כנגד כל הסיכויים אפשר לומר, טיילור פריץ עצר את הרצף המשוגע של רפאל נדאל ב-2022, זכה באינדיאן וולס עם תואר המאסטרס הראשון שלו וכנראה חשוב מכך – הפך רשמית לכוכב הטניס הכי גדול בארצות הברית. כעת, אחרי כמעט שני עשורים שלמים (!) של כישלון מהדהד לאמריקאים, שביצעו כמעט כל טעות אפשרית בבניית הדור הבא, כל הלחץ יהיה על הכתפיים הלא רחבות של המדורג 13 בעולם.
הטניסאי בן ה-24 אמנם גבוה (1.96 מטר) וגם מגיש מצוין, אבל הוא שונה בתכלית מהשחקנים האמריקאים המובילים שגדלו בארצות הברית בעשור האחרון כמו ג’ון איסנר וסם קווארי. להם יש תקרת זכוכית רצינית בשל היעדר יכולת מספקת מהקו האחורי ולא במקרה המקסימום של המקסימום עבורם היה חצי גמר גראנד סלאם, לא מעבר.
לפריץ לעומת זאת, למרות גובהו, יש איכויות מצוינות מהקו האחורי לצד עוצמות בלתי רגילות. נדאל, שאמנם התמודד עם פציעה במהלך הגמר, לא ויתר לרגע, אבל גם כשהוא לא פיט ב-100% הוא מציג טניס שקשה להתמודד איתו ופריץ עשה זאת, ועשה זאת בענק עם נקודות שפשוט גורמות לחובבי הטניס לתפוס את הראש ולשאול – ‘מאיפה הוא בדיוק הוציא את החבטה הזו?’.
טיילור פריץ ובת הזוג חוגגים עם התואר (רויטרס)בארצות הברית מקווים שפריץ עשוי מחומר אחר, כזה שלא יתפרק במעמדים המכריעים, כפי שהראה בטורניר המאסטרס היוקרתי במולדתו. אגב מולדתו, גם בגמר נדאל זכה לתמיכה גדולה יותר מבן ארצם, אבל את זה אפשר להבין לאור מה שנדאל עושה ב-2022 ובגיל 35. בכל אופן, רק ביוני האחרון פריץ עוד עבר ניתוח מסובך ברגלו, שספק בכלל היה לגבי חזרתו למגרשים. אולם, תוך 9 חודשים בלבד הוא קפץ בענק לתוך הטופ העולמי ומוכיח שיש כאן עוד מישהו שבהחלט צריך לקחת בחשבון.
כמובן שישנם עוד פרמטרים שהתקווה האמריקאית צריך לשפר, כמו את האחוזים בהגשה הראשונה ואת המשחק רשת, אבל עם סט היכולות שיש לו, לצד הביטחון מהזכייה הנוכחית הוא בהחלט יכול וצריך להתחיל ללכת רחוק גם בטורנירי הגראנד סלאם. עד כה פריץ, שעבורו זו הייתה הזכייה השנייה בקריירה, אפילו לא הצליח לעבור את הסיבוב השלישי באף טורניר, אך כעת כאמור כל הלחץ והתקוות עליו.
עד כמה לחץ? ובכן, המון. תואר המייג’ור האחרון שהניף טניסאי אמריקאי היה אי שם ב-2003 עם אנדי רודיק העוצמתי שחגג בפלאשינג מדו, אך מיצה את הפוטנציאל המקסימלי שלו ואז שווייצרי אחד צעיר בשם רוג’ר פדרר התחיל להשתלט על הסבב. אז הגיע רפאל נדאל ואז נובאק ג’וקוביץ’, שבתחילת דרכו היה אגב שם ללעג אצל כוכבי הסבב, וההמשך כבר ידוע מראש, כשהשלושה החלו לזלול תארים באין מפריע בזה אחר זה.
ג'ון איסנר (רויטרס)הכישלון בארצות הברית רק גדל משנה לשנה. עוד גראנד סלאם ללא נציג בשלבים המכריעים ואם כן כאמור, אז לכל היותר חצי גמר כפי שעשו שני הענקים – ג’ון איסנר וסם קווארי. אבל זה המקסימום מבחינתם וגם עבור מולדתם, שהפכה לשם נרדף למילה – כישלון. כל כך הרבה סופרסטארים הצליחו האמריקאים לגדל במשך השנים, אבל בדומה למועדוני פאר שאיבדו כיוון, כך קרה גם להם, אולי עד השנה הנוכחית.
זה בא לידי ביטוי כמובן גם בנבחרת הדייויס האמריקאית, שהיא עדיין שיאנית הזכיות הודות לעשורים עם שליטה מוחלטת במילניום הקודם, אבל התואר האחרון שלהם היה אי שם ב-2007 ומאז? אפילו לא הצליחו לגרד גמר. פריץ אמנם קפץ למקום ה-13 בעולם, אבל אם בעבר לארה”ב הייתה נציגות מכובדת בטופ 10, כיום נראה שזו נקודת שיא השפל עבורם כשכבר שנים על גבי שנים אף אמריקאי לא הצליח להשתחל לעשירייה הראשונה. אפילו לא גראנד סלאם, עשירייה.
אז כיצד מעצמת טניס, שגדילה כוכב אחר כוכב וחגגה שלל תארי גראנד סלאם, לפתע אובדת עצות ובמקסימום נציגיה מצליחים לגרד את הטופ 15? ובכן, ביצעו כל טעות אפשרית ובמקביל כמובן גם התנהלות נכונה ביותר של מדינות אחרות כמו רוסיה ואיטליה, שתפסו את מקומה בצורה נהדרת ולשתיהן לא פחות מארבעה נציגים בצוותא, וזה רק בעשירייה הראשונה. אפילו קנדה, שכנתה מצפון, עם נציגות מרשימה יותר בטופ – פליקס אוז’ה אליאסים וכמובן דניס שפובלוב.
דניס שפובלוב (רויטרס)ארה”ב היא כידוע מעצמת ספורט ענקית, שהוכיחה זאת היטב שוב באולימפיאדה האחרונה בטוקיו, אך גם שם כבר לא מצליחים להבין מה עושים לא בסדר. תנאים אופטימליים יש, מבחר כישרונות תמיד יש, מאמנים טובים גם כן, וכמובן כוכבי עבר שמהווים מודל לחיקוי ומושכים את הנוער מגיל צעיר. כמה אנשים מקצוע, ביניהם שחקן העבר בראנד גילברט, וקרייג אושנסי, שעבד בעברו עם נובאק ומתאו ברטיני, ניסו לנתח מה לא עובד: “יש לנו את הנתונים ואת כל מה שצריך כדי להיות ראשונים בעולם”.
אושנסי טוען שהאימונים בבסיסם לא טובים ומתמקדים בעיקר בחבטות אלכסוניות, בהמשך בהגשות, אבל פחות ממש בבניית הנקודות עצמן במהלך הראלים. גילברט מנגד אומר שהטניס בארה”ב הוא הכי לא מגוון, שוב אותם שחקנים עם סרב טוב שזזים פחות מהר על המגרש ודוגלים בטניס התקפי ואגרסיבי: “צריך לקחת צעירים ולתת להם לשחק כמה שיותר על חימר, רק ככה זה יכול להשתנות”.
לחימר כידוע צריך סט יכולות שונות בהרבה עם טניס סבלני, יותר הגנתי וכושר גבוה, כך שלא במקרה האמריקאים כמעט מעולם לא הבריקו על המשטח האדום. “החימר מלמד אותך להתפתח, להיות ממושמע הרבה יותר במשחק ולשפר את עבודת הרגליים. יש כאן אולי טורניר חימר אחד או שניים גג בשנה לילדים, זה פוגע בתנועה שלהם ומונע מהם להתפתח לשחקנים איכותיים ושלמים הרבה יותר”.
רפאל נדאל (רויטרס)“תראו את רפא, מארי, רוג’ר ונובאק הם זזים מדהים, זה משהו שהחל אצלם בגיל קטן. אם לא עובדים על זה מגיל צעיר אי אפשר פתאום להפוך להיות מהיר בגיל 25”, הסכימו השניים וסיכמו בכך שגם צריך לגדל שם יחד דור של שישה-שבעה שחקנים, שידחפו אחד את השני למעלה בדירוג, שיתאמנו בצוותא וכך יהיו יכולים להשתפר ולייצר כאן דור איכותי ולא פעם בכמה שנים לבנות על איזו הבלחה.
במעבר חד לצד האישי יותר, פריץ הגיע ממשפחה של טניס - אמו קטי שיחקה בעבר בסבב העולמי, אך הסיפור שמעסיק את האמריקאים – הזוגיות עם מורגן רידל, חברתו שמלווה אותו לכל המשחקים ובאינדיאן וולס הודתה: “לא חשבתי שיגיע כ”כ רחוק בטורניר הזה ולכן לא הבאתי הרבה בגדים, תתקשרו למוקד החירום”. רידל עובדת במדיה, מדגמנת וגם כוכבת רשתות חברתיות, בעיקר בטוויטר. אגב, למרות שעוקבת מקרוב היא סיפרה כי אין לה מושג מי זה נובאק ג׳וקוביץ’. כמו כן, פריץ גרוש ולו ילד אחד מאשתו הקודמת, כשבשנה האחרונה כאמור הוא מנהל זוגיות צבעונית במיוחד עם רידל.
מלווה אותו. מורגן רידל (אינסטגרם)
מורגן רידל (אינסטגרם)אז הנה אחרי הלילה הנוצץ בקליפורניה הגיח לו אמריקאי שגם זז טוב ולא מתמחה רק בסרבים, כשארצות הברית כולה מתפללת שאולי צמח לה משהו חדש ושונה ממה שידעה בשנים האחרונות. בכל אופן ולמרות האיכויות שלו, גם האמריקאים יודעים שבתקופת החימר אי אפשר לצפות ממנו למשהו מיוחד, בטח לא כשרפא בשנה כזו, אך כולם בוודאי מכוונים לכך שפריץ יגיע לשיאו לקראת חודש אוגוסט עם טורניר הבית – אליפות ארצות הברית הפתוחה.