כשאני מביטה על השנה האחרונה, זו הייתה שנה טובה עבורי כי בסופו של דבר כי היא הסתיימה במדליה אולימפית. בדרך לשם, רק קיוויתי שהכל יהיה טוב וידעתי שאופטימיות היא כוח.
המלחמה נגעה לי בלב ובהתחלה היה לי מאוד קשה לחזור להתאמן ולהתכונן לתחרויות, אבל המאמן שלנו בנבחרת הנשים בג'ודו, שני, דאג לשוחח איתנו ולגרום לנו להבין שמה שאנחנו עושות זו השליחות שלנו וזו הזכות הכי גדולה שיש. רצינו לבוא ולהראות לכל העולם, מעל כל במה, כמה אנחנו עם חזק וכמה אנחנו לא נשברים.
בשנה האחרונה הפתעתי את עצמי ועשיתי דברים שמעולם לא עשיתי. זכיתי במדליית זהב באליפות אירופה אחרי שנתיים רצופות של מדליות כסף, כשבדרך אליה ניצחתי יריבות שבקרב האחרון שלי מולן הפסדתי להן. זכיתי במדליה אולימפית אחרי שהגעתי לגמר אולימפי שהיה פסגת שאיפותיי.
במבט לאחור, אני יודעת כמה היה קשה להמשיך לשמר ולחזק את ההישגים, להצליח להישאר אופטימית, לבנות את עצמי בכל פעם מחדש אפילו אחרי פציעה שסחבתי איתי מגראנד סלאם פאריס. כל אלה, הפכו לקשיים מינוריים יחסית בשנה האחרונה, כי לכל אורך הדרך לקחתי איתי את הזיכרונות מהארץ.
במיוחד לקחתי איתי את סיפורו של יונתן גוטין ז"ל, שנפל בקרב על בארי בשבעה באוקטובר, אחרי שעזב את הג'ודו לטובת שירות קרבי. כאב לי לדעת שהחלום שלו להיות מדליסט אולימפי נקטע ואין לי ספק שבזכות התושייה שלו הוא הציל חיים של אחרים.
בשנה האחרונה קראתי על כל חייל שנפל בשדה הקרב. אחרי "אסון הנמ"ר" בעזה ראיתי את התמונה של 11 הלוחמים שנפלו מגבעתי, ובתמונה תפס לי את העין בעיקר המבט של רועי דאוי ז"ל. לא הכרתי אותו או את משפחתו, אבל מיד אחרי הזכייה באליפות אירופה קיבלתי הודעה מאחותו שכתבה לי שהם מאוד גאים בי והתחלתי לדמוע, כי מה הסיכוי שדווקא מהמשפחה שלו קיבלתי את המסר הזה אחרי התמונה שראיתי.
תמיד הייתי גאה לייצג את ישראל, להניף את הדגל ולהשמיע את ההמנון, אבל השנה כל רגע כזה הביא איתו אקסטרה של רגשות בתוך הלב. בזכות אותם הגיבורים אני פה ולכן החלטתי שאעשה הכל כדי להגשים גם את החלומות שלהם. הם הולכים איתי לכל מקום, הם והמשפחות שלהם, והכל בשבילם.
אני גאה לייצג את מדינת ישראל, אני גאה להיות ישראלית, אני גאה להניף את הדגל בכל מקום בעולם. ורק בקשה אחת קטנה נשארה לי, חלום אחד שעדיין לא השגתי - הלוואי שכל החיילים והחטופים יחזרו הביתה בשלום. הלב לא שלם בלעדיהם.
אני מאחלת לנו שתהיה שנה חדשה וטובה, שנה בה נהיה אופטימיים יותר כי אופטימיות היא כוח. שנאמין בעצמנו, בכל יום מחדש. שנלך בדרכנו להישגים חדשים ולצמיחה מחודשת, בלי לסטות לצדדים. שנדע מי ומה אנחנו, ונזכור שאין גאווה גדולה יותר מלהיות אנחנו.
הביא לדפוס: אסי ממן.