אי שם ב-2012, כשרוג’ר פדרר ניצח את אנדי מארי וזכה כבר בפעם ה-7 בווימבלדון, ספק אם היה איזשהו חובב טניס שהיה מהמר שבעתיד נובאק ג’וקוביץ’, שבאותה שנה היה עם גביע אחד על המשטח הירוק, יהיה אי פעם באותה השורה עם השווייצרי בפרמטר מסוים.
השנים חלפו, ג’וקוביץ’ המשיך לזלול תארים בזה אחרי זה, פדרר המתבגר הצליח לחלץ עוד כמה מייג’ורים פה ושם, אבל עם נובאק, רפאל נדאל ואפילו אנדי מארי שעשה להם לא מעט צרות במשך השנים המשימה הפכה יותר ויותר קשה. ועדיין צמד המילים אגדת דשא היה מזוהה תמיד עם טניסאי אחד והוא לא מסרביה אלא משווייץ.
והנה, 12 שנים אחרי, המשחקים האולימפיים ב-2024 וג’וקוביץ’, עם הניצחון היקר על קרלוס אלקראס היום (ראשון), זכה לראשונה במדליית זהב אולימפית (המדליה השנייה שלו אחרי הארד ב-2008) וביסס את מעמדו כטניסאי הטוב בהיסטוריה של המשחק, שגם בגיל 37 מוכיח שיש לו עוד מה לתת.
37 גמרי גראנד סלאם (בגיל 37), 24 זכיות מתוקות, 99 תארים בסך הכל. אין כמעט שיא או פסגה שנובאק לא הגיע אליה. למרות שלנולה יש את הספירה המיוחדת שלו, כמו שקרלוס בן 21 אבל משחק עם ביטחון של טניסאי בוגר בן 30, כך גם הסרבי בן 37 על הנייר, אבל עם פיזיות ואתלטיות של שחקן צעיר אולי בעשור.
אבל אם באמת נתייחס לגיל האמיתי שלו, יש פה ציון דרך רציני – ג’וקוביץ’ בגיל 37 הפך לאלוף האולימפי המבוגר ביותר בטניס וגם נקם באלקראס על שני הגמרים בווימבלדון.
קשה לדעת אם נובאק יגיע לעוד גמר גראנד סלאם בהמשך, אבל כמו שכבר למדנו כל כך הרבה פעמים – אסור אף פעם להספיד אותו, גם אם זה נראה שהפרישה כבר ממש מעבר לפינה. המייג’ור הבא שעל הכוונת – אליפות ארצות הברית הפתוחה.
אחרי שבבייג’ינג 2008 נובאק ראה את נדאל זוכה בזהב ביחידים והוא נשאר רק עם מדליית הארד, בלונדון 2012 הוא נשא את דגל סרביה, אך סיים ללא מקום על הפודיום אחרי הפסד לג’ו ווילפריד טסונגה.
באולימפיאדת ריו 2016 הוא נוצח מול חואן מרטין דל פוטרו האהוב ובטוקיו 2020 הפסיד לזברב בחצי הגמר ואז גם בקרב על הארד מול פבלו קארניו בוסטה הספרדי הבינוני, גם בזוגות הוא לא הצליח להשיג מקום על הפודיום. כעת, הקריירה האדירה של הג’וקר הגיעה לשיא כאשר הוא זכה בכל תואר אפשרי בטניס, כולל זהב אולימפי.
על היכולות שלו כבר נאמר הכל. נובאק השחקן השלם בהיסטוריה, מגוון, איכותי, פיזיות יוצאת דופן, אתלט על, וכמובן מעל לכל עם מנטליות אדירה. גם הדשא הפחות ירוק עובד לזכותו, המשחק כבר לא מהיר כמו בעבר, הביג-סרברים (אם ישנם) פחות אפקטיביים ונובאק שגם הפך בשנים האחרונות לשחקן רשת יוצא מן הכלל מנצל זאת בצורה אופטימלית.
אחד הגורמים לשדרוג במשחק הרשת שלו הוא בוריס בקר שעבד איתו עד 2016 וגרם לו להרגיש הרבה יותר בנוח בלב המגרש, גם גוראן איבנסביץ’ שעבד איתו ממש עד לאחרונה שיפר לו מאוד את ההגשות, ולנובאק תתפלאו (או שלא) יש כנראה כבר כמה שנים את ההגשה היעילה בסבב העולמי. לא הכי מהירה, אבל הוא יודע להוציא את הסרב הכי איכותי ברגע הכי נכון.