לאורך השבוע האחרון הצרפתים התעקשו שיהיה אפשר לשחות בנהר הסיין. בשעות קשות, בהם דגימות המים הראו כי המדדים לא תקינים בגלל הגשמים. בצידי הנהר, לא רחוק מאתר התחרות הוצבו מכונות ענק ששואבות מים ותפקידן לסנן אותם כדי לנקות את הזוהמה ולטהר את הנהר. הבעיה שזה לוקח כמה ימים מהרגע בו פוסקים הגשמים שמציפים את הנהר וסוחפים אליו לכלוך שמייצר זיהום.
לכן תחרות הטריאתלון לגברים נדחתה ביממה לאחר בדיקה שנערכה באמצע הלילה בסמוך למועד האירוע קבעה שאסור לשחות בנהר. המדדים היו קרובים לדרישות איכות המים, כך שהם דחו את האירוע ביום. ואכן, ביממה שאחרי, בדיקה נוספת שנעשתה לפנות בוקר (רביעי) אישרה כי ניתן לרחוץ בנהר. ההודעה נמסרה למשלחת בשעה 3:58 בלילה אחרי שבדיקות המעבדה חזרו תקינות. הצרפתים חגגו, הרחובות הסמוכים נחסמו ושחר שגיב התעורר ליום התחרות שלו, הפעם באמת.
שחר שגיב (רדאד ג'בארה)במשלחת סיפרו: ״ביום התחרות שנקבע מראש שחר שגיב קם באמצע הלילה, קיבל מייל שאין תחרות וחזר לישון. הבוקר, בגלל שהתחרות הייתה בשעה 10:45 ולא ב-8:00 שעון פריז, הוא קם בשעה נורמלית והצוות הודיע לו שהוא יוצא להתחרות. אף פעם בטריאתלון לא דחו לנו תחרות ככה, בטח שלא ארבע שעות לפני מועד התחרות״.
האירוע התקיים סביב אלכסנדר השלישי, באחד המקומות היפים ביותר בפאריס, כאשר מתחתיו הייתה נקודת הזינוק ומעליו קו הסיום. ואז זה קרה. ניתן האות וכולם קפצו למים. למרות שהמים היו נקיים על פי התקן הבריאותי שנקבע, עדיין היה אפשר לראות שאריות של זוהמה בקצה הנהר ואחד מהצופים שעמד בסמוך סינן: ״לא הייתי טובל פה אפילו את הרגליים״.
בזמן ששחר שגיב קפץ למים, המאמן ליאור כהן הכין את האופניים בעמדה 5 ובדק את הצמיגים לקראת הרכיבה. במעבר בין לבין, שגיב קיבל כרטיס צהוב. ליאור עמד ליד השופטים ושאל על מה, ואלו ענו לו: “על סעיף של התנהגות מסוכנת״. גם הוא וגם הטריאתלט הישראלי לא הבינו במה מדובר, אבל המשיכו הלאה.
אולי הסיפור של האמריקאי מורגן פירסון, שזכה במדליית הכסף בתחרות הקבוצתית בטוקיו 2020, סיפק את התשובה מדוע הישראלי קיבל את העונש. על קו הסיום פירסון נראה זועם ומקלל, וכשעיתונאי אמריקאי נגיע עם מיקרופון ושאל לפשר העניין הטריאתלט התלונן: ״שגיב ועוד מתחרה אחר דחפו אותי מתחת למים ואז דחפו אותי כשהייתי על האופניים. אני לא מבין מה הם עושים. בשביל מה הם עשו את זה? בשביל לסיים במקום ה-40 או ה-50? מה ההיגיון בזה? הם הרסו לי את התחרות, בגללם איבדתי זמן יקר ולא הייתי מקדימה. זה לא אמור לקרות. בגללם סיימתי במקום ה-31”.
תחרות הטריאתלון (רדאד ג'בארה)שחר שגיב הגיב לטענות: “אני לא יודע על מה מדובר. הטריאתלון זה ענף כזה של פגיעות. גם אם נתתי מכה או שתיים, קיבלתי אולי עשר מכות - וזה גם מה שגרם לי להיות מאחור בתחילת הדרך, אבל זה חלק מהספורט. אין לי מושג גם על מה קיבלתי את הכרטיס הצהוב״.
זו הייתה אחת מהתחרויות הבודדות בהן ניתן לצפות ממש מהרחוב. אומנם רחובות רבים נסגרו כדי לאפשר להם לרכוב על אופניים ולרוץ, אך בניגוד לטקס הפתיחה שהוביל לסגירה הרמטית של גדות הנהר כדי להגן על המשתתפים, בתחרות הזו אנשים עמדו סביב המסלול בלי אף בידוק ביטחוני. אומנם היו המון אנשי משטרה, מאבטחים משירות הביטחון החשאי, ואפילו חיילים ומסוקים שחגו מעל אתר התחרות, אבל ההמון היה יכול לחלוף ליד ולצפות באירוע בלי שום מגבלה. מרוב עומס, חלק מהצופים עמדו על החומות כדי לקבל זווית טובה לתחרות.
היו גם כמה ישראלים ביציע: “הרגשתי את העידוד והקהל. נהניתי על המסלול למרות שזו לא התוצאה שקיוויתי לה. שמעתי את הקהל הישראלי, המשפחה ובת הזוג צועקים לי לאורך כל הדרך והם נתנו לי את כל הכוחות״, שיתף שחר שגיב. “לצערי לא סיימתי בתוצאה שקיוויתי לה וזה מאוד מאכזב, אבל עצם זה שהגעתי למעמד הזה בפעם השנייה בקריירה שלי זה הישג וגם חוויה שלא אשכח”.
שחר שגיב (רדאד ג'בארה)בסופו של דבר, אגב, הסיפור של השחייה בנהר היה שולי יחסית מבחינת הספורטאים. הם לא הרגישו משהו מיוחד במים ומבחינתם זה הרגיש כמו תחרות רגילה. “האם גדל לי זנב? לא”, צחק הנציג הישראלי. “בינתיים אני לא מרגיש שום דבר מוזר, אבל נחכה כמה שעות ונראה”.