לפני עשור עמדתי שם על הפודיום במקום הראשון. היום, כשראיתי את ענבר לניר מתחרה באליפות העולם, הייתי עם דמעות מרוב התרגשות. היא עשתה יום מדהים וזה כל כך מגיע לה. אני מאושרת בשבילה.
יש לענבר ג’ודו מדהים ומרהיב, היא מתאמנת קשה והיא אלופת עולם אמיתית. אחרי התחרות כתבתי לה הודעה ואמרתי לה שמעכשיו היא לא מסתכלת על אלופות העולם מהצד, כי היא אחת מהן ועומדת איתן בשורה אחת. ברגעים כאלה יש תחושה שזה הרואי ושלם.
שני הרשקו הוא המאמן הכי טוב בעולם, מאמן שהביא שתי מדליות זהב לנבחרת הנשים של ישראל בעשר שנים, שזה לא דבר מובן מאליו. הוא משקיע בנבחרת הזו ובעבודה איתה זמן רב, היא כל עולמו, ואין דבר יותר מספק ממדליית זהב באליפות העולם אחרי כל כך הרבה שנים של עליות וירידות. שני מנצח על נבחרת מדהימה שלא מפסיקה להרשים. אני מרוגשת ושמחה בשבילם, ומגיע להם את כל הפרגון שבעולם.
זכייה באליפות העולם היא משהו מיוחד. כל העיניים נשואות אליה. לענבר יש צוות מדהים שיידע איך לגונן עליה. הדבר הראשון ששני אמר לי אחרי שירדתי מהקרב בגמר, אחרי שזכיתי באליפות העולם, היה “עכשיו הדברים לא ייראו אותו הדבר”. באותם ימים לא באמת הבנתי מה זה אומר. זה הולך להיות אתגר אחר, כי כולן ירצו לנצח את ענבר לניר בכל מחיר, כי מעכשיו היא אלופת העולם ולא עוד ג’ודאית, כך שיהיו לה אתגרים חדשים בדרך.
למרות זאת, אני מאמינה שעם היכולות שלה, ובהחלט יש לה יכולות גופניות מדהימות, ביחד עם הצוות המנוסה שיודע לעבוד במצבים האלה - היא תעשה עוד קפיצת מדרגה. אולי תהיה תקופה מאתגרת בהמשך, אבל אני בטוחה שהיא תצלח אותה והזכייה הזו תתרום לביטחון האישי שלה. אני מאמינה בה מאוד.
הניצחון, המדליה וההמנון על אדמת קטאר נותנים הרבה כוח לאזרחי ישראל שנמצאים בעורף ואני מודה לענבר לניר, לשני הרשקו ולנבחרת על מה שעשו באליפות העולם עבור האזרחים בעורף. כל הכבוד.