במתחם האימונים של נבחרת הנשים בג'ודו הוצב לוח שסופר את הזמן לאחור ועליו נכתב "מדליית זהב" עם סימן שאלה. בתחילת השנה, שני הרשקו אסף את הג'ודאיות שלו וסימן אותה כמטרה. "הוא הביא מסגרת של לוח מחיק ועליו תמונה של מדליית זהב וכתב בטוש סימן השאלה", סיפרה רז הרשקו. "שני שאל אותנו 'אתן יודעות מה זה?', אמרנו לו 'כן, מדליית זהב', אבל הוא אמר 'זו לא מדליית זהב רגילה, זו מדליית הזהב האולימפית'. אז תלינו את זה שם, באמצע חדר האימונים, ובכל בוקר אחת מאיתנו כתבה בלוח המחיק את הימים שנותרו עד למשחקים האולימפיים".

כשהלוח הראה שמניין הימים ירד לעשרות בודדות, רז הבינה שזה באמת מתקרב. "זה מרגש. אולימפיאדת טוקיו מרגישה כאילו היא הייתה רק אתמול, אבל כשרשמנו את 30 הימים האחרונים זה פתאום היה מאוד מלחיץ", אמרה הג'ודאית. "גם לפני השיחה ששני עשה לנו, אני ידעתי מה אני רוצה מעצמי. הפסדתי בקרב השני בטוקיו לאלופה האולימפית, אבל לא הגשמתי את מה שרציתי להשיג בטוקיו, על אף שזכינו מדליה קבוצתית והייתי בטירוף. חזרתי להתאמן אחרי חודש הכי קשה שיש כדי להשיג את המדליה האישית בפאריס".

רז הרשקו בת ה-26 מנתניה, אחייניתו של המאמן הלאומי בנבחרת הנשים, הגיעה לגמר במשקל של מעל 78 ק"ג. הקמפיין האולימפי הנוכחי שלה התחיל בגראנד סלאם פאריס בקיץ 2021, בה היא סיימה בראש הפודיום עם מדליית הזהב, ויסתיים באולימפיאדת פאריס בקיץ 2024. בדרך היא זכתה במדליות כמעט בכל תחרות, כולל מדליית זהב אירופית ומדליית ארד עולמית. כעת, בראיון מיוחד ל-ONE הספורטאית המובילה במשלחת הישראלית חושפת מה עבר עליה בדרך להצלחה.

"המטרה? מדליית זהב": רז הרשקו פותחת הכל

זה מכביד עלייך כשאומרים 'רז הרשקו מועמדת למדליה אולימפית'?
"לא, זה לא מכביד עליי. רעשי הרקע לא מפריעים לי. זה נחמד שאומרים את זה וזה כיף, אבל אני יודעת מה אני שווה. אוקיי, אני יודעת שאני מועמדת למדליה, אני רוצה אותה, יאללה. אני לא חושבת שיש ספורטאי שעושה את מה שהוא עושה כדי להשיג מדליה. כולנו עושים את זה כדי להשיג את הזהב, זה החלום שלי".

לאור התוצאות נראה שזה אפשרי, אחרי שזכית ב-19 מדליות בשלוש שנים.
"כלום לא בטוח, בטח בג'ודו. הדבר היחיד שאני יכולה להתחייב אליו זה שאעבוד הכי קשה ולא אוותר. אעשה הכל כדי להגשים את מה שאני רוצה".

גם עלית על הפודיום באליפות העולם, משהו שרצית להשיג. זה הוכיח לך שזה אכן אפשרי?
"זה היה חלום ילדות לזכות במדליה באליפות העולם, אחרי שהפסדתי על חודו של שיער באליפות העולם בטשקנט עם הסיפור של הקוקו. הגעתי במטרה ברורה לזכות במדליה באליפות העולם בדוחא לפני שנה. אומנם הפסדתי ברבע הגמר, אבל הלכתי על מדליית הארד ואני שמחה שזה קרה".

רז הרשקו (חגי מיכאלי)רז הרשקו (חגי מיכאלי)

באחת מאליפויות העולם איבדת מדליה בגלל שסידרת את השיער פעמיים במהלך הקרב, שזה אסור. מה היה הסיפור עם הקוקו והאם זה סוג של פצע מבחינתך?
"כן. עשיתי טעות, בלהט הקרב לא חשבתי על כלום ולא הבנתי איפה אני. פתחתי את הקוקו פעם שנייה, קיבלתי עונש שלישי וזה היה הפסד נורא כואב וצורם. אני חושבת על זה בכל יום. 'למה פתחתי את הקוקו?'. זה נורא מבאס כי יכולתי לזכות באליפות העולם, אבל אני מתקדמת קדימה. לדעתי אני הראשונה שהפסידה בגלל זה, אבל יש לי הרבה גומיות חזקות כדי שיחזיקו את השיער עכשיו".

הפגיעה המינית, ההחלטה לדבר - וההצלחה

ב-2018 רז הרשקו נכנסה לקטגוריית המשקל הפתוחה לנשים. זה לא היה קל למישהי בגובה של 1.64 מטר, שהייתה צריכה להבין איך היא מכניעה את היריבות הגדולות שעמדו מולה. "ג'ודו זה מרתון ולא ספרינט, ניסיתי לשפר את מה שיש לי ולהפוך אותו לגרסה טובה יותר מול ג'ודאיות ענקיות", סיפרה הרשקו. "עשיתי הכל כדי שהגוף הקטן שלי יהפוך להיות היתרון שלי. ידעתי שאני לא נראית כמו הספורטאית האולטימטיבית למשקל של מעל 78 ק"ג, חשבתי שאני אפול בין הכיסאות כי אני לא גדולה כמו היריבות שלי, ובהתחלה באמת היה לי נורא קשה עם זה - אבל אני נורא חזקה ויש לי המון שרירים שלא תמיד רואים. שרירים שמנצחים קרבות".

בדרך להצלחה היו לה הרבה נפילות ואכזבות, אבל לפני כשנה וחצי האיגוד העולמי דירג אותה כג'ודאית הטובה ביותר בעולם. "זה לא עבד לידי", התייחסה לכך רז. "זה כיף כשיש הכרה ותוצאות למדליות ולעבודה הקשה. זה היה נחמד להיות מדורגת ראשונה בעולם. זה נתן לי מוטיבציה להמשיך בכל הכוח קדימה. אני אחת כזאת שמקבלת מדליה, חוגגת 24 שעות, מגלגלת אותה, שמה בצד וממשיכה הלאה למדליה הבאה".

רז הרשקו (חגי מיכאלי)רז הרשקו (חגי מיכאלי)

מה את זוכרת מאולימפיאדת טוקיו?
"לא הרבה. זה היה מבאס לחזור לכפר האולימפי בשעה מוקדמת עם החברות במקום להישאר לקרבות על המדליה. קרה מה שקרה וידענו שאנחנו חייבים לפצות על זה, שני הרשקו ואורן סמדג'ה הכניסו בנו אש, קמנו ואמרנו 'זה לא יקרה שוב, אנחנו הולכים על מדליה' ועשינו את זה. עבורי, זו הייתה שמחה מהולה בעצב".

היום את במקום טוב, אבל עברת הרבה קשיים בדרך להצלחה.
"נכון. תמיד אני אומרת שספורט הישגי זה בערך 70-80% הפסדים וכשלונות, וכל השאר זה הצלחות. אף אחד לא יודע ואף אחד לא רואה עד כמה העלייה לפודיום מלווה בכאב. יש הרבה כישלונות ופציעות. הפסדתי שנתיים רצופות כשעליתי למשקל הפתוח בבוגרות. זה היה קשה, היו לי שנתיים לא קלות. בכל תחרות מחדש הפסדתי בקרב הראשון, זה היה תסכול שאי אפשר לתאר אותו. זה היה מבאס. שני והצוות כל הזמן הרימו אותי ותמכו בי. 'את טובה, הכל בסדר, רצים קדימה'. הם לא נתנו לי ליפול וזה השתלם. עכשיו קשה לשמור על זה, אני בלחץ תמידי".

עכשיו את סוג של כוכבת, מדברים עלייך ואת בכותרות. איך את מרגישה עם זה?
"כוכבים יש רק בשמיים, איזה כוכבת? זה מביך אותי, אבל זה נחמד ולא מכביד עליי. העניין שאני עושה משהו ומקבל פידבק, זה משהו יפה".

נבחרת הגנבחרת הג'ודו והמדליות (רויטרס)

מה אנחנו לא יודעים על רז הרשקו?
"אני חושבת שיודעים הכל, לא? כשהייתי יותר צעירה חוויתי הרבה התקפי חרדה ובמצב רוח ירוד, ניסיתי לשמור על אורח חיים רגיל ונורמלי, אבל השגרה הייתה קשה, הג'ודו הלחיץ אותי ובית הספר היה מקשה עליי. יכול להיות שהכל היה בראש שלי, אבל ככה הרגשתי. הג'ודו היה העוגן שלי. הייתי תמיד בלחץ בלתי מוסבר שהיה קשה להכיל אותו, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי".

הרגשת שונה בבית הספר?
"בחטיבת הביניים שזה כיתות ז' עד ט' הייתי בבית ספר בנתניה ולא ממש הייתי חברותית. לא באמת התאמתי את עצמי לסטיגמות ולתבניות. עשיתי ג'ודו שהיה נחשב לספורט גברי, הייתי שמנמנה ונמוכה עם משקפיים, אז היה לי קשה בבית ספר. אני לא רוצה להגיד חרם, כי זה לא היה, פשוט לא הייתה לי אינטראקציה ולא היו לי חברים. הייתי לבד בבית הספר. רק בג'ודו היו לי חברים שהם לכל החיים. בכיתה י' עברתי לפנימייה בווינגייט ושם הכל השתנה כי הייתי עם אנשים שהם כמוני, אז הרגשתי שמצאתי את מקומי, על אף שלא יצאתי לטיולים כי הייתי בחו"ל בתחרויות".

תמיד הרגשת קצת שונה, או שזה היה משהו שנבנה עם הזמן כשהיית נערה?
"בחטיבת הביניים זה הרגיש שאני לא מתאימה לאחרים חיצונית. הרגשתי שונה".

מה עבר עלייך בדרך לאושר?
"הייתי ילדה נורא מופנמת, כך שלא אהבתי לשתף או לדבר. השארתי הכל בפנים. בשלב מסוים זה היה יותר מידי כבד, הרגשתי מועקה וחוסר נוחות פנימית ונפשית. הרגשתי כאילו יש עליי משקל ענק. היו רגעים ותקופות שניסיתי לפגוע בעצמי, להוציא את כל הכאב הפנימי למשהו שהוא יותר חיצוני ופיזי, כי כשהכאב היה בפנים לא ידעתי איך להתמודד איתו. לא ידעתי מה אני עושה עם זה. אז פגעתי בעצמי, וככה כאילו היה לי יותר קל להכיל את זה. בשלב מסוים אמרתי 'זה לא בסדר, זה לא פתרון, בואי נדבר על זה'. שני, החברות שלי והעובדת הסוציאלית עשו בשבילי דברים מדהימים, חוויתי תמיכה גדולה והרגשתי שיש לי מקום לפתוח בו את הלב. הם הצליחו לתפור לי סביבה תומכת שהרימה אותי למעלה כדי שאוכל להתמודד עם כל הכאבים הפנימיים ולדעת לגדול מזה".

מה זה אומר פגיעות פיזיות?
"פגעתי בעצמי פיזית, אבל זה לא היה משהו חכם או רציונלי. במקום זה, הייתי צריכה לדבר על מה שמפריע לי כי רק ככה הרגשתי יותר טוב".

כן, אבל ממה זה נבע?
"עברתי פגיעה מינית כשהייתי יותר צעירה וזה התפרץ אצלי אחר כך בכל מיני מקומות. הדחקתי את זה נורא. עברתי גם פציעות בג'ודו. רציתי להצליח וזה לא קרה, אז הכל קרס עליי ולא ידעתי מה לעשות עם זה".

רז הרשקו (חגי מיכאלי)רז הרשקו (חגי מיכאלי)

לא היה לך קל לשתף?
"לא, לא אהבתי לשתף אף אחד בשום דבר. שמתי לזה סוף ועם עזרה חיצונית שקיבלתי מאנשים שאוהבים אותי, פניתי לאנשי מקצוע כדי ללכת עם זה יד ויד ולהבין שזאת אני, זה מה שעשה את השינוי".

כמה הבור היה עמוק?
"הוא היה עמוק, הייתי בבור עמוק, אבל הוא כבר לא קיים. אני לגמרי בסדר, אני מדברת עם מי שצריך והולכת לפסיכולוג, שני נמצא שם כשצריך והכל בסדר".

מה החלק של שני הרשקו בהצלחה?
"הוא היה האור בקצה המנהרה, הוא ידע לקחת ולהרים אותי כשהכל לא היה טוב וחשוך. הוא ידע להתוות דרך. הוא אמר לי 'את טובה את יכולה, יש לך את זה, נמצא דרכים טובות וביחד נעלה למעלה'. הוא ליווה אותי בכל התהליך הזה, עד שהכל התגבש ונהיה כמו שצריך להיות. הוא לא הרים ידיים, הוא היה איתי כל הזמן".

זה יותר קל כשהוא דוד שלך?
"אף פעם לא חשבתי על זה ככה. היחסים שלנו תמיד היו של מאמן וחניכה. שני הוא מאמן בין הטובים שיש בעולם, הדרך שלו והשיטה שלו עובדים, אין עוררין על זה. הוא נמצא שם גם בשבילנו, מעבר לזה שהוא מאמן. הוא מדהים".

רז הרשקו ושני הרשקו (חגי מיכאלי)רז הרשקו ושני הרשקו (חגי מיכאלי)

מה יש לך לומר לנערות שנמצאות במצב דומה לזה שאת היית בו?
"שהן צריכות להישאר מי שהן כי זה הכי טוב. הסביבה התומכת שלי תמיד אמרה לי 'תהיי מי שאת ותעשי מה שטוב לך'. אף אחד לא יגיד לכם איך צריך להיות, פשוט תהיו אתם. אני מקבלת לפעמים הודעות מנערות וילדות, או הורים, על זה שהצלחתי לגעת בהם. זה תמיד מרגש שאני מצליחה להוות השראה עבורם. אם אני מצליחה לגרום לילדים להאמין בעצמם ולהיות מאושרים? זה בונוס מדהים. מה שעזר לי שלפתור את הדברים לבד זה לא נכון, עדיף להקיף את עצמי באנשים טובים ובאנשי מקצוע כשצריך, וזה בסדר".

“רוצה להיות אלופה אולימפית”

לא כולם יודעים אבל יש לך הומור משובח, את יכולה להיכנס לחדר ולהצחיק את כולם ברגע.
"כן, אני אוהבת לצחוק. אוהבת אושר. זה כיף. היום הכל בסדר ואני חיה את החיים שלי".

מה החלום שלך?
"אני רוצה להיות אלופה אולימפית. כרגע, זה החלום שלי".

נבחרת הנשים בגנבחרת הנשים בג'ודו (שחר גרוס)

את מגיעה לאולימפיאדת פאריס בגיל 26, שזה גיל מאוד בשל.
"כן, אני מאמינה שאני מוכנה לזה".

יש לך זיכרונות טובים מפאריס?
"כן, התחריתי שם קצת ועשיתי שם הרבה מחנות אימונים. אולם הג'ודו יהיה על רקע האייפל שזה מטורף. צרפת אוהבת ג'ודו, זו מעצמה מטורפת והגראנד סלאם בפאריס הוא הכי יוקרתי. הייתי שם בגראנד סלאם לפני שלוש שנים, סיימתי במקום ראשון עם עוד שלוש צרפתיות שעמדו איתי על הפודיום באמצע אולם ענק, וזה היה משהו מטורף שלא חוויתי כמותו. היה מרגש להשמיע את התקווה שם. זו הייתה המדליה הראשונה שלי אחרי אולימיפאדת טוקיו ומשם רצתי קדימה".

את מתארת לעצמך את הרגע בו הווילון נפתח ואת נכנסת לאולם בפאריס?
"זה עושה לי פרפרים בבטן. זה יהיה מרגש, אבל אני באה לעבוד ולנצח".

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה