הכדורגל הספרדי נהיה בשנים האחרונות הדבר המפחיד ביותר בכדורגל העולמי. הספרדים נהיו סמל לכדורגל טוטאלי ולשלמות טקטית, הנעת הכדור שלהם והשליטה הבלתי מעורערת מול כל נבחרת שעמדה מולם הפכה אותם למיתוס שגורם לכל יריב לפיק ברכיים.
המיתוס הספרדי הצליח להפוך גם את הנבחרת האולימפית של ספרד לפייבוריטית הברורה בטורניר האולימפי, וכאן עולה השאלה, האם הכדורגל הספרדי של השנים האחרונות הוא באמת כזה גדול, או שפשוט מדובר בדור שחקנים אגדי שלא בטוח שיחזור?
הספרדים הצעירים, גם לפני ההרחקה של איניגו מרטינס, התקשו להחזיק בכדור ואף נלחצו ע"י היפנים שהיו מסוכנים יותר. הנבחרת של לואיס מיה, שעובדת על פי אותו בסיס טקטי של הדגם הבוגר, לא הזכירה, אפילו בקצת, את המודל של ויסנטה דל בוסקה.
 |
| איקר קסיאס וויסנטה דל בוסקה. נבחרת של פעם בדור? (רויטרס) |
|
| |
הטעויות בהגנה וחוסר היכולת של הנבחרת להגיע ולנצל מצבים הדגיש כי יותר מהשיטה, מדובר למעשה בשחקנים. צ'אבי, אינייסטה ובוסקטס הם מעבר לכלי שניתן להחלפה. סרחיו ראמוס וצ'אבי אלונסו הם לא הם לא סתם שחקנים שמדגמים שיטת משחק מסוימת. כל השחקנים הנ"ל הם בעצם עילויים שבמקרה התקבצו ביחד לדור אחד יחיד ומיוחד.
קשה לראות איך הדור הבא של הנבחרת, שלא יכלול צ'אבי או צ'אבי אלונסו במרכז המגרש, מצליח לשחזר את ההישגים של הספרדים שנים האחרונות. בנבחרת הצעירה יש הרבה שמות גדולים, חואן מאטה, חאבי מרטינס וג'ורדי אלבה הם כוכבים לכל דבר, אבל כנראה חסר להם את אותו אקס פקטור שהופך את הגדולים לגדולים באמת.
הכתוב הינו טור דעה