גל פרידמן כבר התרחק מענף השייט. יתרה מכך, הוא יצא לקריירת צילום, הכי רחוק מהגלים, מחוף הים ומהענף איתו הוא כל כך מזוהה. אלא שלפני כמה שנים, היו"ר שי בובר קרא לו לדגל. ביחד עם שחר צוברי וגידי קליגר, שתי אגדות נוספות, הם היו השלושה שאחראים על החזרת הענף למקומו הטבעי, בצמרת העולמית.
פרידמן אף פעם לא אהב תקשורת, אבל אתמול (שבת) הוא עשה הישג חסר תקדים. לאחר מדליית הזהב שהביא לישראל כגולש באתונה 2004 (היה מדליסט הזהב הראשון בהיסטוריה של ישראל), הוא הוסיף גם אחת כמאמן, 20 שנים לאחר מכן.
אז לכבוד המאורע, גם מי שתקשורת אף פעם לא הייתה כוס התה שלו, או יותר נכון לא ייחצן את עצמו יותר מדי, גם פרידמן דיבר. וכשהוא מדבר, זה תמיד מעניין. בראיון מיוחד ל-ONE, הוא סיפר על איך חזר לענף השייט כנגד כל הסיכויים, איך מייצרים אלוף אולימפי ומה המטרות הלאה.
תום ראובני (פרטי)זכית כגולש פעיל בזהב. מה ההבדל לעומת להיות מאמן?
“זה אחרת לגמרי. קודם כל עברו 20 שנים וזה לא שפרשתי לפני דקה ומוניתי ישר למאמן. זה כיף, התרגשות, זה כל כך מגיע לתום שעבד קשה כ"כ הרבה שנים. הוא ממש מקצוען".
איפה מתרגשים יותר?
“זה מרגש באותה המידה מבחינתי".
אתה לא אחד שמוציא את הרגשות החוצה.
“תראה, להדחיק רגשות באולימפיאדה זה אחד הדברים החזקים. גם כשאתה לחוץ, צריך לדעת לא להראות לסביבה שאתה לחוץ ולהשרות על הסביבה את הרוגע. זה עבד לי בתור ספורטאי ועובד לי כרגע עם תום. בסוף אולימפיאדה היא משחק אחר. זה לא רק מי שגולש הכי טוב, אלא גם מי שיודע להתמודד עם הלחץ שמסביב בצורה הכי טובה.
"זה אירוע ענק וזה מטורף בפני עצמו. כאן אני חושב שהייתה לי תרומה גדולה מאוד. בביטחון, בשקט ובאמונה בדרך שאנחנו עושים. לא להתרגש ברעשי הרקע, אלא לדעת להישאר מפוקס כל הזמן".
גל פרידמן באתונה 2004 (רויטרס)כמו שאמרתי, אתה לא נראה כמו אחד שהגולש שלו הביא מדליית זהב אדירה.
“אני עייף (צוחק). אני שמח מאוד, חגגנו, יצאנו לחוף עם שאגות. אנחנו שומרים את שאר האנרגיות לטקס הסיום".
כולם שואלים לאיפה גל פרידמן נעלם, כבר עזבת את הענף לפני כמה שנים ורק לאחרונה חזרת.
“הייתה תקופה שחזרתי לאמן את הנבחרת וזה לא הסתדר. אימנתי את נמרוד משיח וזכינו שלוש פעמים במדליה באליפות העולם שזה היה הישג מטורף. אחר כך אימנתי את שחר (צוברי) שוב פעם וזכינו במדליית כסף באליפות אירופה. אחר כך היו כמה תקופות שלא הסתדרתי עם כל מיני דברים מקצועיים.
“קשה לי הרבה פעמים להתפשר על דברים, לטוב ולרע. אם לא האמנתי בדרך מסויימת, אז העדפתי לא להיות במקום שאני לא מאמין בו. כי בסוף אי אפשר לרמות, אתה מרמה את עצמך. אז אולי הייתי מגיע לאולימפיאדה לפני, אבל בלי תוצאה".
כמה זה הפסד שלהם?
“אני לא מסתכל אחורה. כל דבר לטובה. הייתה לי תקופה מטורפת בחוץ, למדתי המון ואולי אפילו דברים שעזרו לי עכשיו. כל דבר שאתה לומד בחיים עוזר לך בהכל".
שחר צוברי, שרון קנטור, גל פרידמן (World sailing)חשבת שלא תשוב?
“כן. היו רגעים שחשבתי שלא אחזור לאמן שייט. כשעבדתי חמש שנים בחברת רחפנים לא חשבתי על זה. הייתי מרוצה והיה לי כיף ומעניין. הייתי כל כך שקוע בעשייה אחרת, שהשייט לא היה חסר לי".
מה היה המפנה?
“סמדר (פינטוב, מנכ"לית האיגוד) ושי (בובר, יו"ר האיגוד) פנו אליי. לפני ששי מונה, הוא כל הזמן אמר לי לחזור לאמן. הוא גר גם בקיבוץ שדות ים, אז הוא כל הזמן אמר לי בוא תחזור. אמרתי ‘מה אני צריך להכניס את עצמי לזה’. לחץ, נסיעות. עכשיו אנחנו רואים את עצמנו בקצפת שהיא לא מובנת מאליה, אבל לבוא לאמן דגם חדש. כולם כל הזמן שאלו אותי אם אני בטוח שאני רוצה לעשות את זה ושיהיה קשה להצליח עם הגברים, שיש הרבה גולשים גדולים ויש אתגר עם המשקל. בסוף, זו לא הייתה החלטה רציונלית, אלא החלטה עם הלב והרגש. בסוף זה יותר אני".
באותה נקודה שמונית, כשהמצב לא היה טוב, האמנת שנהיה פה בנקודה הזאת באוגוסט 2024?
“זה מטורף. בהתחלה, בתחרויות הראשונות שלנו יחד, כיוונו לעשירייה או לחמישייה במקסימום. ואז אתה מתקרב לאזור החמישייה וכל פעם הוא הפסיד על דברים קטנים. הצלחנו ללמוד לחדד ולדייק את זה ובהמשך עם הביטחון, עם הרוגע ועם ההבנה שהאולימפיאדה היא משחק אחר.
"אמרתי לו שלא ידאג, שהיריבים שלו יתבלבלו. שיש פייבוריטים שלא יתמודדו עם הלחץ וראו את זה על אמה (ווילסון, הגולשת הבריטית שהייתה ראשונה לפני שרון קנטור, לפני הגמר), איך גולשים כל כך טובים עושים שטויות ברגע האמת".
תום ראובני וגל פרידמן (World sailing)כמה זה עוזר לגולש כמו תום לקבל מאמן כמוך?
“לדעתי באולימפיאדה עצמה המון. להישאר רגוע ומפוקס ולדעת איך המשחק הזה מתנהל. זה הרגיש לי הכול טבעי. נשארתי מאוד רגוע, מתעלם מהדברים שלא חשובים".
השיוט ביום שישי נדחה. כמה זה הוסיף ללחץ?
“כל הזמן שאלו אותי, אתה רוצה שיהיה שיוט או שלא? אמרתי שזה בכלל לא מעניין. באולימפיאדת אטלנטה 1996 הייתי בן 20 וחיכיתי יומיים לשיוט האחרון. באתונה היו גם דחיות וימים שלא נכנסנו למים. זה חלק מהמשחק. אז את השאלה הזאת נשאלתי כל היום. אם אתה חותם על המקום השני או רוצה שיוט ואתה מסתכן שאין מדליה. אמרתי שזה בכלל לא משהו שעולה על דעתי. יש תחזית ואם נתחיל לחשוב על דברים כאלה זה ייקח אותנו אחורה. אתה צריך תמיד לחשוב קדימה ולהיות בטוח שיהיו עוד שיוטים”.
“גם לפני חצי הגמר, כשהוא רצה להבטיח את המקום שם, הייתה דחייה בשעתיים בשמש וראיתי שהוא מאבד את זה. אמרתי לו שאנחנו נשארים ממוקדים ושאף אחד לא הבטיח שאם יהיו שלושה שיוטים זה יהיה לטובתנו, ושני שיוטים זה יהיה לרעתנו. מה שיהיה צריך לקרות ואנחנו נעשה את מה שצריך לעשות".
תום ראובני ושרון קנטור (תומר חבז)איך אתה עם המחמאות? הרי כולם מאדירים אותך עכשיו כזוכה בשתי מדליות זהב כגולש וכמאמן.
“אני מתרגש בשביל תום ושמח שבתקופה הזאת הצלחנו להביא מדליה למדינת ישראל".
ספר על התחרותיות עם שחר, שהיה מתמודד שלך גם כגולש.
“ניסו לייצר איזשהו ריב, אבל זה לא עניין אותי. לא מעניין אותי משחקים כאלה ואחרים ובטח לא כאלה שיפגעו בספורטאים. בשנים הללו כמעט ולא הייתי בתקשורת וכל פעם שרצו אמרתי שאני לא רוצה להיות בפרונט. שיש את הספורטאים ואני לא רוצה בגלל שאני אלוף אולימפי לקחת את הזרקורים עליי. אני רוצה לתת להם את הבמה. גם כדי שיתמודדו עם תקשורת וגם כי זה באמת מגיע להם. אני פה מאחורה תומך".
איזה דור יותר גדול, זה או שלך?
“כל הזמן שאלו אותי אם אני מפחד שגולשים אחרים יזכו במדליית זהב וייקחו לי את התהילה. אמרתי שאנחנו מדינה שעוברת תהליך. קודם כל התחלנו להשתתף באולימפיאדות, אחר כך לזכות במדליות, אחר כך בזהב וכו’. זה טבעי ובתור מדינת ספורט אנחנו מתפתחים בצורה מצוינת והופכים להרבה יותר מקצוענים. זה חלק מהסיבות שהצלחנו".
תום ראובני וגל פרידמן (שחר גרוס)נודעת כל הקריירה שלך בזכות הרעב שלך. איך אתה מייצר את זה אצל תום?
“יש לו רעב משלו ואני לא צריך לתמוך. המוטיבציה צריכה להגיע מבפנים אצל הספורטאי".
כמה זה מיוחד להיות פה בתקופה כזאת?
“מטורף. זו ההרגשה הכי טובה בעולם שאנחנו מצליחים בתקופה הזאת במיוחד, לשמח את עם ישראל. אנחנו כל כך חיכינו לראות את הדגל ולשמוע את התקווה. זה היה החלום".
תום ראובני בראיון על הזהב: הרגשה מטורפת