למרות שנוצחה בפעם השישית בקריירה על ידי ונוס ווליאמס ולמרות שכבר היתה פעמיים ברבע גמר גראנד סלאם, שחר פאר יוצאת חיובית מאליפות ארצות הברית הפתוחה 2010, בעיקר בגלל שבטורניר הזה היא הוכיחה בעיקר לעצמה, שהיא זו שמשחקת על המגרש ולא המאמן שלה.
כשמאמנה, פבלו ג'יאקופלי, הודיע לפאר לפני כחודשיים על עזיבתו, ודי במפתיע, היו חששות כבדים גם במחנה סביב פאר וגם בקרב אוהדיה, שהיא תתקשה מאוד להמשיך את 2010 המצויינת שלה בלי מאמנה, שהוליך אותה בשנה וחצי מהמקום ה-70 בעולם, למקום ה-14.
ואכן, בסדרת הטורנירים על המגרשים הקשים בארצות הברית פאר היתה חלשה יותר וספגה כמה הפסדים מול יריבות, שכבר התרגלנו לראות אותה מנצחת. גם בשני הניצחונות הראשונים בניו יורק פאר לא הרשימה, אבל היה ניתן לראות שהסרב מתחיל לחזור לעצמו והגישה האגרסיבית חוזרת.
 |
| פאר מאוכזבת. לא נורא, היא הרוויחה הרבה מהטורניר הזה (GettyImages) |
|
| |
כדי לשחק אגרסיבי צריך המון ביטחון עצמי. קשה לחבוט 'ווינר', עוד יותר כאשר נסיון לאחד הפך לטעות, ועדיין לשמור על הביטחון לקראת החבטה הבאה. פבלו ג'אקופלי בנה במשך הרבה זמן את התכונה הזו אצל פאר והחזיר אותה מעמדת שחקנית פאסיבית, שמחזירה כדורים ומחכה לטעויות של היריבה, הרחק מקו הבסיס לעמדת השחקנית הקובעת מה יקרה במגרש, לשחקנית שחובטת ווינרים ועושה טעויות, ולא תלויה במשחקה של היריבה.
אבל כשהוא עזב במפתיע ופאר נאלצה לחפש מחדש מאמן ובעיקר איש אמון שניתן לשאת אליו את העיניים מכל מקום במגרש ולקבל מבט של עידוד, היה קיים חשש שכל מה שג'אקופלי בנה עלול לרדת לטמיון.
 |
| ג´יאקופלי. לימד את פאר להפוך לשחקנית יוזמת שגם טועה (אלעד ירקון) |
|
| |
אבל הניצחון הגדול על פלאביה פנטה בסיבוב השלישי והמערכה הראשונה המצויינת מול ונוס הוכיחו שפאר הבינה שכל מה שג'יקופלי בנה כבר מובנה אצלה בפנים ויכול להתפרץ על המגרש גם בלעדיו.
נכון, אם פאר היתה לוקחת את שובר השוויון במערכה הראשונה מול ונוס היינו קרוב לוודאי חוזים בנצחון הגדול בקריירה שלה, כי לתפוס את ונוס אחרי חודשיים ללא משחקים בסבב, זה נדיר. אבל יש לי הרגשה שהטורניר הזה והמשחק הזה יתנו לישראלית דחיפה גדולה לקראת סוף עונת הטניס ויקרב אותה מחדש לטופ 10, מקום אליו היא ראויה.
הכתוב הינו טור דעה