מחיאות הכפיים של אוהדי נבחרת ישראל בגביע הדיוויס, בסיום ההפסד לקנדה, אמרו בעצם הכול. הנבחרת הזאת היא הגאווה האמיתית שלנו בשנים האחרונות ,כי הרי לפני שנתיים הגענו לחצי הגמר של גביע הדיוויס. מעניין מתי נבחרות הכדורגל והכדורסל שלנו יצליחו לגרד את ההישגים הללו.
אם ננתח את ההתמודדות, קל להגיד שההפסד של אנדיוני בזוגות אולי הכריע את המפגש לרעתנו. אבל אם נלך אחורה כדי לספור את כמות הנקודות שהם הביאו לנו בדיוויס, האצבעות בידיים ודאי לא יספיקו לנו כדי.
אמיר וינטרוב הוא שחקן מוכשר בצורה בלתי רגילה ולמרות שראוניץ' הגיע אחרי פציעה, הניצחון שלו על שחקן שמדורג כל כך גבוה הוא פשוט מדהים. אל תופתעו אם נראה בקרוב את וינטרוב חוצה את המאה הראשונים ומגיע לרמות הגבוהות.
 |
| אמיר וינטרוב. יחצה בקרוב את קו המאה הראשונים (יניב גונן) |
|
| |
לפני מספר שנים ראינו פה את אנדי מארי לוקח את משחק הזוגות עם בריטניה וידענו שהוא יתפתח להיות אחד הטובים בעולם. אפשר לומר אותו דבר על ואסק פוספיסיל. הרי מי הכיר אותו לפני הטורניר? חשבנו שמדובר בשתי נקודות בטוחות לטובתנו. בסוף, הקנדי לקח שלוש.
לא בטוח שפוספיסיל יגיע לפסגות בהן מארי נמצא כעת, אך מה שבטוח הוא שאת העשירייה הראשונה בדירוג העולמי הוא בטוח יגרד. שחקן מגוון בצורה בלתי רגילה עם הגשות אדירות וכל זה כשהוא בן 21 בלבד.
 |
| המגרשים ברמת השרון. הגיע הזמן להשקיע ולארח טורניר גדול (בארי תליס) |
|
| |
הנבחרת הזאת מדי שנה מביאה לנו כבוד עצום ואולי עדיף להשקיע קצת יותר בטניס ולארח כאן טורנירים יותר גדולים, במטרה להפוך את השחקנים שלנו לטובים יותר ולתת להם את הבמה במרכזי הטניס שלנו.
עזבו אתכם מנבחרת הכדורגל המבזה ומנבחרת הכדורסל המאכזבת, וגם מכל שאר הנבחרות שמדי שנה מעלות את הציפיות ומנחיתות אותן חזרה אחרי הפסדים. אז למרות שבשנה הבאה אנחנו לא נהיה בבית העליון, אבל בשנים הבאות (עם השחקנים הללו ובמיוחד עם הקהל התומך) אנחנו נהיה גם נהיה.
הכתוב הינו טור דעה