עד לפני פחות משבוע, לא רבים מחובבי הספורט בישראל הכירו את השם תום ראובני. הגולש הצעיר הגיע למשחקים האולימפיים אחרי שסיים בפודיום בתחרויות הגדולות רק פעם אחת וללא הרבה ציפיות.
אלא שככל שעברו השיוטים, התבהרה התמונה – ראובני עשוי להביא מדליה כנגד כל הסיכויים. ביום שישי, הרוחות שלא הופיעו במרינה במארסיי, גרמו לדחייה של יממה נוספת והוסיפו עוד למפלס הלחץ. אבל לאחר חצי גמר וגמר אדירים, הוא עשה את זה והפך לראשון שמביא מדליית זהב בפאריס 2024.
ראובני היה צריך כמה רגעים כדי לעכל את ההישג. בין שיחה עם הנשיא בוז’י הרצוג לפגישה עם ההורים ועם החברה ססקיה, הוא התפנה לדבר על המדליה. נראה שהוא עדיין לא באמת מעכל מה הוא עשה ושהשם שלו הולך להיות שגור בפיהם של כל אזרחי ישראל.
בראיון מיוחד ל-ONE לאחר הזכייה האדירה שהובילה להשמעת "התקווה" במרינה במארסיי, ראובני מדבר על כל התהליך שעבר, התקופות הפחות טובות ומה המטרה הגדולה שלו לעתיד.
באת לא כפייבוריט גדול והפתעת את כולם.
“זה עדיין לא נתפס מה שקרה פה. אף אחד לא ציפה ואהבתי את זה. אני אוהב לבוא כאנדרדוג וידעתי שיש לי יכולות טובות. ידעתי שבשבוע טוב אני יכול לעלות לחצי הגמר ואם אגיע לגמר אז הכול אפשרי".
העובדה שלא היית פייבוריט, זה משהו שדרבן אותך?
“כן. רציתי להוכיח שגם לי מגיע וגם לענף השייט. רציתי להעלות את הענף למעלה. אני מרגיש גאווה גדולה לעשות את זה".
איך זה מרגיש להיות מדליסט אולימפי ועוד עם מדליית זהב?
“זו הרגשה מטורפת. כל כך הרבה שנים שעבדתי בשביל הרגע הזה. זה פשוט לא נתפס. עם כל השנים הקשות שהיו לי בתור ילד שלא היה הכי טוב ולא הכי מצליח, ופתאום עכשיו הכול השתלם. לא הייתי משנה שום דבר כדי להגיע לרגע הזה".
כשאתה אומר שנים קשות, למה אתה מתכוון?
“בתור ילד לא הייתי הכי כישרוני, לא הייתי גולש על. הפסדתי את המבחנים לטוקיו וזו הייתה תקופה קשה. סיימתי רביעי באליפות העולם, כמעט מדליה ואתה נעלם בכותרות. אף אחד לא מכיר אותך ופתאום אתה על גג העולם. אני רוצה להגיד תודה לכל עם ישראל, על כך שברגע זה אני יכול לשמוע את ההמנון ולהיות שמח".
מה זה עושה לך להגיע בתקופה כזאת? בטח עם אח (נתי) שעוד שירת בעזה עד לא מזמן?
“זה מדהים. זה התפקיד שלי בכל המערכת שלנו במדינה ואני גאה שעשיתי את זה הכי טוב שאני יכול. תודה רבה לכל הגיבורים ששמרו עלינו ונתנו לנו את הראש השקט להמשיך להתאמן כדי שהרגע הזה יגיע. סוף סוף הוא הגיע ואני רוצה להגיד להם תודה רבה".
מה המסר?
“עם ישראל חי".
הגעת לפה עם מאמן כמו גל פרידמן, שעשה דבר או שניים. איך זה השפיע עליך?
“גל אמר לי לפני הגמר שהרגע הזה לא בטוח יחזור. שאני קרוב לזהב וזה יישאר איתי כל החיים. פשוט עשיתי את הכי טוב שאני יכול וזה היה מספיק טוב. באתי ולקחתי".
עלו ספקולציות אם עדיף שהשיוט האחרון יבוטל לחלוטין ותזכה בכסף כדי לא לקחת סיכונים לאבד הכול. מה עבר לך בראש?
“כמו שעבר לכולם בראש, עברה גם לי השאלה אם כדאי שיהיו שיוטים או לא כדאי שיהיו שיוטים. אבל תמיד ידעתי שאתחרט אם לא אלחם עד הסוף. שאם יהיה ויתור, תמיד תהיה תחושת החמצה של מה היה אם. אני שמח שהיו לבסוף שיוטים וזה יצא לטובה".
מתי הבנת שאתה יכול לקחת מדליה?
“רק כשעליתי לגמר (צוחק). למען האמת, ביום השני שהתחרנו עליתי מהמקום השמיני למקום השלישי והראיתי יכולות מאוד טובות. ראיתי שהחבר’ה שמתחרים לידי מאוד נלחצים ופתאום לא גולשים כמו בדרך כלל. הייתה הכנה טובה, היכולות היו טובות והראיתי את זה לאורך כל השבוע. הייתי צריך להאמין וזהו".
ראיתם את המדליות בג’ודו. מה זה עשה לכם?
“כל הכבוד לג’ודו. ראינו כמעט את כל הקרבות וזה היה מדהים לראות. זו גאווה למדינת ישראל וגם לנו. אבל תמיד אתה רוצה להיות הכי טוב ולהיות תחרותי. ברגע שהם לקחו ראשונים את המדליה, ידעתי שלא אהיה הראשון ואצטרך לעשות משהו יותר טוב-להביא זהב".
הייתה תחרות איזה ענף מביא יותר מדליות?
“לא (צוחק). כמה שיותר, יותר טוב. אני שמח שהבאנו גאווה למדינת ישראל. אנחנו, הג’ודו וארטיום. אני מקווה שיבואו עוד מדליות".
יש פה דור חדש. פרידמן וצוברי הוחלפו בך ובשרון קנטור. אתם דור ההמשך?
“אני חושב שכן. אנחנו צעירים, אנחנו חזקים והפעם הוכחנו את זה. אני התחלתי לגלוש כששחר זכה במדליה, אז אנחנו הדור הבא. הם שני כוכבים שיושבים על הסירה ונותנים לך טיפים איך לעשות את זה. זה מדהים ואני חושב שגם הם מרגישים את זה".
הנוכחות של המשפחה פה מלחיצה יותר?
“לא. אני מאוד אוהב שיש קהל. אנחנו ספורט שלא מקבל קהל בדרך כלל, אבל לראות אותם אחרי השיוטים ולדעת שהם בחוף מתרגשים ונמצאים במתח שיא, או חווים את אותה רכבת הרים, זה מדהים. זה שהם פה מאפשר לי עכשיו לחגוג ולהיות איתם ולהגיד להם תודה".
החיים שלכם הולכים להשתנות.
“אני רוצה להישאר אותו בן אדם. לא להשתנות. החיים הולכים להשתנות, אבל אני מקווה שרק לטובה".
גרמת לחברה שלך ססקיה ללחץ. התחרת בחצי הגמר מול אח שלה סאם.
“זה היה דווקא מעניין. רציתי שגם אני וגם הוא נזכה במדליה. בסוף זה לא קרה, אבל היה קרב טוב וכל הכבוד לו כי הוא עשה תחרות יפה".
זלזלו קצת בשייט לפני האולימפיאדה?
“בשרון לא זילזלו כי היא באה כמועמדת למדליה וכל הכבוד לה שהיא הוכיחה שהיא שם למרות כל הלחץ. ממני לא ציפו, אבל זה בסדר, כי לא הייתה סיבה לצפות. הוכחתי לכולם שהם טועים".
הגדולה של המאמן שלך גל פרידמן הייתה שהוא ידע להישאר רעב בכמה אולימפיאדות. אחרי שזכית בזהב, איך מייצרים רעב מחודש?
“המטרה שלי ואמרתי אותה לכמה אנשים, היא להיות גולש הרוח המצליח בכל הזמנים. זה אומר שאני צריך לעשות יותר משתי מדליות זהב. מה שיהיה יהיה, אני ממשיך והולך לתת את הכול. גם אם לא, זה בסדר".