האיש שהציל את ילדי בירקנאו על ידי רוח הספורט

בסרטו של רוברטו בניני "החיים יפים" שיצא ב-1997 מצליח גיבור הסרט, גווידו אורפיצ'ה, לשמור על שפיות בגטו תוך שהוא "מייצר" לו ולבנו מציאות אחרת לפיה בכלל מדובר במשחק ילדים. עבור פרדי הירש הי"ד, החיים אמנם לא היו סרט, אבל תרומתו לילדי גטו טרזינשטט ובירקנאו לשם נשלח ב-1943 והאמונה שהחדיר בהם דרך הספורט העניקה הרבה רגעים של אושר רגעי. הירש האמין כי כי גם בתנאים הקשים ביותר יש לשמור על צלם אנוש ועשה את זה דרך אימוני הספורט והחינוך הגופני.

תפיסת עולמו היתה שלמען תקומת העם היהודי יש לחשל את הגוף ולחזק אותו.

להכין את השרירים למאמץ הצפוי להם בארץ ישראל אחרי שהמלחמה תיגמר והם יוכלו לעלות לארץ. הוא פעל במטרה להציל הנוער היהודי תחת השלטון הנאצי משחיקת הערכים, ואת התפיסה הזאת חרט גם באוזני חניכיו בתנועת מכבי צעיר במשפטים כגון 'מבורך מה שמחשל', 'מה שלא מחסל - מחזק' וגם 'הכול אפשרי אם קיים הרצון'.

אגב, האגדה מספרת כי בהיותו בטרזינשטט, נבחר הירש להשתתף במשחקים האולימפיים בשל הישגיו הספורטיביים, אלא שהיטלר אסר זאת עליו. עד היום לא קיים אימות לדברים, אולם אורח חייו הספורטיבים של הירש זכור לכל.

פעל במטרה להציל הנוער היהודי תחת השלטון הנאצי. הירש

הירש הגיע לבירקנאו כדמות של מחנך ונערץ. הגרמנים ניסו להראות לנציגי הצלב האדום תמונה של חיים נורמליים והיו זקוקים לאנשים כמו פרדי הירש שמצידו ניצל את המעמד כדי לדאוג לרווחתם הצעירים במוצרי מזון איכותיים יותר ובאביזרי ספורט.

הנאצים עודדו את הפעילות - הירש ניצל את המצב לטובת הילדים
הביצוע בפועל של הדברים התבטא בתרגילי התעמלות ובמשחקי כדור. הוא הפך את משטחי החומות למגרשי משחקים ויצר את צריף 31, צריף מגורים לבני נוער שבדיעבד הצליח להציל לא מעט יהודים. תחילה הותר להירש לשלב בפעילותו ילדים עד גיל 14 בלבד, אולם בהמשך הצליח לכופף גם את החוקים הללו.

פרדי הירש דאג לתחרויות ספורט כדי לשמור על השפיות

הירש הוסיף לצריף 31 עוד ועוד צעירים בכל הגילאים, חלקם צירף כמדריכים וחלקם כעוזרים. על פי הסיפורים ילדים רבים זייפו את גילם כדי להיות קרובים לאיש שהיה כל עולמם.

הנאצים, שעודדו את הפעילות שיפרו את מזונם של הילדים. המרק שקיבלו היה מזין יותר ולעתים אף הכיל גם בשר. הילדים זכו למנות לחם גדולות יותר, לסוכר ולריבה, ולעתים אף קיבלו לחם לבן וחלב.

הותר לשלב בפעילות ילדים עד גיל 14, אך הירש הצליח לכופף גם את החוקים

"אחרי זמן מה הגיע פרדי הירש. הוא נשלח לאושוויץ....הוא ניסה לרכז את הנוער בצריף אחד ויצר צריף נערים עד גיל 16, צריף מספר 31. הקבוצה שלי שהיתה בבלוק מנתה בערך 40 נערים. זה היה צריף בו יכולנו להימצא במשך היום ובערב חזרנו כל אחד לצריפו. בתוך הבלוק חולקנו לקבוצות, לכל קבוצה היה מדריך. הוא סיפר לנו סיפורים, הוא לימד אותנו שיר, הוא לימד אותנו כמו בבית ספר. לפעמים הכנו הצגות שונות. בבוקר השכם הוציא אותנו פרדי אל השלג, התפשטנו חצי עירומים וכך התחשלנו" (מעדותו של יהודה בקון בארכיון יד ושם) 

הירש ייחס חשיבות גדולה לפעילות הגופנית. המחנכים והוא בראשם הירבו לעסוק עם הילדים בספורט, בהתעמלות, במשחקים ואף בתחרויות כדורגל וכדוריד. השמירה על גוף בריא עם הניסיון לשמור על נפש בריאה בלבו של מחנה המוות היתה המטרה האחת והיחידה שניסו לחתור אליה בהתמדה.

יכול היה להציל את עצמו אבל החליט לוותר
בתחילת מארס 1944, כשארובות המשרפות העלו ענני עשן סמיך ומצחין, היה ברור לכל כי סופו של המחנה הולך ומתקרב. על אף החשיבה כי מחנה המשפחות שהקים הירש ממילא נועד להציג תמונה שיקרית לעולם, הוא הבין כי אין לאן לברוח יותר.

יכול היה להציל את עצמו על חשבון הילדים אבל אפילו לא חשב על אפשרות כזו

ב-6 בחודש, יום ייסוד מעונם בגטו טרזינשטט הכינו הילדים מסיבה, ואחד מהם, יהודה בקון, הלך להזמין אליה את הירש ומצא אותו עצבני ושקוע במחשבות, ביקש סליחה ומסר כי הוא מוותר. יום לאחר מכן נשלחו אסירי "מחנה המשפחות" לתאי הגזים, ביניהם ילדיו של הירש. רגעים ספורים לפני מותם, בחדר בו הסירו את בגדיהם, פצחו בשירת ההמנון הצ'כי ו"התקווה".

העדויות שנגבו מאוחר יותר והמחקרים שנעשו ידעו לספר כי ייתכן והירש קיבל הצעה להינצל ולעבור למחנה אחר אבל אהבתו לילדים היתה הדבר הגדול בחייו והוא לא היה מרשה לעצמו לשמור על עצמו על חשבון החניכים שלו, שכמו שהוא העניק להם רגעי אושר קטנים, צחוק ושמחה, כך גם הם מילאו את שעותיו ואת יומו.

הירש לא היה מסוגל לעמוד בדילמה הנוראית ולבחור בחיים. כדי להימנע מהתחושה ששלח את ילדיו לטבח התאבד הירש בבליעת כדורי לומינל והעצים בכך את סיפור גבורתו.      

כל התמונות בכתבה באדיבות ארכיון בית לוחמי הגטאות