אבישג סמברג הצליחה לייצר היום (שבת) פתיחה נהדרת למשלחת הישראלית במשחקים האולימפיים, כאשר עמדה במקום השלישי על הפודיום בתום תחרויות הטאקוונדו במשקל של עד 49 ק”ג. הנציגה הרביעית של הענף אי פעם במשחקים האולימפיים ניפצה את תקרת הזכוכית, והצטרפה לשמות הגדולים ביותר בהיסטוריה של הספורט הישראלי כשהיא רק בת 19.
אחרי שהכול נרגע, אבישג התקשרה לבן הזוג נמרוד קרביצקי, שמתחרה גם הוא בענף שלה אך נותר בארץ משום שלא השיג את הקריטריון לטוקיו ביחד איתה, והיא הקדישה לו את הזכייה. מספר שעות לאחר מכן היא עדיין מנסה לעכל ומשתפת איך מרגיש ההישג הגדול, מה היה בקרב המכריע ואיך היא רואה את ענף הטאקוונדו הישראלי שמקבל כעת חשיפה גדולה בזכותה. כעת, היא מספרת על התחושות בשיחה עם ONE.
אבישג, איך זה מרגיש להסתובב עם המדליה?
“המדליה מאוד כבדה, אבל בעיניי היא מהממת”.
מה עובר לך בראש כשהחלום הגדול הזה מתגשם?
“זה משהו יוצא דופן. קשה לתפוס את זה, אני בעננים”.
את מבינה שנכנסת לרשימת מצומצמת של שמות גדולים בספורט הישראלי שזכו במדליות אולימפיות?
“כן וזה מטורף. עשינו את זה ביחד, זה לא רק אני, אלא כל הצוות שלי עם יחיעם שרעבי וגדי חיימוביץ’. כיוונתי לזהב אבל אני מאוד מרוצה מההופעה שלי בטוקיו”.
איך זה להיות הספורטאית הישראלית הצעירה ביותר אי פעם שעומדת על הפודיום הזה?
“זה מהמם. המסר שלי גם לספורטאיות צעירות וגם לכאלה שלא הוא פשוט לא לוותר, להמשיך לחלום ולדעת שאין פשרות. חייבים לחשוב על זה ולהאמין בזה. זה לא קל אבל אפשר לעשות את זה”.
עברת שנה מדהימה מבחינה אישית עם הרבה הצלחות, כולל באולימפיאדת טוקיו. את גם מרגישה שעשית קפיצה גדולה?
“ברור. בשנה האחרונה, חוץ מהקרב מול התאילנדית, לא הפסדתי בשום קרב אחר וזה משהו יוצא דופן בטאקוונדו. אני מקווה להמשיך ולנצח. אני מרגישה שהשתפרתי ונתתי את כל כולי באימונים. אני שמחה שזכיתי במדליה האולימפית”.
בשנה האחרונה נדבקת בווירוס הקורונה והיו לך תסמינים קשים, אחרי שזכית באליפות אירופה. לוקח זמן להתאושש מזה ולאור המצב שהיית בו, האם בזמנו האמנת שתעשי את זה?
“האמת שכן. ידעתי שהמיונים יהיו קשים ושגם פה בטוקיו יהיה קשה, אבל לא ראיתי משהו בקורונה שיכול לעצור אותי. כנראה שהכול לטובה. נחתי וחזרתי עם יותר כוח ומוטיבציה”.
חבר שלך נמרוד נשאר בארץ. כמה היית רוצה שהוא יהיה לידך ברגע כזה?
“נמרוד הכי חסר לי פה. כל הזמן חשבתי עליו, כל הזמן שלחתי לו הודעות ותמונות, וכל הזמן חפרתי לו. היה לי קשה עם זה. אין בנאדם שאני רוצה לחבק אותו עכשיו יותר ממנו”.
איך את מסבירה את מה שקרה בקרב האחרון שלך על המדליה, שם הובלת ביתרון ברור, נקלעת לפיגור ובסוף הצלחת לנצח?
“המאמן שלי יחיעם אמר לי דבר חשוב במהלך הקרב, הוא אמר לי ‘אבישג, את עוד תצטערי על זה אם לא תילחמי עכשיו’ וזה היה נכון. נשארה לי דקה אחרונה, נתתי את הנשמה שלי, מבחינתי יכולתי לצאת משם באלונקה רק כדי לסיים את הקרב בידיעה שגם אם לא זכיתי במדליה עדיין נתתי את כל כולי. אני שמחה שזה עבד”.
מה לדעתך ההישג הזה יעשה לענף הטאקוונדו בארץ? האם זה יכול לשנות אותו כפי שקרה עם הג’ודו לפני כ-30 שנה?
“אני לא יודעת מה יהיו ההשלכות של זה, אבל ברור שאני מקווה לזה. אעשה הכול כדי שהענף שלי יתפתח ויותר יכירו אותו. אני מקווה שיום אחד נהפוך למעצמה כמו הג’ודו. ולא אכפת לי שבסוף אני עוד אייצר לעצמי יריבה שתתפוס לי את המקום”.
את עדיין צעירה יחסית. לאן את מסוגלת עוד להגיע לדעתך?
“אני חושבת שאוכל בפעם הבאה גם לזכות במדליית הזהב האולימפית. אני עדיין צעירה ויש לי את ההרגשה שאני מסוגלת לעשות את זה בעתיד”.