יש חדש בכדורסל. מאמנים יושבים על הכיסאות שלהם בפסקי זמן (חוץ מדייויד שהברכיים שלו עדיין צעירות), את הלוח כבר לא מוחקים עם סמרטוט כדי שהיד חס וחלילה לא תתלכלך ובספרד גילו דבר נוסף - משחק לילדים בני שלוש שמוחק את הלוח. עוד נגיע לרצון העז שלי לראות איזה ציורים מצייר סקריולו שמצליחים לקחת שחקנים כל כך טובים ומיומנים ולגרום להם להתנגש אחד בשני.
לדעתי התרגילים שמציירים שם הם לא יצירת אומנות. אלה תרגילים שהשתמשו בהם גם לפני 25 שנה, הם אפילו לא עברו שיפוצים. בושה. איך אפשר לקחת שחקנים כל כך מוכשרים, שחלקם ב-NBA, חלקם היו שם וחלקם מהמצטיינים ביורוליג, ולייצר מהם קבוצה כל כך לא מאומנת?
צריך להיות גאון מתכות כדי לעשות ממדליית כסף חרא. אם תלינו בשחקנים המוכשרים האלה תקווה מסויימת שיהוו יריב לקבוצת החלומות, השחקנים הפכו זאת לחלום בלהות במקום.
 |
| סקריולו. איך הצלחת? (GettyImages) |
|
| |
האחים גאסול, חואן קרלוס נבארו, חוסה קלרדון, סרחיו רודריגס, סרחיו יול, סרג' איבאקה ורודי פרננדס הם ממש נבחרת החלומות של אירופה. אתם קולטים? כל השמות הללו ממדינה אחת. איך מישהו הצליח לעשות מכל זה חלום בלהות? אפילו טיפש לומד משגיאות של אתמול, אבל להפסיד בארבעה משחקים בארבעת הרבעים האחרונים? נכון, ברזיל ורוסיה עם שלושה שחקני NBA, אבל ההבדל בין קבוצה מנצחת לסתם קבוצה זה מאמן.
אני לא מבין איך מאמן יושב על הספסל בנוחות בזמן שהקבוצה שלו חוטפת בבושת פנים ואני לא מבין איך הוא יושב ומצייר ציורים בפסקי זמן כשאני על הכורסא בבית חוטף את הג'ננה.
אי אפשר שלא לתת קרדיט ענק למאמן של ברזיל, רובן מגננו וגם לדייויד בלאט. כי גם אם בצד השני עושים את כל השגיאות האפשריות, מישהו צריך לדעת לנצל אותן. אם הספרדים נראים כך, וכנראה שזה אכן המצב, אז מישהו עשה מהם גרוטאות. ואם הם עשו זאת בכוונה, אז הם סמרטוטים ולא מגיע להם להגיע לגמר. יאללה דייויד תן בראש, הזדמנויות כאלו אסור להחמיץ.
כיף לראות איך לשחקנים אירופאים מצטיינים יש לאן להתקדם. המיומנות של השחקנים האירופאים בליגה הטובה בעולם לא תסולא בפז אבל עדיין כדי לעשות נבחרת מנצחת, שאר השחקנים צריכים לדעת את תפקידם ולעשות אותו למען הנבחרת על הצד הטוב ביותר - כך למשל בברזיל, ארגנטינה, רוסיה ואפילו אוסטרליה וליטא.
מי שרוצה להתקרב לדרים טים, צריכה לשלוט בקצב המשחק, לשמור הגנות שהאמריקאים לא רגילים לשחק בליגה שלהם ולנצל את הדקות בהן מייק ששבסקי מאפשר לכוכבים שלו לנוח ולחבר'ה לשחק. כי כשארה"ב בהרכב החזק שלה היא רצה יותר מהר, קופצת יותר גבוה ומנצלת את ריבאונד ההגנה ואת החטיפות להתקפות מתפרצות מהירות מאוד שאין סיכוי לעצור. אולי רק עם טנק מרכבה במהירות של טיל. כנראה שלעוצמות שנבחרת ארה"ב מתאמנת ומשחקת בהן וכמובן לגנטיקה אין תחליף.
 |
| בראיינט משאיר אבק לאקס מכבי, יסאיטיס (GettyImages) |
|
| |
גם במשחק חמישה על חמישה על חצי מגרש, היכולת של השחקנים האמריקאים לחדור ולסיים קרוב לטבעת (ברוב הפעמים בדאנק) או לחדור ולהוציא לשלשה באחוזים גבוהים כמעט מושלמת. גם הצלפים מתחלפים בכל יום. פעם כרמלו ופעם דוראנט. מי שלא יודע לנצל החטאות לריבאונד הגנה, מתפרצות וסלים קלים או הגנה צפופה לשלשות באחוזים סבירים, כנראה שצריך להתמודד במשחק אחר או בליגה אחרת.
אני מעריך שכאשר המדליות יהיו כבר על השולחן, גם המילה הגנה תיכנס ללקסיקון של ארה"ב, שמסתבר ששחקניה יודעים לשמור גם אזורית. כל נבחרת אחרת שתרצה את הכסף או הארד תצטרך לשמור וכנראה שגם הידיים ירעדו לה כשתזרוק מטווח השלוש.