פחות מחמישה חודשים לרגע האמת, ותמונת הנציגים במשחקים האולימפיים בג’ודו הולכת ומתבהרת. רוב המאבקים בין הג’ודאים שמתחרים על הכרטיס היחיד שמחולק לכל מדינה בכל קטגוריה כבר הוכרעו, וכל שנותר הוא רק לראות כמה מהישראלים יחזיקו מעמד בטופ העולמי וישמרו על מקומם בין הטובים ביותר עד לסיום המרוץ לקריטריון העולמי בחודש מאי.
הג’ודו היה הענף היחיד שסיפק את הסחורה באולימפיאדת ריו 2016 עם שתי מדליות אולימפיות, אבל ברשימה המתגבשת לטוקיו 2020 יהיה רק מדליסט אולימפי אחד מבין השניים וקוראים לו אורי ששון. ירדן ג’רבי, שהודיעה על פרישה זמן קצר לאחר הזכייה במדליית הארד, היא אבידה גדולה למשלחת ובעיקר לנבחרת הנשים שתיאלץ להסתדר בלעדיה.
יש מי שיאמרו שבלי ג’רבי נבחרת הנשים לא מצליחה להתרומם ולספק תוצאות, יש שיאמרו שיתר הג’ודאיות לא מתקדמות ויש שיאמרו שהמאמן הלאומי שני הרשקו לא נחל הצלחה גדולה במיוחד בקמפיין האולימפי הנוכחי - אלא שהנתונים מוכיחים אחרת.
חסרונה של ג’רבי יהיה מורגש בטוקיו, זה ברור, הרי שהיא הייתה סוג של עילוי בענף הזה, ואולי בנבחרת עדיין לא מצאו את הספורטאית המובילה הבאה שתוביל את הנבחרת, אבל מבדיקת ONE עולה כי בענף הנשים יש דווקא מגמה חיובית של שיפור, יש תשתית טובה ובניגוד למה שחושבים - יש גם הישגים וגרף שיפור חיובי, עם יותר ויותר ספורטאיות מקומיות שעשו קריטריון למשחקים האולימפיים מאז שהמאמן שני הרשקו נכנס לתפקידו לפני קצת פחות מעשור.
במצטבר, מאולימפיאדת ברצלונה 1992 ועד אולימפיאדת לונדון 2012 התחרו רק ארבע ג’ודאיות בחמש אולימפיאדות - ובכל מחזור אולימפי הייתה רק נציגה ישראלית אחת בנשים: יעל ארד התחרתה לבד בברצלונה ובאטלנטה, אורית בראון בסידני, מיכל פיינבלט הופיעה באתונה ואליס שלזינגר נשלחה לבייג’ין וללונדון. אלא שמאז הגעתו של הרשקו לנבחרת הנשים, רק באולימפיאדת ריו לבדה הופיעו עוד ארבע נשים נוספות.
כמות המתחרות הוא עניין חשוב. למה? כי סטטיסטית, המדינות ששלחו נבחרות מלאות למשחקים האולימפיים, ולא נסעו לשם רק עם נציגה בודדת, בדרך כלל גם הצליחו לזכות במדליה אחת לפחות. ומעבר לזה, להצליח להביא ארבע ג’ודאיות לאולימפיאדה אחת זה הישג לכשלעצמו כשמדובר במדינת ישראל, ודבר שלא נעשה מעולם במונחים של הענף לנשים.
נכון לעכשיו, הנבחרת לאולימפיאדת טוקיו בנשים אמורה לכלול מינימום שלוש ספורטאיות, אם כי אמורות להיות בה כנראה ארבע נציגות ואולי אפילו חמש. אם זה אכן יקרה, זה יהיה חסר תקדים. אגב, כמות המדינות שהצליחו להציג נבחרת רחבה בריו 2016 לא הייתה גדולה.
אולי אין ביניהן מישהי שמצליחה למלא את החלל שהשאירה ג’רבי ולגרוף מדליות נוצצות באליפות העולם לבוגרות כפי שהיא עשתה, אבל למרות זאת על הנייר זה מגדיל את הסיכויים לזכות במדליה, כאמור.
הפעם הנבחרת תבוא מלמטה ותנסה להפתיע, כאשר כל אחת מהג’ודאיות הבולטות בה הצליחה לשפר את מאזן המדליות שלה מהתחרויות השונות בעולם. ואם משווים בין הקמפיין שקדם לאולימפיאדות ריו 2016 לבין הקמפיין הנוכחי של טוקיו 2020, על בסיס נקודת הזמן הנוכחית, ניתן לראות שיפור בהישגים של רובן המוחלט.
על פי הבדיקה נעשתה מחודש מאי 2014 ועד מרץ 2016, כלומר לפני אולימפיאדת ריו - היו חמש ספורטאיות שזכו ב-25 מדליות, כולל ירדן ג’רבי שהייתה מאוד דומיננטית וזכתה ב-10 מדליות מתוכן. בהשוואה לזה, ממאי 2018 ועד מרץ 2020, כלומר בקמפיין הנוכחי לטוקיו - היו שבע ג’ודאיות שזכו ב-24 מדליות בתחרויות השונות בעולם, ללא הנוכחות של ג’רבי. זה נכון שאין כיום אף ג’ודאית ישראלית בקנה מידה שלה, אבל סטטיסטית - ממוצע המדליות של כל אחת מהנציגות האחרות בנבחרת הוא גבוה יותר בהשוואה לקמפיין הקודם.
כך למשל, שירה ראשוני הגיעה לאולימפיאדת ריו ממש על הקצה, כשזכתה בקריטריון בסמוך לסגירתו. בכל הקמפיין הקודם, עד לחודש מרץ 2016 היא זכתה במדליה אחת בגראנד סלאם ובשתיים נוספות בגראנד פרי. בקמפיין הזה? יש לה מדליה אחת בגראנד סלאם ועוד ארבע בתחרויות הגראנד פרי. כבר היום, אגב, היא בוודאות באולימפיאדה והיא יותר טובה ממה שהייתה לפני ריו.
תמנע נלסון לוי בקמפיין של ריו 2016 התחרתה עם קמילה מינקאווה באותה קטגוריית משקל של עד 57 ק”ג. קמילה עשתה מדליה אחת ולא הגיעה לברזיל. לעומתה, נלסון-לוי בקמפיין הזה כבר עם חמש מדליות מהסבב העולמי: ארבע מתחרויות הגראנד פרי ועוד אחת בגראנד סלאם שהבטיחו לה מקום במשחקים האולימפיים.
גילי כהן, הג’ודאית הוותיקה שהופיעה בריו, הגיעה למשחקים האולימפיים הקודמים כאשר בתקופה הזו לא היו לה מדליות בגראנד סלאם אבל כן היו לה חמש מדליות בגראנד פרי, רובן בצבע ארד. במרץ 2016 היא גם עדיין לא הבטיחה את המקום שלה באולימפיאדת בריו, אך ברגע האחרון היא זכתה בשתי מדליות נוספות, ואז הפכה למדורגת. לעומת זאת, בשנתיים האחרונות, יש לה שתי מדליות בגראנד סלאם כולל זהב ביקטרינבורג ושתיים בגראנד פרי, למרות הפציעות והיעדרות הממושכת שלה עקב חבלה בברך. אם לא המאבק מול גפן פרימו, אגב, היא הייתה מגיעה גם לטוקיו.
ואפרופו גפן פרימו - הכוכבת החדשה של הענף לא הייתה בקמפיין האולימפי הקודם, אבל בקמפיין הזה יש לה כבר שש מדליות. פרימו, עוד לא בת 20 וכבר מדורגת בשמינייה הטובה בעולם, עם רקורד מרשים מאוד ביחס לגילה. היא זכתה במדליות באליפות אירופה עד גיל 18, באליפות אירופה עד 21 ובאליפות אירופה לבוגרות - היחידה שעשתה זאת בשנה אחת. היא סגנית אלופת העולם לג’וניור וזכתה ביותר מדליות מכל ג’ודאית ישראלית אחרת בתקופה הזמן שנבדקה, פרט לג’רבי. יש לה פוטנציאל אדיר, אבל עדיין אי אפשר להשוות ביניהן.
פרימו היא ג’ודאית אחרת, אבל יחד עם זאת היא רשמה גם כמה הישגים גדולים עוד לפני גיל 20. היא הכי צעירה שזכתה באליפות אירופה בבוגרות, הכי צעירה שזכתה בגראנד סלאם במדליה והכי צעירה שזכתה במקום על הפודיום בתחרויות הגראנד פרי. על פי התכנון, היא אמורה להגיע לשיאה בפאריס 2024, אחרי שתצבור ניסיון בבוגרות, אך אם תצליח להגיע בכושר טוב לטוקיו לא מן הנמנע שתיאבק על מדליה גם בטורניר האולימפי בקיץ הקרוב.
ב-63 ק”ג, לירדן ג’רבי היו 10 מדליות בקמפיין של ריו, כולל מדליית כסף מאליפות עולם, שלוש מדליות מגראנד סלאם, חמש מגראנד פרי ומדליה נוספת באליפות אירופה. אלא שאת ירדן, כאמור, אפשר להוציא מהגרף של הסטטיסטיקה. היא באמת הייתה עילוי.
המקבילות שלה כעת הן גילי שריר וענבל שמש, ושתיהן צעירות. לשריר מדליה בגראנד פרי ולשמש שתי מדליות בגראנד פרי. כרגע, גילי שריר עדיין פצועה אך היא עוד עומדת בקריטריון בשלב הזה, כאשר ענבל שמש מאוד קרובה להיות בפנים - ולמרות זאת, המצב של שתיהן יותר טוב מזה שהיה לשירה ראשוני לפני ריו, למשל.
בקמפיין של ריו, לינדה בולדר ייצגה את מדינת ישראל במשקל של עד 70 ק”ג. לפני המשחקים האולימפיים בברזיל היו לה שש מדליות: שתיים בגראנד סלאם וארבע בגראנד פרי. כעת, רז הרשקו היא מקבילה שלה, והיא לעומתה זכתה רק במדליה אחת בגראנד פרי, אך במשקל הכבד יש לה עדיין סיכוי להעפיל למשחקים האולימפיים. אם רז הרשקו אכן תעשה זאת, למעשה לראשונה ניתן יהיה לראות את נבחרות ישראל משתתפות בתחרות הקבוצתית.
כאשר מביטים על הקמפיין של נבחרת ישראל לנשים בג’ודו לפני אולימפיאדת ריו 2016, ניתן להבחין בכך שלנבחרת היו שתי ספורטאיות שלא נולדו בארץ ומאז פרשו. מדובר בקמילה מינקאווה שעלתה לארץ מברזיל ובלינדה בולדר שנולדה בהולנד. האחרונה, אגב, הגיעה למשחקים תחת דגל ישראל.
אלא שהפעם, בקמפיין הנוכחי יש יותר ג’ודאיות כחול-לבן שהצטרפו לנבחרת הבוגרת, שהן למעשה תוצר של מערכת האימונים הישראלית והתשתיות שנבנו בעשור האחרון: שירה ראשוני, גילי כהן, גפן פרימו, תמנע נלסון לוי, גילי שריר, ענבל שמש ורז הרשקו. כולן ספורטאיות שנולדו וגדלו במדינת ישראל - מה שמראה על העומק שהתפתח בענף הנשי - כאשר ארבע מתוך שבע הג’ודאיות הללו הן עדיין צעירות יחסית.
בהמשך, בקמפיין הבא לפאריס 2024, צפוי לקום דור נוסף של ג’ודאיות שצמחו בשיטת הנבחרות של האיגוד. מי שצפויות להוביל את הנבחרת בעתיד הן תמר מלכה שזכתה במדליה באליפות אירופה עד גיל 23 במשקלים הנמוכים, גפן פרימו שכאמור תגיע לשיאה בצרפת, אחותה כרם פרימו בת ה-14 שנחשבת לכישרון ענק ותתחרה ב-57 ק”ג, וגם תמנע נלסון לוי שצפויה להמשיך לקמפיין נוסף. מעבר לזה, יש עוד כמה שמסומנות, כמו פז לייבל שפרצה בגראנד פרי תל אביב, שקד עמיחי שנחשבת מהטובות בעולם בגילה, מאיה גושן שמדורגת ראשונה עד גיל 21 וסיימה חמישית באליפות אירופה עד גיל 19, ענבר לניר בת ה-19 שנחשבת למדליסטית באליפות אירופה עד גיל 23 וגם רז הרשקו בת ה-22. בקיצור, יש עוד כדורים במחסנית.
למרות החשש מכך שאין מחליפה לג’רבי, ההיצע בענף הג’ודו הנשי הולך ומתרחב. כבר עכשיו קיים בסיס טוב להמשך, עם כמה ג’ודאיות צעירות שאמורות לפרוץ בעתיד. לאחרונה הצהיר שני הרשקו בשיחות סגורות כי “מדינת ישראל לא תחכה עוד 24 שנה לג’ודאית הבאה שתביא מדליה אולימפית. אנחנו כל הזמן מייצרים המשכיות. יש נבחרת נשים מלאה שלא הייתה קיימת קודם, כך שמבחינת העומק והאפשרויות אנחנו במקום אחר, כזה ששמור למעט מאוד מדינות בעולם”.
ואכן, הנתונים מלמדים כי אם מוציאים את ירדן ג’רבי מהמשוואה - חל גידול בכמות במדליות שהשיגה נבחרת הנשים בדרך לטוקיו 2020, מאשר בקמפיין לקראת ריו 2016. וגם אם אין בקמפיין הנוכחי אף ג’ודאית שהצליחה לסיים על הפודיום באליפויות העולם, הישראליות בהחלט היו באזור הפודיום, הרי שגפן פרימו סיימה שביעית באליפות עולם וגילי כהן הגיע למקום החמישי כך ששתיהן היו קרובות למדליה עולמית.
“אנחנו עדיין מדברים על מדליה אולימפית, זו תמיד השאיפה שלנו, גם מנבחרת הנשים”, אמרו גורמים בהנהלת האיגוד. “שיטת הנבחרות הוכיחה את עצמה ומבחינת ההיסטוריה - יש את נבחרת ישראל עד ששני הרשקו הגיע אליה, ויש את נבחרת ישראל מאז ששני הרשקו הגיע אליה. זה משהו אחר. נכון שהנבחרת הזו תמיד מצפה למדליות ונכון שהמחיר שהן משלמות על הציפיות הוא גדול, אבל צריך לשאוף גבוה כדי להצליח. משה פונטי רואה את הדברים בצורה שונה מאחרים ועובדה שהוא עדיין תומך בשני הרשקו ובעבודה שלו. בכל מקרה, את הסיכומים האמיתיים נעשה אחרי האולימפיאדה”.
גם באולימפיאדת טוקיו הציפיות מנבחרות הג’ודו יהיו גבוהות. בכל זאת, מדובר בענף האולימפי היחיד שהביא מדליסט ומדליסטית אולימפיים באותו קמפיין פעמיים, גם בברצלונה וגם בריו, ואף ענף אחר לא מתקרב לזה. הרשקו הוא אחד מהמאמנים הכי מוערכים בעולם, וכראיה לכך הוא נבחר למאמן השנה באירופה ואף נבחר לדירקטוריון המאמנים האירופי ב-2017 ביחד עם עוד שישה מאמנים מכל אירופה, בהם גם מאמנו של טדי רינר. אם יתנו לו לעבוד ולהמשיך בדרכו, ייתכן שהענף הזה עוד יקטוף כמה מדליות במשחקים האולימפיים.
מאמן נבחרת הנשים שני הרשקו מסר בתגובה: “התפקיד של המאמן זה להסתכל רחוק, בעוד שהתפקיד של הספורטאי הוא להסתכל על הטווח הקצר. העובדות מוכיחות שאנחנו יודעים לייצר דור המשך. למדליה האולימפית הבאה לא נחכה עוד 24 שנה, היא תגיע בטווח קצר יותר בזכות העומק שיש בנבחרות הנשים. גם עכשיו יש לנו נבחרת חזקה, יש איגוד שיודע לקדם ספורטאיות והכל נעשה על פי תוכנית סדורה שתבטיח את העתיד של הענף הזה”.