הפעם במסגרת הפרויקט הסיפורים שלא סופרו, נרחיב בחלק הרביעי והאחרון על השינוי הכי גדול בחייו של נובאק ג’וקוביץ’ – התזונה, שהפכה אותו משחקן איכותי, אך מאוד שביר שקורס פעם אחר פעם, לטניסאי הכי טוב בעולם וכנראה שבעתיד גם לטוב ביותר בהיסטוריה. בנוסף, נראה כיצד מתנהל יום בחיי המדורג ראשון בעולם, כך שהכינוי המכונה הסרבית ראוי יותר במקרה הזה כי הוא לגמרי מתנהל כמו מכונה.
אחרי שלא זכה בגראנד סלאם במשך שנתיים, 2009-2010, אל 2011 שהייתה אחת השנים הטובות של טניסאי אי פעם נובאק הגיע בסערה – הוא זכה בשלושה מייג’ורים: “שנה אחרי שאיגור קאטוייביץ’, שראה ממש במקרה משחק שלי, הציע לי את הרעיון לשנות תזונה הפכתי פתאום לשחקן אחר, זה היה ברור לכולם”. היו לו 43 ניצחונות רצופים ו-50/51 ניצחונות ב-2011, מספרים פשוט מטורפים. “הייתי קליל יותר, מפוקס יותר, אתלט יותר וחיובי יותר”, העיד על עצמו נובאק, שבדרך קבע היה קורס במערכות המכריעות.
אז איך זה קרה? “הכל התחיל ונגמר בתזונה” הסביר הסרבי: “הייתה לי ילדות מלאה בפיצות ופסטות במסעדה של הוריי, וכמובן בבית – לחם תמיד היה לחם, שהציל אותנו. זה מצרך זול ונגיש, שממלא כמה אנשים. מסתבר שבמשך השנים זה יצר לי כנראה רגישות לגלוטן. בדיקה שעשיתי גילתה שאני רגיש לכך ואז הגיע השינוי של החיים שלי – ניסיתי 14 ימים ללא גלוטן ונמנעתי מלקטוז ומסוכרים, התוצאות היו מדהימות. ירדתי אמנם במשקל בשבועיים האלה, אבל הרגשתי שונה לגמרי, כמו בנאדם אחר. זה היה פשוט קסם”.
“הגוף שלי פשוט הגיב טוב. לפני זה הייתה מתאמן ללא הפסקה, רוכב על אופניים, מרים משקולות, מה לא עשיתי, אפילו החלפתי מאמנים וניסיתי סגנון שונה. למרות זאת הרגשתי לא מספיק חזק פיזית ומנטלית, היה לי את הכישרון והרצון, אבל כלום פשוט לא עזר. עד שהגיע השינוי תזונה הזה. שבועיים אחרי הניסיון ללא גלוטן, חזרתי לאכול גלוטן ואז הבנתי כמה באמת זה עשה לי רע, הרגשתי עייף, לא מפוקס, כבד וקמתי כאילו שתיתי מלא אלכוהול לילה לפני”.
“אגב להיות שחקן טניס זה ממש לא כמו להיות כדורסלן או כדורגלן, זה להיות בודד והרבה שעות גם לבד עם עצמך, אפילו זה מזכיר יותר מוזיקאי מאשר שחקן טניס. הרבה שחקנים, בטח בתחילת הקריירה, חייבים פשוט לנצח ולזכות בפרסים של הטורנירים הקטנים יותר אחרת לא יהיה להם איך להמשיך ולהתחרות. בקשר לטופ העולמי בעבר – טניסאים רבים כמו פיט סמפראס או אנדרה אגאסי האגדיים התרכזו הרבה יותר בכישרון האישי מאשר בתזונה, הכושר והפיזיות”.
“היום המצב בסבב העולמי שונה בהרבה, השחקנים הרבה יותר עוצמתיים וחזקים. יותר קל להגיע לטופ מאשר לשמור להיות שם. מהצד שלי – אם הגוף לא מגיב היטב לאוכל מסוים אני פשוט לא אוכל לנצח את השחקנים הכי טובים בעולם, זה לא יקרה. לאכול נכון עוזר לי לסיבולת, אני יותר מפוקס וחיובי. התזונה הזו מאפשרת לי לשחק ברמה הכי גבוהה שחלמתי עליה, אם אתם רוצים להתחרות ברמות הכי גבוהות, לא משנה במה אתם מתמקדים – תשנו את התזונה שלכם”, סיפר הסרבי בספרו “SERVE TO WIN”.
והלו”ז? ביום שאין לנולה משחק הסדר היומי נראה כך: כוס אחת של מים, מתיחות, יוגה וארוחת בוקר קבועה, שמזינה אותו באנרגיה להמשך היום. ב-8:30 בבוקר הוא פוגש את המאמן שלו והפיזיותרפיסט ואיתם הוא נמצא עד שהוא הולך לישון. אחר כך הוא ממשיך לחבטות של שעה-שעה וחצי עם מאמנו ואז שותה משקאות מדודים של מינרלים ו-ויטמנים שצריך להחזיר לגוף ואנחנו רק בחצי היום.
שוב מתיחות ואז מסאז’ ספורט לשחרר קצת את השרירים וארוחת צהריים, כמובן בלי סוכר, גלוטן (נגיע לזה בהמשך) וגם ללא חלבון. אחר כך נובאק ממשיך לאימון פיזי, בו מבצע לפחות 20 תרגילים בכל פעם, כולל הרמת משקולות. אחר הצהריים הוא שותה משקה חלבון ואז שוב מתיחות (לא ייאמן) ועוד אימון חבטות, הפעם של 90 דקות. בהמשך הערב עוד מתיחות (פעם רביעית) ואחרי בערך 8 שעות של פעילות גופנית הוא סוף סוף קצת נח – מתעסק בביזנס, ממשיך לארוחת ערב ללא קינוח כמובן.
ויש גם שעת קריאה במהלכה הוא קורא ספר על תודעה או על מדיטציה וגם לעיתים כותב ביומנו האישי, שם הוא כמובן מתעד הכל. ואז מגיע הזמן ללכת לישון, וזה עוד ביום מנוחה רגוע יחסית, שהסרבי לא משחק בו. בדומה לענפים אחרי בטניס אין יותר מדי זמן לנוח לפני עונה חדשה, אז על פי ספרו הוא תמיד שומר על מוכנות מקסימלית בכל רגע ובין היתר גם עושה בדיקות דם פעם בחצי שנה לראות שאין לו חוסרים של ויטמינם או מינרלים.
אז עד כמה המשמעת חזקה אצלו? ב-2012 בגמר באליפות אוסטרליה הוא ניצח את רפאל נדאל באחד המשחקים היותר מרתקים של העשור האחרון ובספרו הוא חושף שאחרי מותחן של 5 שעות ו-53 הדבר שהוא הכי רצה בעולם היה בסך הכל שוקולד: “המאמן שלי הביא לי לחדר הלבשה חטיף שוקולד, שלקחתי ממנו קובייה אחת שנמסה לי בפה. זה מה שהרשתי לעצמי וזה מה שמצריך גם כדי להיות המדורג הראשון בעולם, לא אכלתי שוקולד יותר משנה וחצי עד אז”.