גולן פולק מודיע על פרישה מג’ודו. זה היה באוויר, אבל כעת זה הופך לרשמי - הג’ודאי האולימפי שהופיע במשחקים האולימפיים בלונדון 2012 ובריו 2016 החליט לתלות את החליפה ולפרוש מתחרויות, אחרי שלא הצליח להתגבר על פציעות טורדניות בכתף, בצוואר ובמרפק. כעת, הוא מצהיר על כך בראיון בלעדי ל-ONE ואומר: “הגעתי לסוף הדרך שלי מבחינה מקצועית. אחרי תקופה ארוכה של מחשבות והתלבטויות אני שלם עם עצמי ועם ההחלטה לפרוש, ואני יכול לצאת לדרך חדשה. בטוח שעוד אתגעגע”.
פולק בן ה-27, היה אחד מהג’ודאים המוערכים בנבחרת של אורן סמדג’ה. הוא רשם קריירה מרשימה מאוד, שכללה זכייה במדליית ארד באליפות העולם במשקל של עד 66 ק”ג לפני כשלוש שנים באסטנה שבקזחסטן. הוא עשה זאת, יש לציין, לאחר שגבר על גיורגי זנטאריה האוקראיני, שדורג במקום ה-1 בעולם, ולאחר מכן ניצח את יריבו בקרב על המדליה ממש בשניות הסיום עם יוקו דרמטי.
צפו: גולן פולק מודיע על פרישה מג'ודו“אני זוכר כל רגע מהתחרות הזאת. לעמוד על הפודיום באליפות העולם זה היה אחד מהרגעים הכי מדהימים שחוויתי”, אמר פולק. “הרגשתי שהכל התחבר ביום הזה ושהצלחתי לפצח כמעט כל יריב. אין יותר מרגש מלעמוד על הפודיום העולמי עם מדליה ואין ספק שהדברים האלה, הזכיות במדליות, זה מה שהחזיק אותי בקריירה שלי. אני זוכר מה קרה בכל דקה של הקרבות שם”.
למעשה, מדובר בספורטאי נוסף משורה של ספורטאים שפרשו מהחיים הספורטיביים, כמו גם ירדן ג’רבי שפרשה אף היא מהענף. בעוד שאצל רבים מהם הפרישה הגיעה אחרי אולימפיאדת ריו עקב תחושה של מיצוי, פולק התמודד בעיקר עם פציעה טורדנית ועבר ניתוחים כדי להתגבר עליה, אך לא הצליח לשוב למזרן - ולכן החליט לפרוש.
גולן פולק (רדאד ג'בארה)“הכל אצלי זה או שחור או לבן”, התייחס לכך הג’ודאי. “אם אני בפנים אז אני בפנים. כשהייתה לי מטרה אז היה לי קל יותר להתגבר על הפציעות, אבל אחרי המשחקים האולימפיים האחרונים בריו היה לי כבר יותר קשה לחזור. אומנם סמדג’ה עזר להרים את הביטחון העצמי שלי אחרי האולימפיאדה האחרונה, שהובילה אותי לנקודת שבירה כי הודחתי ממנה דיי מהר, אבל אחרי זה היה לי כבר קשה לחזור לשגרה. זה אומר שהיה לי קשה באימונים ובמקום לנסות להשתפר הרגשתי שאני עובד רק כדי לשרוד. אם אתה לא לגמרי בתוך זה, אז זה פשוט לא עובד. היו ימים שיצאתי מהאימונים עם דמעות בעיניים מרוב כאבים, ככה שהבנתי שאין ברירה והגיע הזמן לסיים ולפרוש”.
באיזו תחושה אתה מסיים את הקריירה שלך?
“אני פורש בלב שלם והולך עם מוטיבציה גדולה לדרך החדשה שלי. מפריע לי שמציגים את הספורטאים האולימפיים כמסכנים. לרגע לא הרגשתי ככה. אנחנו חיים את החלום, עושים את מה שאנחנו אוהבים ולאט לאט גם נכנסים עוד תקציבים לענף, ככה שאפשר להתפרנס מזה. כמובן שככל שיהיו יותר כספים, יהיו יותר הישגים ויותר ספורטאים. לשמחתי, אני עדיין נשאר בתוך התחום ואם בתור ספורטאי הייתי מתאמן קשה למען מטרה מסוימת ונהנה מהדרך, היום אני עובד קשה ואני עדיין נהנה”.
גולן פולק (רדאד ג'בארה)לאחרונה גולן בחר להקים רשת של חמישה מועדוני ג’ודו מצליחים, חלקם בשותפות עם חברו לנבחרת טומי ארשנסקי, והפך למאמן. אחד מהמועדונים הללו נמצא בצפת, העיר הצפונית שחיכתה למישהו שירים את הכפפה ויגיע להשקיע בה. לא הרבה היו עושים זאת, אבל פולק זיהה את הפוטנציאל והלך על זה עד הסוף. כיום יש לו כ-200 ילדים שמתאמנים תחתיו.
יכול להיות שתגדל לנו עוד איזה גולן פולק קטן?
“זו המטרה, לגמרי. אני חושב שאני יכול לתרום מאוד לדור הבא. למדתי הרבה מאורן סמדג’ה למשל. סוד ההצלחה של אורן עם הנבחרת לדעתי זה שהוא גורם לך להאמין בביטחון שאתה יכול לנצח כל אחד בעולם. אני זוכר שבתחילת הדרך, לפני כל ההישגים, הייתי עולה נגד הספורטאי מספר אחת בעולם ומרגיש שאני הפייבוריט ולא הוא”.
גולן פולק (רדאד ג'בארה)היית מדורג בעשירייה הראשונה בעולם וזכית בעוד מדליות בתחרויות בסבבים העולמיים. איזה רגע בקריירה שלך תזכור בתור המוצלח ביותר?
“ב-2014 לא ידעתי אם אמשיך להתחרות כי הייתה לי פריצת דיסק בצוואר והיא מאוד הגבילה אותי. במשך חמישה חודשים הייתי בבית כי זו פציעה שקשה לדעת איך לטפל בה. איך שחזרתי לאימונים, אורן האמין בי וישר שלח אותי לחו”ל להתחרות. נסעתי למזרח ושם הגיעה הזכייה שלי במדליית הכסף בגראנד סלאם טוקיו, שעד לאותו הרגע הייתה ההישג הכי גדול בקריירה שלי. הייתי ממש טוב שם וזה הוכיח לי שאפשר להתגבר על הכל, גם על הפציעות הקשות, ובעקבות ההישג הזה באה הזכייה במדליה באליפות בעולם. זה מה שדחף אותי להצליח גם שם ובסוף נהינתי מכל רגע”.
המשפחה שלך גם עזרה לך ותמכה בך בקריירה הארוכה שלך.
“כן, אחת הסיבות שהגעתי לרמות הגבוהות בספורט זה הרבה בזכות ההורים המדהימים שלי, המשפחה התומכת ואשתי. כל מה שעשיתי בג’ודו בתחילת הדרך היה בעזרת ההורים שלי כי הייתי ילד ששבר מוסכמות, כך שבלי ההכוונה הנכונה שלהם לא הייתי מגיע רחוק. גם אשתי מור עזרה לי לקבל החלטות חשובות בדרך וביחד נולדה לנו בת שהשבוע חוגגת יום הולדת שנה, ככה שהתבגרתי פתאום ביחד איתה בלי לשים לב. מעבר לזה, אני חייב לומר תודה לאורן, לפיזיותרפיסט נימרוד משה, לפסיכולוגים שעבדו איתי, המאמנים בנבחרות ולמאמן שעבד איתי קרוב ארתור קטייב, לד”ר לובה, לספונסרים מאבן קיסר, לוועד האולימפי ולאיגוד הג’ודו שתמכו בי לאורך כל הדרך”.
בנימין נתניהו עם גולן פולק, אורן סמדג'ה ואורי ששון (רדאד ג'בארה)תתגעגע לחזור להתאמן?
“ברור, אני תמיד בא לבקר באימונים של נבחרת ישראל. אין שבוע שאני לא מגיע לווינגייט לפגוש את החברים מהנבחרת, הם כמו המשפחה שלי. אני עדיין חי את זה, לא מכיר משהו אחר”.