אף אחד לא נשאר אדיש למה שקרה אתמול (שישי) באולם הג'ודו של אליפות אירופה בתל אביב. במשך דקות ארוכות המתינו אלפי צופים לרגע אחד, לקרב אחד של שגיא מוקי, קרב הגמר במשקל של עד 81 ק"ג. ובקרב הזה, מוקי ניצח בצורה הירואית וזכה במדליית הזהב של היבשת.
זו הייתה המסיבה הכי טובה בעיר ומוקי היה הכוכב שלה. אין ילד, עובד או קרוב משפחה שלא רצה תמונה למזכרת. אחרי שהם התפזרו, אחרי שהחגיגות הסתיימו ואחרי שההמולה מסביבו דעכה, שגיא מוקי התפנה לראיון על הזכייה המתונה, התחושות שליוו אותו לאורך כל היום, וכמובן על הפציעה בגבו שהקשתה עליו לחזור והשביתה אותו לתקופה ממושכת.
מוקי: תחושות נפלאות לזכות כאןשגיא, איך אתה מרגיש אחרי הזכייה השנייה שלך באליפות אירופה?
“זו הרגשה מדהימה. הוכחתי שוב שהמקום שלי הוא על הפודיום. מאז הזכייה הראשונה ב-2015 עברתי המון דברים בקריירה שלי ועכשיו זה משהו שנותן לי ביטחון להמשך הדרך. הוכחתי פה שאני עדיין שייך לרמות הגבוהות ביותר”.
איזו מדליה היא הגדולה ביותר, זו שזכית בה בבאקו או המדליה האחרונה?
“המדליה שזכיתי בה פה בארץ היא הגדולה ביותר. לראות את כל הקהל עומד ושר איתי את התקווה זה משהו מדהים. אני עוד יותר שמח שזה הגיע אחרי כל התקופה הקשה של ריו ואחרי השנה וחצי האחרונות שבהן ניסיתי לחזור, אבל זה היה כל כך קשה. אני שמח שהצלחתי לייצב את עצמי”.
איך עבר עליך כל היום הזה?
“האמת שקמתי בבוקר עם תחושות טובות וידעתי שיהיה טוב. ראיתי את עצמי מגיע הכי רחוק אבל חשבתי על כל קרב בפני עצמו. יום של תחרות זה תהליך שצריך להיות סבלני איתו, להתקדם צעד אחרי צעד, ובסוף היום, כשהגעתי למדליית הזהב, כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי. התפרקתי לגמרי”.
שגיא מוקי על הפודיום (שחר גרוס)הקרב בגמר לא היה פשוט ובסוף הייתה תחושה שמשהו ירד לך מהכתפיים. מה הרגשת באותו הרגע שניצחת?
“כן, הוא (היריב סמי שואוצ'י, א.מ) מכיר אותי, עשינו כמה קרבות לפני כן. הוא הצליח לנטרל אותי באחיזה. הוא למד אותי ועבד טוב על תגובות נגד. בסוף הצלחתי לזכות בזכות הקהל. זה היה רגע שאני לא אשכח. באותו הרגע הייתי כל כך שמח שהצלחתי לעשות את זה. זה הרגיש כמו חלום”.
אם כבר דיברת על הפציעה בגב, אז מן הסתם היא ליוותה אותך גם בתקופה האחרונה. כמה זה הפריע לך והקשה עליך בדרך?
“זה מפריע. זה מפריע לי גם עכשיו, אבל כבר הרבה פחות ממה שהיה לי פעם. אני נמצא בתקופה טובה, תקופה שבה אני מצליח להתאמן ולתת מעצמי הכל על המזרן”.
יכול להיות שבגלל הפציעה הזו הרגשת שהלחץ נמצא יותר על אחרים בנבחרת ושהיו פחות ציפיות ממך?
“לא התמקדתי באחרים או במה שחושבים עליי, התמקדתי רק בעצמי. נתתי את כל מה שיכולתי ואין ספק שגם הקהל הרים אותי ונתן לי דחיפה רצינית מאוד”.
שגיא מוקי. היו גם תקופות פחות טובות בעבר (עמית שיסל)כמה אליפות אירופה בארץ משפיעה על מה שקורה על המזרן?
“המון. אף פעם לא התחריתי עם כמות כזאת של ישראלים. כשנכנסתי ראיתי קהל עצום, זו תחושה מטורפת וזה כיף אדיר. זו חוויה שקשה להסביר במילים. זה חלום של כל ג'ודאי ישראלי להתחרות באולם רועש כזה עם 4,000 איש שעומדים מאחוריך ואני באמת רוצה להגיד תודה לכל מי שהיה שם”.
לאחרונה עלית לקטגוריית משקל של עד 81 ק"ג. הרבה פקפקו בהחלטה הזו, בטח אחרי שהיא הגיעה לאחר פציעה.
"כן, אבל ידעתי שהייתי צריך פשוט להתחזק ולהמשיך בדרך הזאת. הצלחתי למקם את עצמי במשקל החדש שלי, אבל אני צריך עוד לעבוד על הפיזיות. זה ייקח זמן, זו הסיבה שלא התחריתי בתחרויות הקודמות עם כל הנבחרת. מה שלא יהיה, אני יודע שזה אפשרי ואני עושה את זה”.
היה שלב שחשבת שאולי כבר לא תחזור להתחרות?
“לא. כל הזמן ראיתי את עצמי חוזר. אחרי המשחקים האולימפיים בריו שמתי לעצמי מטרות חדשות. רציתי להיות באליפות אירופה הקודמת ודמיינתי את עצמי על הפודיום בוורשה. נכון שלא הגעתי לשם, אבל זה נתן לי משהו לחשוב עליו. אחר כך דמיינתי את עצמי באליפות העולם בבודפשט ופספסתי לצערי גם את זה. לכן אני שמח שהצלחתי לעשות את זה פה. חשבתי על זה שוב, ייצרתי לעצמי ציפיות ומטרות, דמיינתי את הכל מחדש - ואני שמח שהפעם זה הצליח”.