה הקמפיין האחרון שלי כמאמן, אני לא רוצה להתנוון".
ואם יגידו לך באיגוד "תשמע, התחלנו משהו, תבוא תישאר לעוד קמפיין", אתה לא תרצה להמשיך ולעשות היסטוריה?
"יכול להיות שאמשיך, כן, אבל אני רוצה להתפתח בעוד תחומים בשייט בעתיד. אין לדעת. לעבוד בתור איש מקצוע בשייט תחרותי של יאכטות שמקיפות את העולם זה משהו שקורץ לי. השייט האולימפי תובעני מאוד. באירופה יש הרבה עבודה והרבה כסף גם בענפים שהם לא אולימפיים אז אולי אנסה אותם בהמשך".
לפני שתעזוב, יש מצב שנגיע למדליה אולימפית ישראלית ראשונה ב-470 אחרי כל הפספוסים שהיו לאורך ההיסטוריה?
"כן, יש מצב. למה לא? נראה שאנחנו עובדים בכיוון הנכון. חסר כסף פרטי בארץ, השייט בשבדיה מקושר לאליטה והשייטים מגייסים שם הרבה כסף. בשייט העולמי בסוף זה הפער. המסורת ברוב העולם זה שהכסף מגיע לשייט מהשוק הפרטי בכלל, לא מהמדינה, וצריך שזה יקרה גם פה. צריך ספונסרים".
גיל כהן ונועם חומרי (João Costa Ferreira)ובאיזה מצב הנבחרת עכשיו?
"עוד מוקדם לדעת איפה אנחנו עומדים בהשוואה לעולם, כי ניתאי ונועה התחילו להתאמן רק בחודש מרץ וגיל כהן ונועם חומרי חזרו רק עכשיו בגלל הפציעה שיצרה פערים. זה עוד מוקדם, אבל מטרת העל שלי היא מדליה במשחקים האולימפיים בעוד שנתיים. קודם צריך להגיע לשם כמובן ולהשיג את הקווטה שתחולק באליפות העולם הבאה בהולנד, שם נצטרך לסיים בטופ 8 מבין המדינות, אבל אני אופטימי".
בשורה התחתונה, איך החיים בישראל? אתה מרוצה?
"כן, סבבה. אנחנו חיים בין מכמורת לשדות ים, אזור שיש בו הרבה עבודות שיפוצים בכביש, וגם בים יש לנו עכשיו הרבה עבודה באזור הזה".